יום שבת, 4 באוגוסט 2018

תקציר פסק הדין בע"פ 2868/13 אלישע חייבטוב נ' מדינת ישראל (2.8.2018)


תקציר פסק הדין בע"פ 2868/13 חייבטוב נ' מדינת ישראל (2.8.2018)
בית המשפט העליון זיכה מאישומי רצח לאחר 12 שנים בהם חייבטוב ישב במאסר וזאת לאור פגמים קשים בהליך החקירה וקבלת ההודאה מחייבטוב.

מצורף תקציר פסק הדין.

פסק הדין בערעור שבכותרת ניתן בהרכב: המשנה לנשיאה, ח' מלצר; השופט א' שהם; והשופטת ד' ברק-ארז. פסק הדין העיקרי נכתב ונחתם על ידי הרכב השופטים, ובמסגרתו הוחלט, פה אחד, לזכות את אלישע חייבטוב (להלן: המערער) מהעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); רצח, לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300 (א)(3) לחוק העונשין; ושוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. עוד נקבע, כי יש להותיר את הרשעתו של המערער בעבירות של הפרת הוראה חוקית; הדחה בחקירה; ושיבוש מהלכי משפט, על כנה, ולגזור עליו 4 שנות מאסר, מהן 3 שנים לריצוי בפועל מתום תקופת מאסרו הקודמת, והיתרה על תנאי.

עיקרי פסק הדין, ותמצית הנימוקים שהביאו את בית המשפט העליון לתוצאה שפורטה לעיל הנם: ביום 19.6.2002, לפנות בוקר, התבצע שוד במועדון סנוקר בעיר שדרות, על ידי שני רעולי פנים, כאשר במהלכו נורה בחזהו אחד מעובדי הסנוקר, שי אדרי ז"ל (להלן: המנוח), וכתוצאה מכך הוא נפטר כעבור זמן קצר. בהעדר קצה חוט לגבי מבצעי השוד והרצח, הגיעה החקירה המשטרתית למבוי סתום, והמשך הטיפול בנושא עבר לאחריות גורמי המודיעין במשטרת ישראל ושב"ס. בעקבות מידע מודיעיני, התמקדה הבדיקה, בתחילה, באחד החשודים בביצוע השוד והרצח, הידוע בכינויו "ממוקה", אך הלה מצא את מותו בתאונת דרכים, בשנת 2005. בהמשך, התקבל מידע מודיעיני, המייחס שותפות לביצוע השוד והרצח למערער, אשר שהה אותה עת בכלא "דקל", לאחר שנדון ל-5 שנות מאסר, בעקבות הצתת בית מגוריו בשדרות. עם קבלת המידע בעניינו של המערער, פתחה המשטרה בחקירה סמויה, שבמסגרתה נחתם, ביום 22.1.2006 "הסכם מדובבים" עם המדובב, שבהמשך שהה בתאו של המערער במשך מספר שבועות. באותו יום, 22.1.2006, הוצא המערער מכלא "דקל" והועבר לתא המעצר בתחנת המשטרה בשדרות, שם היה גם המדובב. כפי שהובהר בפסק הדין, הופרו זכויותיו של המערער, אשר עבר ממעמד של אסיר למעמד של עציר, מבלי שנמסר לו דבר על סיבת מעצרו; לא התקיים הליך מעצר בתחנת המשטרה; לא מולא דו"ח מעצר כנדרש בחוק המעצרים; לא ניתנה למערער האפשרות להודיע על דבר מעצרו לאדם קרוב או לעורך דין; והמערער לא הובא להארכת מעצרו על ידי שופט, בתוך 24 שעות ממועד המעצר. בתאריכים 26.1.2006, 27.1.2006, 30.1.2006, 31.1.2006 ו-2.2.2006, נחקר המערער ונערכו לו תשאולים שונים, ובמסגרת זו הוטחה בו אשמת שווא, לפיה הוא נחשד בביצוע התפרצויות וגניבות, במקומות שונים בעיר שדרות.

