יום חמישי, 11 בפברואר 2021

בג"צ לא יתערב בעונשי מאסר

בית המשפט העליון בשבתו כבגץ דן בימים אלו בעתירה שהוגשה ואשר ממנה עולה כי העותר הורשע, על פי הודאתו, על ידי בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת ש' חביב) (ת"פ 48556-10-15) בביצוע שורה של עבירות מע"מ והוטלו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים וקנס בסך 200,000 ₪.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 
עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום
העותר ערער לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין ועל גזר הדין. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים י' רז לוי, י' ייטב וי' ליבדרו) (עפ"ג 41895-07-19) דחה את הערעור על הכרעת הדין. על אף שנקבע שגזר הדין אינו נוטה לחומרה, הוחלט להקל בעונשו של העותר נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה ובכלל זה מצבו הרפואי, והוטלו עליו 25 חודשי מאסר בפועל, חלף 30 החודשים שהוטלו עליו בבית משפט השלום.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש העותר בקשה למתן רשות ערעור. בית המשפט העליון דחה את הבקשה תוך שקבע שעניינו של העותר אינו נמנה עם
בעתירתו חוזר העותר על שלל טענות שהעלה בפני הערכאות הפליליות שדנו בעניינו וטוען כי "מן הדין לבטל את כתב האישום, לבטל את כל פסקי הדין בעקבותיו, ולהורות כי העותר אדם חופשי הוא, משוחרר ממאסר, מקנס ומכל הערבויות שהופקדו...". כן צורפה לעתירה בקשה למתן צו ביניים שיעכב את ביצועו של עונש המאסר שהוטל על העותר.
דין העתירה להידחות על הסף.
כידוע, בג"ץ לא יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי משפט אחרים, למעט במקרים של חריגה מסמכות במובן הצר. כלומר, חריגה מסמכות פונקציונלית, במסגרתה בית המשפט הנדון מילא תפקיד שלא הוטל עליו בחוק, ואף זאת רק בהיעדר סעד חלופי. חריג נוסף לכלל זה הוא כאשר מדובר במקרים קיצוניים של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור. הלכה זו מתייחסת הן להליכים אזרחיים והן להליכים פליליים, ובית משפט זה חזר עליה פעמים אין ספור לאורך השנים ואף לאחרונה ממש (ראו בג"ץ 5900/19 שטנגר נ' בית משפט השלום, ראשון לציון (24.9.2019) והפסיקה המאוזכרת בו).
דברים אלה יפים גם לענייננו. העתירה הנדונה מכוונת כנגד הכרעותיהן של שלוש ערכאות שיפוטיות שונות, ובמסגרתה מתבקש בג"ץ לדון בעניינו של העותר כערכאה הרביעית. העותר לא הציג כל טענה שיש בכוחה לשכנע כי התרחשה בעניינו חריגה מסמכות פונקציונלית או כי ננקטה כנגדו שרירות קיצונית בתחום מינהלי טהור. על כן דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך להיזקק לטענות העותר לגופן.
אשר על כן, העתירה נדחתה על הסף.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שני, 11 בינואר 2021

איך למצוא מידע משפטי ברשת, שיעזור גם לכם!

 מתברר שאנחנו אוהבים מאוד לגלוש לאתרי מאמרים משפטיים הנמצאים ברשת. כידוע, ישראלים אינם אוהבים להיות פראיירים והם מנצלים את הרשת ואת מאגרי המידע העצומים שלה, כדי למצוא תשובות לשאלות המשפטיות המטרידות אותם, כל זאת ללא עלות, ללא טרחה ומכל מכשיר זמין

אך האם באמת ניתן לסמוך על המידע המשפטי המופיע ברשת? האם כל תשובה שאנו קוראים אותה באתרי מאמרים משפטיים, היא מוסמכת? עדכנית? איך נדע אם האתר שנכנסנו אליו הוא אתר מהימן?