עו"ד נועם קוריס משפט פלילי

במהלך כל אותה תקופה, וכפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לא נמסרה למערער הודעה, על ידי גורמי החקירה, על זכותו לפגוש ולהיוועץ בעורך דין, ולמרות דרישותיו החוזרות ונשנות של המערער להיפגש ולשוחח עם עורך דין, הדבר נמנע ממנו, בניגוד להוראות חוק המעצרים ופסיקתו המפורשת של בית המשפט העליון. ביום 5.2.2006, הפכה החקירה לגלויה, עת נחקר המערער באזהרה בחשד שהוא נטל חלק בשוד וברצח במועדון הסנוקר, וכי הוא זה שירה את הירייה הקטלנית במנוח. המערער הכחיש בתוקף את האשמה ודרש לפגוש בעורך דין. המערער הוסיף עוד, כי אינו מוכן לענות לשאלות "עד שייפגש עם עורך דין ויזומן מתורגמן לרוסית". לא זו בלבד, אלא שהמערער מסר לידי ר' צוות החקירה פתק ובו פרטיו של עורך דין מסוים מהסנגוריה הציבורית שייצגו בעבר, וביקש לאפשר לו להתקשר אליו ולשוחח עמו. עולה מחומר הראיות, כי לא התקיימה כל פנייה אל אותו עורך דין מצד גורמי החקירה, ואין חולק כי לא ניתנה למערער האפשרות להתקשר עמו. לאחר אותה חקירה, חזר המערער אל תא המעצר, שבו שהה, כאמור, עם המדובב. בשלב זה, לגבי מעורבותו של המדובב בנושא זכות המפגש וההיוועצות עם עורך דין, בנוגע לדרך הפעלתו ואופן פעולתו של המדובב אל מול המערער. עם שובו של המערער אל תא המעצר, לאחר שהשניים עברו, בשלב כלשהו של החקירה, מתחנת שדרות לתא המעצר בתחנת המשטרה בקרית מלאכי, התנהלה ביניהם שיחה בנושא דיון המעצר, שהיה צפוי למערער למחרת היום, בבית משפט השלום באשקלון. במסגרת אותה שיחה, אמר המדובב למערער כי הוא שוחח עם עורך דינו, עו"ד אביגדור פלדמן, ושכנע אותו להגיע לבית משפט השלום, כדי לייצג את המערער בדיון המעצר. בין היתר, נשמע המדובב כשהוא אומר למערער:

"אמרתי לו (הכוונה לעו"ד פלדמן – א.ש.) ככה וככה... הוא אמר לי אין לי בעיה אני אבוא. אמר לי מי משלם כסף? אמרתי לו, אל תדבר איתו עכשיו על כסף, מעצר ימים, דבר איתי עד שיגיע כתב אישום אלוהים גדול, אם יהיה כתב אישום, בן אדם חף מפשע".

המערער ביקש להיפגש עם אותו עורך דין בתחנת המשטרה, כהכנה לדיון המעצר, ועל כך אומר לו המדובב: "הוא לא יכול. הוא אמר מחר בבוקר אני יבוא. הוא נמצא באיך קוראים לו נתניה, אני מסביר לך, אומר לך, רק מחר בבוקר". מיותר לציין, כי מדובר במניפולציה שעשה המדובב, שכן לא היה לו כל קשר עם עו"ד פלדמן, הוא לא שוחח עמו, ולא תאם את הגעתו לבית משפט השלום באשקלון, למחרת היום. יצוין, כי חוקרי המשטרה האזינו לשיחות בין המדובב לבין המערער והיו מודעים לדבריו ולהבטחותיו של המדובב בנושא זה, אך לא התערבו ולא עשו מאומה, כדי למנוע את התפתחות הדברים. עוד יצוין, כי בית המשפט המחוזי לא שלל את האפשרות, כי מדובר בתוכנית אשר נרקמה בין חוקרי המשטרה לבין המדובב, "אשר נועדה להשהות את ההיוועצות של המערער עם עורך דין מטעמו, עד לאחר מועד הארכת המעצר...", ואף אם לא נקבעו מסמרות בדבר בפסק הדין של בית המשפט העליון. הובהר בפסק הדין כי מדובר במעשה חמור ביותר, אשר נועד למנוע מהמערער את זכות הייצוג על ידי עורך דין, בדיון המעצר הראשון שנערך בקשר לחשדות האמיתיים שיוחסו לו, ולכל הפחות, הדבר היה בידיעת חוקרי המשטרה. המערער, אשר ביקש כי יגיע סנגור מסוים מטעם הסנגוריה הציבורית, והובטח לו על ידי המדובב כי יתייצב גם עו"ד פלדמן, אמר למדובב "איזה צחוק יהיה אם אף אחד לא בא", והוא ניבא בדבריו אלה את שהתרחש למחרת היום.

ביום 6.2.2006, התקיים דיון בבקשה להארכת מעצרו של המערער, בבית משפט השלום באשקלון. כאמור, איש מבין שני עורכי הדין, להם ציפה המערער, לא הופיע לדיון, והמערער סרב להיות מיוצג על ידי סניגור תורן, מטעם הסנגוריה הציבוריתשהיה בבית המשפט. בסופו של יום, הוארך מעצרו של המערער בעשרה ימים, תוך שבית המשפט קובע, כי "מפקד המעצר מתבקש לאפשר [למערער] ליצור קשר עם עורך דינו – עו"ד פרידמן מתל אביב". יצוין, כי המערער התכוון בדבריו לעו"ד פלדמן אך טעה בכך שאמר "עו"ד פרידמן". מכל מקום, אין מחלוקת כי הוראתו זו של בית משפט השלום לא קויימה על ידי צוות החקירה. הלכה למעשה, רק בהארכת המעצר השנייה, ביום 16.2.2006, למעלה משלושה שבועות מאז הוצא המערער מכלא "דקל" והועבר לתא המעצר בתחנת שדרות, נפגש המערער עם עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית.

ביום 8.2.2006, במסגרת שיחות שהתפרשו על פני מספר שעות, התוודה המערער בפני המדובב בביצוע השוד והרצח במועדון הסנוקר בשדרות, ביחד עם שותפו ממוקה. התוודות זו עמדה במרכז הדיונים בבית המשפט המחוזי, שכן מוסכם על הכל כי בלעדיה אין ראיות מספיקות להוכחת אשמתו של המערער בעבירות העיקריות שיוחסו לו. בימים שקדמו לאותה התוודות, נצפו המערער והמדובב כשהם עושים שימוש אינטנסיבי בסמים, כולל בסמים קשים מסוג הרואין, וזאת תחת עינם הבוחנת של חוקרי המשטרה, אשר לא עשו דבר כדי למנוע את השימוש בסמים בתא המעצר. אין לדעת מה הייתה ההשפעה של השימוש בסמים, זמן לא רב לפני מסירת ההודיה על ידי המערער, על נכונותו של המערער להתוודות בפני המדובב, אך מכל מקום מדובר בהתנהלות חמורה ביותר של המדובב, על פי כל אמת מידה, וחומרה מיוחדת יש לייחס גם להעדר התגובה מצד צוות החקירה.

ממכלול הראיות בתיק, עולה כי לא נערכה על ידי אנשי צוות החקירה כל תרשומת לגבי תדרוכים שנערכו למדובב, ואין כל תיעוד באשר להנחיות שניתנו לו על ידי החוקרים. בשל כך, אין לדעת אם נמסרו למדובב פרטים על אודות האירוע המדובר, שאותם הוא עשוי להעביר, במכוון או שלא במכוון, לנחקר – ובכך "לזהם" את פעולת הדיבוב. בנוסף, מתעורר החשש כי ערב מסירת ההודיה על ידי המערער, ניתן למדובב להבין כי אם יביא להתוודותו של המערער בביצוע העבירות שיוחסו לו, הוא יזכה להקלה מפליגה בתיק מסויים שהתנהל נגדו, שבמסגרתו היה צפוי לעונש חמור. ואכן, לאחר שהמערער הודה בביצוע המעשים, התערב ר' צוות החקירה לטובתו של המדובב והביא להקלה משמעותית בעונשו. אין צריך לומר, כי הבטחת תמורה משמעותית נוספת למדובב, בגין חילוץ הודאה מהנחקר, עלולה להכניס את המדובב לניגוד עניינים חריף, ולחשש של מתן הודאות שווא על ידי הנחקרים.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט העליון בפסקה 104 לפסק הדין, את הדברים הבאים:

"המסקנה המתבקשת ממכלול הדברים שפורטו לעיל, ברורה בתכלית: במקרה דנן, מניעת האפשרות מהמערער להיוועץ בעורך דין, במשך למעלה משלושה שבועות, עולה כדי פגיעה מהותית וחריפה בזכות ההיוועצות העומדת לו. בנסיבות העניין, הפגיעה בזכות ההיוועצות היא בעוצמה גבוהה ביותר, ונראה כי גורמי החקירה עשו הכל, בסיועו של המדובב, למנוע מהמערער לממש את זכותו הבסיסית ולהיוועץ בעורך דין. אין כל ספק בעיניי, גם לאור דבריו של המדובב באשר לנוהגם של עורכי דין להזהיר את לקוחותיהם מפני מדובבים, כי הפגיעה החמורה בזכות ההיוועצות השליכה על השגתה ועל תוכנה של ההודיה...".