מגלישה לאתרי מידע משפטיים ותיקים עולה תמונה די עגומה. מרבית האתרים אינם מעודכנים מיום עלייתם לאוויר, הגלישה בהם אינה נוחה למשתמש שמבזבז זמן רב כדי למצוא את מה שחיפש, ואם רצית להמשיך ולהתייעץ עם העונה באתר, נתקלת במעטה של אנונימיות שאינו מאפשר לך, לדעת מי ענה והאם ניתן לסמוך עליו.

מאוכזבים? בשביל זה אנחנו כאן!

אתר מאמרים משפטיים חדש שזה עתה עלה לאוויר, מנסה לשנות את המוסכמות ולהציב רף גבוה מאוד של אמינות ומקצועיות, באופן שגם אתם תדעו שיש על מי לסמוך.

האתר ושמו Legal Articles בנוי בצורה ידידותית מאוד למשתמש כך שכל נושא ותחום משפטי, מוצגים באופן בולט לעין החוסך זמן רב של חיפושים. ומי שעומד מאחורי אתר זה, הוא חברנו  עו"ד אדי סוברי, שאותו אני מכירים כבר מהאתר המשפטי המצוין והוותיק לואופורום - אתר הפורומים המשפטיים, וכן אדי סוברי בפודקאסט מה הקייס.

אז מה נוכל למצוא באתר? ספרייה מגוונת של מאמרים משפטיים שכל אחד מהם נותן ערך מוסף גבוה לגולש. רוצים דוגמאות? בבקשה: חשבתם להגיש תביעה ייצוגית? עו"ד נועם קוריס ילמד אתכם איך עושים זאת. נפגעתם בתאונת דרכים בדרך לעבודה? עו"ד ערן אלזם ידאג שתדעו מהן זכויותיכם. לא הכניסו אתכם לפאב בגלל גילכם? עו"ד ליאור חייק יברר האם קופחתם. ועוד שפע של מאמרים מרתקים, עדכניים והכי חשוב, שמו של עורך הדין ודרכי ההתקשרות איתו, מופיעים בצורה בולטת.

נהניתם לקרוא את המאמר? לא פלא. כל מאמר באתר עובר עריכת לשון יסודית ע"י צבי מונדשיין, עורך דין ועורך לשון מוסמך, שדואג  לכך שהמאמרים ייכתבו בלשון ברורה, תקנית ובהירה, כדי שלכם הגולשים, יהיה קל להתמצא ולהבין את הנאמר. ואם תרצו לדעת עוד על כתיבה תקנית, חפשו ברשת את שמו של עו"ד מונדשיין, ובוודאי תיתקלו באחד ממאמריו הרבים או בשירות הייחודי שהוא מציע לעורכי דין – מיקור חוץ של כתיבה משפטית ועריכה אקדמית.

אז איך למצוא מידע משפטי ברשת שיעזור גם לכם? שתי מילים:Legal Articles!

 


יום שבת, 9 בינואר 2021

ארגון טרור ? עמותת Islamic Relief Worlwide רוצה לצאת מהרשימה

 בית המשפט העליון מחק עתירה של עמותת Islamic Relief Worlwide שביקשה לצאת מרשימת ההתאחדויות האסורות

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

עמותת Islamic Relief Worlwide הגישה את עתירתה נגד שר הבטחון, העתירה הוגשה על ידי עו"ד מיכאל ספרד ועו"ד אביגדור פלדמן עניינה של העתירה – החלטת שר הביטחון משנת 2014, להכריז על העותרת כעל התאחדות בלתי-מותרת, והחלטה נוספת משנת 2019, בהמלצת ועדה מייעצת, להכריז עליה כעל ארגון טרור. העותרת ביקשה בית המשפט העליון יורה על ביטול ההכרזות; על ביטול המלצת הוועדה המייעצת; על ביטול הוראת מעבר שנקבעה בסעיף 101(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016. כפועל יוצא, ביקשה העותרת כי בית המשפט העליון יקבע קביעות הנוגעות גם לביטול תפיסת כספים, שנעשתה מכוח ההכרזה עליה כעל התאחדות בלתי-מותרת.