ובפסקה 105 נקבע כך:

"לסיכום, ולנוכח עוצמת הפגיעה בזכות ההיוועצות של המערער במהלך החקירה, ומאחר שהפגיעה החמורה בזכות זו השליכה על השגתה ועל תוכנה של ההודיה בפני המדובב, יש להורות על פסילתה של הראיה. זאת, על מנת למנוע פגיעה מהותית ובלתי מידתית בזכותו של המערער להליך הוגן, כמו גם פגיעה בהגינותו של ההליך הפלילי. מאחר שהרשעתו של המערער בעבירות השוד והרצח במועדון הסנוקר, מבוססת על הודייתו בפני המדובב, ולאור עמדתי כי יש לפסול את ההודיה, אציע לחבריי לזכות את המערער מעבירות אלה: קשירת קשר לביצוע פשע; רצח; ושוד".

עם זאת, כבוד השופט שהם הציע להותיר על כנה את הרשעתו של המערער בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, שלגביהן קיימות ראיות עצמאיות שאינן תלויות בהודיה, ולגזור עליו 4 שנות מאסר מהן 3 שנים בפועל ושנה אחת על תנאי.  

השופטת ד' ברק ארז הצטרפה לפסק הדין והוסיפה, כי השימוש שעשו המדובב והמערער בסמים, עת שהו יחדיו בתא המעצר, הוא בגדר חציית קו אדום "באופן שמחייב לפסול את הודאתו של המערער בפני המדובב". מעבר לכך שמדובר בעבירה פלילית ובטשטוש הגבולות בין הגורמים האמונים על אכיפת החוק לבין העולם העברייני, קיים חשש כי שימוש בסמים מסוכנים עלול "להשפיע על יכולת הבחירה של אדם ועל הבנתו את המציאות". לגישתה של השופטת ברק-ארז, "הודאה שניתנה בסמוך לצריכתם של סמים מלווה בחשש אינהרנטי שמא החשוד לא הודה באופן חופשי ומרצון, ומעוררת ספק בדבר אמיתות הדברים".

המשנה לנשיאה ח' מלצר הצטרף לתוצאה. 
לצד זאת, המשנה לנשיאה ח' מלצר סבר כי קיים אפיק נוסף בגינו ניתן היה להענות למערער – והוא: דוקטרינת ההגנה מן הצדק. בהסתמך על פסיקה משווה של בתי משפט עליונים במדינות המשפט המקובל ופיתוחה הייחודי של דוקטרינה זו בשיטת המשפט הישראלית, הגיע המשנה לנשיאה למסקנה כי מכלול שבעת הפגמים החמורים שנפלו בהליכי החקירה והמעצר של המערער, אשר פורטו בחוות הדעת של המשנה לנשיאה – יכולים היו להקים למערער טענה שלהגנה מן הצדק בנסיבות העניין, אם המערער לא היה מזוכה בשל פסילת הודאתו.

נוכח חומרת הפגמים הנ"ל – המשנה לנשיאה הציע גם כי עותק מפסק הדין יועבר לעיונו ולטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה. 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

יום שישי, 27 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס – נדחתה עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה


עו"ד נועם קוריס –  נדחתה עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה

בית המשפט העליון דחה בימים אלו שתי עתירות שביקשו להורות למשיב 1 (להלן: היועץ המשפטי לממשלה או היועץ) להימנע מקיום פגישות אישיות ביחידות עם משיב 2 (להלן: ראש הממשלה) כל עוד מתנהלות נגדו חקירות פליליות, בהינתן שהיועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה הכללית ובעל הסמכות הבלעדית להכריע בשאלת העמדתו לדין של ראש הממשלה.

עיקרי העתירות ועמדת המדינה

העותרת בבג"ץ 4507/18 היא התנועה למען איכות השלטון בישראל (להלן: העותרת). העותרת תקפה בעתירתה את הפרקטיקה לפיה היועץ המשפטי לממשלה מקיים פגישות אישיות "בארבע עיניים" עם ראש הממשלה, לטענתה, במועדים הסמוכים למועדי חקירתו. במסגרת העתירה, עמדה העותרת על כך שהיועץ המשפטי לממשלה ממונה באופן בלעדי על ניהול ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה ולו הסמכות להכריע אם להעמידו לדין. לעמדת העותרת, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה כעומד בראש מערך התביעה מונע ממנו להיפגש ביחידות עם חשוד מרכזי שלא במסגרת הליך החקירה. העותרת טענה כי הכלל האוסר על הימצאות בניגוד עניינים אינו מצריך כי יתקיים ניגוד עניינים בפועל, וכל עוד היועץ המשפטי לממשלה ממשיך להיפגש עם ראש הממשלה ביחידות, הוא נמצא במצב תמידי של חשש לניגוד עניינים בביצוע תפקידו כראש מערך התביעה. לגישת העותרת, היועץ המשפטי לממשלה פועל בחשש לניגוד עניינים חריף ואף למשוא פנים, והוא חושף את עצמו ואת ראש הממשלה "לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט וזיהום ההליך הפלילי" תוך פגיעה אנושה באמון הציבור. עוד נטען כי כל עוד היועץ המשפטי לממשלה נפגש עם ראש הממשלה, עליו להעביר את סמכויותיו לממלא מקום; כי קיימות חלופות אחרות לפגישותיו עם ראש הממשלה וכי התעקשותו לקיים פגישות ביחידות עם ראש הממשלה על אף היותו חשוד מרכזי בשלושה תיקים אינה סבירה באופן קיצוני.  

העותר בבג"ץ 4509/18 הוא עיתונאי המייצג את עצמו (להלן: העותר). לשיטתו, פגישות ב"ארבע עיניים" מעוררות סימן שאלה באשר להשפעתן על התנהלות החקירות נגד ראש הממשלה, ועל טיב קבלת ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה. לטענת העותר, בעבר לא היו נהוגות פגישות במתכונת זו בין היועץ המשפטי לממשלה
לבין ראש הממשלה, וניתן לקיים את הפגישות בנוכחות של משתתפים נוספים וליצור תיעוד לתוכנן. לחלופין, ביקש העותר כי היועץ המשפטי לממשלה "ימשוך" את ידיו מכל תיקי החקירה של ראש הממשלה ושל בני משפחתו ומקורביו.

המדינה ביקשה לדחות את העתירות על הסף. נטען, בין היתר, כי העתירות תוקפות, הלכה למעשה, את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בכובעיו השונים, לרבות התפקיד הנדרש ממנו על פי סעיף 17 לחוק-יסוד: הממשלה.

דיון והכרעה

בית המשפט העליון דחה את העתירות, בהעדר עילה להתערבות בהתנהלותו ובשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה אוצר בתוכו סמכויות שונות. הוא עומד בראש התביעה הכללית וממונה על פרקליטות המדינה; אחראי על ייצוג המדינה בבתי המשפט; משמש כראש מערכת הייעוץ המשפטי לרשות המבצעת, לממשלה ולמשרדיה ומופקד על שמירת האינטרס הציבורי בתחום המשפטי ("תפקידי היועץ המשפטי לממשלה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.000 (התשס"ג)).

בגדר תפקידיו כראש התביעה הכללית, היועץ הוא בעל הסמכות הסטטוטורית בכל הנוגע לנקיטת הליכי חקירה והעמדה לדין ביחס לראש הממשלה. סמכות זו מעוגנת בסעיף 17 לחוק-יסוד: הממשלה:

17. חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו ואחריה, הגשת כתב אישום והרשעה
(א) לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
(ג) כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק.
(ד) בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון.


לצורך ביצוע תפקידיו השונים, מסור ליועץ המשפטי לממשלה שיקול דעת רחב, בפרט בתפקידיו הנוגעים לתביעה, חקירה והעמדה לדין (בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה פ"ד נא(3) 1, 31 (1997); בג"ץ 5699/07 ‏פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550, 746-743 (2008) (להלן: עניין פלונית))פעולות היועץ, ובכלל זה החלטותיו בנושא העמדה לדין, עומדות לביקורת שיפוטית במסגרת הכלל הרחב לפיו כל פעולה שלטונית נתונה לביקורת (עניין פלונית, בעמ' 145). עם זאת, התערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושאים של ניהול חקירה פלילית והחלטה על העמדה לדין שמורים למקרים שבהם ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב, או על יסוד שיקולים זרים (ראו, כדוגמה אחת מני רבות, בג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נז(6) 49, 55 (2003); לדיון כללי אודות ביקורת שיפוטית על החלטות היועץ, ראו דוד קרצ'מר "ביקורת שיפוטית על החלטות היועץ המשפטי לממשלה" פלילים ה 121 (1996)).

עו"ד נועם קוריס ושות

כאמור, בגדר תפקידיו של היועץ הוא נותן ייעוץ שוטף לממשלה, ובמסגרת זו הוא אמון בין היתר על הגשת חוות דעת משפטיות בנושאים שונים. גם בכובע זה נתון ליועץ המשפטי שיקול דעת רחב, ופרשנותו היא הפרשנות המוסמכת מבחינת רשויות השלטון, כל עוד לא נקבע אחרת בידי בית המשפט (בג"ץ 4247/97 סיעת מרץ במועצת עיריית ירושלים נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 241, 275, 278 (1998)).

קבלת טענתם של העותרים, לפיה על היועץ להפסיק לעסוק בחקירות ראש הממשלה כל עוד הוא ממשיך לקיים עמו פגישות אישיות, משמעה כי עליו "לנטרל" עצמו מ"כובעו" כמי שעומד בראש התביעה הכללית. טענות דומות, כבר הועלו ונדחו בפסיקתו של בית משפט זה. כך, בעתירה שביקשה למנוע את מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בחקירת תיק '4000': 

"על כל פנים, סוגיית ריבוי ה'כובעים' של היועץ המשפטי לממשלה היא סוגיה מורכבת ויש לגביה עמדות שונות (ראו דוח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו 52-56 (1998)), אולם כל עוד מקובל ריבוי ה'כובעים' הללו בשיטת המשטר שלנו, הרי שבכך אנו מניחים שהיועץ המשפטי לממשלה מסוגל להתמודד עם המורכבות שהדבר גורם; אין טעם להטיל דופי מיוחד בכך בנדון שלפנינו" (בג"ץ 1948/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 9 (21.6.2018)).


וכך בעתירה שביקשה למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה לקיים בעצמו שימוע לרעיית ראש הממשלה ב'פרשת המעונות':

"לא מצאתי טעם להדרש לטענות העותר בדבר קשריו הקודמים של המשיב עם ראש הממשלה והמשיבה, ושאלת השפעתם על עריכת השימוע למשיבה. בית משפט זה נדרש בעבר לטענות בדבר ניגוד עניינים של המשיב, המונע ממנו לעסוק בחקירות פליליות של ראש הממשלה, ואלו נדחו..." (בג"ץ 88/18 משגב נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.1.2018)).


ובכלל, שורה של עתירות שהוגשו נגד היועץ המשפטי לממשלה בטענה לניגוד עניינים בכל הכרוך לחקירות ראש הממשלה נדחו בבית משפט העליון:

"אשר ליועץ המשפטי לממשלה, כזכור החליט בית משפט זה בהרכב חמישה שופטים בבג"ץ 43/16 הנזכר לדחות עתירות כנגד מינויו של ד"ר מנדלבליט ליועץ משפטי לממשלה. זו ההכרעה המחייבת. ממנה עולה כי ליועץ המשפטי ניתן לעסוק בכל נושא, לרבות כאלה שבהם היה מעורב במזכיר הממשלה בכובע מקצועי. חזקה על היועץ המשפטי כי ימנע עצמו מטיפול במה שהיה מעורב בו באופן החורג מהתנהלות מקצועית כאמור, אך לא מצאנו דופי בהודעת משיבי המדינה בהקשר זה" (בג"ץ 955/17 יניב נ' מנדלבליט, פס' ו (9.3.2017)).


בית המשפט העליון הזכיר, כי היועץ המשפטי לממשלה מפרסם באופן יזום את יומנו, מדי שלושה חודשים, וביומן מפורטות גם פגישות העבודה השוטפות עם ראש הממשלה. כפי שעולה מתשובת היועץ, כחלק משגרת העבודה, הוא נוהג להיפגש עם ראש הממשלה לפגישת עבודה שבועית, כאשר רשימת הנושאים שנדונים בפגישה מתואמת בין לשכתו לבין לשכת ראש הממשלה, ובסיום הישיבה נערכת תרשומת פנימית על סיכום הדברים. במסגרת ישיבות אלה, נדונים נושאים מגוונים, ומשתתפים גם גורמים נוספים בהתאם לצורך ובהתאם לנושא שעל הפרק (כמו מזכיר הממשלה, ראש הסגל, ראש המל"ל, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ועוד). רשמנו לפנינו כי מיעוטהנושאים – כאלה בעלי רגישות מיוחדת – נדונים בארבע עיניים, ובנוסף לכך, היועץ המשפטי לממשלה גם משוחח לעיתים עם ראש הממשלה טלפונית כאשר עולים נושאים המצריכים זאת.

גם אם מפגשים כאמור עלולים לעורר תחושת אי נוחות בהיבט של אמון הציבור, מן הראוי ליתן אמון בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מקום בו הוא מוצא כי צרכי התפקיד מחייבים שיחה ב"ארבע עיניים" עם ראש הממשלה. חזקה על היועץ המשפטי לממשלה – חזקה הנובעת הן מתפקידו הרם והן מחזקת תקינות המינהל – כי בפגישות אלה הוא שומר על "חומה סינית" בין כובעיו השונים, ואין לייחס לו חלילה "עירוב פרשיות".

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.
עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק
עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

יום שלישי, 17 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס – לפני שמגישים תביעת לשון הרע


ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

במשרד עורכי הדין נועם קוריס ושות' שהקמתי בשנת 2004 מטופלים בין היתר תיקי לשון הרע, הן של תובעים המבקשים לדרוש מזור לשמם הטוב והן למפרסמים המבקשים שלא לכרסם מחופש הביטוי שלהם.
לאחר שראיתי לא מעט תביעות לשון הרע המתנהלות בבתי המשפט השונים ולפני שמגישים תביעת לשון הרע, יש כמה דברים שכדאי לדעת.
נועם קוריס עורכי דין

בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 למשל, נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע  (1997) (להלן - שנהר) כמפורט להלן:
"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".
עניין נוסף שמפתיע אותי כל פעם מחדש שלא כל עורכי הדין בקרבנו כבר הפנימו בצורה טובה יותר הנו סעיף 13 בחוק איסור לשון הרע, שקובע מה מותר לפרסם.
"פרסומים מותרים
13.   לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
 (5)   ... פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"

בעניין זה למשל ניתן ללמוד את היקף ההגנה בנושא מדברי בית המשפט בת.א. 57646/99 עו"ד וינברג נ' עו"ד כהנא שם קבע בית המשפט בעניין דומה, כי:

"התובע והנתבע, שהם עורכי דין, הגישו תביעות הדדיות בגין לשון הרע במכתבים שהוחלפו ביניהם. המכתבים נשלחו במסגרת תביעה המתנהלת בין התובע ללקוחה של הנתבע (להלן- התביעה).
 (1) הגנת סעיף 13(5) לחוק, שלפיה פרסום שנשעה תוך כדי דיון בפני אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, באה להגן על האינטרס הציבורי שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה.
(2) ההגנה המוחלטת המוענקת בסעיף 13(5) לחוק נתונה גם לעורך דין המופיע בפני בית המשפט והיא חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכלשלב משלביו השונים, לרבות על כל פניה בכתב ועל כל מסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט. ההגנה חלה על כתבי-טענות, תצהירים, מסמכים המוגשים לבית המשפט ואפילו על מסמכים כאלה המוחלפים בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית-המשפט. היא חלה גם על מסירת סיפור המעשה לעורך הדין לשם הכנת עדות שתוגש לבית המשפט עתיד לבוא. החיסיון וההגנה שבסעיף חלים גם על מסמכים שלא הוגשו לתיק בית המשפט. כשיש להם זיקה ממשית לתביעה ושנעשו במסגרת מילוי תפקידו של עורך הדין."

לא מיותר לציין בעניין זה גם את שקבע בית המשפט העליון בעוד עניין דומה ברע"א 1104-07 עו"ד חיר ואח' נ' עו"ד גיל ואח', (פורסם בפסק דין), כדלקמן:
"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות - זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק - מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, תק-על 2003(2) 341 (2003)). וכפי שנאמר באחת הפרשות:
עיון בסעיפיו המשניים של סעיף 13 לחוק מלמדנו כי כל שביקש המחוקק בסעיף זה, הוא להעניק זכיה מוחלטת לפרסומים הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ורשויות רשמיות (ע"א 211/82 נאנס נ' דר' פלורו, פ"ד מ(1) 210 (1986)).
8.        ההגנה הבלתי-מתפשרת על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13 כרוכה בוודאי במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. אין ספק שעשוי ליהנות מן ההגנות שבסעיף 13 גם מי שבמובנים רבים - מנקודת מבט פרטנית - אינו ראוי להגנה. אולם נקודת המבט של סעיף 13 אינה מצטמצמת למקרה הספציפי. הסעיף נועד להגן על שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי, כאשר חלק מסעיפי המשנה - וסעיף-קטן (5) בכללם - מתייחסים לפרסומים שנעשים על-ידי רשויות השלטון או תוך כדי פעילותן. סעיף-קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעת לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי חוק איסור לשון הרע תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי. עמד על כך השופט מצא בדנ"א חטר-ישי הנ"ל:
החסינות שסעיף זה [13] מעניק לפרסום הנעשה על-ידי בעל סמכות מעין-שיפוטית במסגרת מילוי תפקידו היא אחת מההגנות הללו [המוחלטות], והיא מבטאת את הכרעתו הנורמטיווית של המחוקק, שלפיה באיזון בין זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב לבין האינטרס לשמור על הגינותו ועל יעילותו של ההליך המעין-שיפוטי, ידו של האינטרס האחרון על העליונה. הרציונל לכך הוא, כאמור, להבטיח שנושא המשרה המעין-שיפוטית יאמר דברו ללא מורא וללא חשש מפני תביעות עתידיות בגין הוצאת דיבה (שם, בפס' 6).
יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד המעורבים בהליך האחד כלפי השני. בוודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתוחמות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה. המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך (ראו ע"פ 53/49 וייל נ' היועץ המשפט, פ"ד ג 93, 103-104). לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88).
9.        התפיסה שהביעו כמה משופטי בית המשפט המחוזי היא שיש לקרוא לסעיף 13(5) לחוק סייג הנוגע לתוכן הפרסום. סייג זה מתמקד בשאלה האם ההתבטאות הדיבתית קשורה לדיון המשפטי ומשרתת אותו או שמא יסודה ברשעות ובזדון. יובהר מיד כי דרישה שלפיה הפרסום ייעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" נכללה במקור בחוק, אך נשמטה ממנו על-פי הוראת סעיף 7 לחוק לשון הרע (תיקון), התשכ"ז-1967. מכאן ניתן לכאורה ללמוד שהמחוקק במפורש ביקש למנוע בירור תוכני באשר לקשר שבין התבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון...
לאור תיקון החוק, ההגנה שבסעיף 13(5) חלה על כל דבר שנאמר תוך כדי דיון משפטי, וכי יש להסתפק בכלים האחרים העומדים לרשות המערכת כדי להתמודד עם התנהגות בוטה מצד בעלי דין ופרקליטים." (3) 497 (2004)." (הדגשות במקור)
ולהוסיף גם את עניין העדר עילת לשון הרע במקרה של הפעלת סמכויות ו/או הליכים משפטיים גם את תא (רמ') 39803-02-10 נווה שבא בית החלמה ואשפוז משלים בע"מ נ' רחל רויטמן (פורסם בנבו)
"המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעות כספיות בעילות של לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעות על הסף. המבקשים הגישו בקשה ובה טענו שיש לסלק את תביעות המשיבה על הסף. המבקשים טענו שהעובדות להן טוענת המשיבה אינן מבססות את עילות התביעה כנגד המבקשים בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: בית המשפט יטה ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית, ובמקרה של חוסר עילה, בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון. במקום שבו הוכח בפני בית המשפט העדרה של עילת תביעה, שהרי אין מקום לניהולם של ההליכים עד תום ודין התביעה להימחק על הסף"
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.