עתה עדכנה העותרת, כי נוכח חלוף הזמן מאז הגשת העתירה, ובשים לב לכך ש"חלו שינויים משמעותיים בעותרת", בכוונתה להביא את עניינה פעם נוספת לפני הוועדה המייעצת, ולהציג לה עובדות חדשות, שלא היו לפניה בעת שגיבשה את המלצתה האחרונה לשר הביטחון, בשנת 2019. בנסיבות אלה, בקשה העותרת, כי את מחיקת העתירה, "תוך שמוסכם על המשיב כי הצדדים שומרים על כל טענותיהם ואין במחיקה משום הסכמה לטענה כלשהי מטענות המשיב או ויתור על טענה כלשהי מטענות העותרת, ובכלל זאת הטענות החוקתיות והמנהליות, הן כנגד ההכרזה המקורית משנת 2014 והן כלפי תפיסת כספיה" (ההדגשות במקור – נ' ס'). המדינה הודיעה כי היא מסכימה לבקשת המחיקה, ולשמירת טענות כמפורט לעיל.

נוכח בקשת העותרת והסכמת המדינה, העתירה נמחקה, ללא צו להוצאות. טענות הצדדים נותרו שמורות להם, כמוסכם.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 


יום שבת, 2 בינואר 2021

הפועל חיפה נגד אושרי רואש, החלטת בית המשפט העליון

 בג"צ התבקש לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 4448-10-19 ובע"ע 48902-10-19 (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן ו-ר' פוליאק ונציגי הציבור גב' ע' אלטשולר זמני ומר ד' בן חיים) מיום 16.11.2020, במסגרתו נדחה ערעור העותרת על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בסע"ש 14943-08-17 (השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור גב' י' גבאי ומר ע' ליפשיץ).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס - כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

 

המשיב 3 (להלן: רואש) שימש כשחקן כדורגל בשורות העותרת, מועדון הכדורגל הפועל חיפה מילניום בע"מ (להלן: הקבוצה), והועסק בה בין השנים 2007–2017, על פי הסכמים קצובים שחודשו מידי שנה. ההסכמים נערכו על גבי טופס הסכם שחקנים מטעם ההתאחדות לכדורגל, וצוין בהם כי הם נערכים בכפוף לתקנות בקרת תקציבים של ההתאחדות לכדורגל.

עם סיום העסקת רואש בקבוצה, הגיש נגדה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בגדרה העלה טענות מספר – ובכללן, טענות בדבר זכאותו לפיצויי פיטורין.

בית הדין האזורי קיבל את תביעת רואש בפסק דינו מיום 12.8.2019.

נקבע, בין היתר, כי אין לקבל את טענת הקבוצה שלפיה פיצויי הפיטורין של רואש נכללו בשכרו החודשי. זאת, שכן לפי הוראות סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), אין לכלול את פיצויי פיטוריו של עובד בשכרו אלא באישור שר העבודה או מי שהוסמך על ידו לכך. משלא הוצג אישור כאמור, נקבע כי אין ליתן תוקף להוראה בהסכם העבודה של רואש שלפיה פיצויי הפיטורין כלולים בשכרו.

ערעור הקבוצה לבית הדין הארצי לעבודה נדחה בפסק דינו מיום 16.11.2020, תוך שנקבע כי לאור הוראות סעיף 28 לחוק הפיצויים, אין להסכמות הצדדים באשר להכללת פיצויי פיטוריו של רואש בשכרו כל תוקף.

מכאן העתירה שהוגשה לבג"צ, בה טוענת הקבוצה כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר לשיטתה לא נתן משקל מספק לתחולת עקרון תום הלב על יחסי הצדדים. לטענת הקבוצה, אין לחייבה בפיצויי פיטורין לטובת רואש, שהרי תביעתו לפיצויים אלו בניגוד להסכמות הצדדים לוקה בחוסר תום לב.

בג"צ קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה להתערבות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבותו תיעשה במקרים חריגים בלבד, אשר בהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב או כאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (בג"ץ 3799/18 לנקרי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (4.6.2018)).

חרף ניסיונה של העותרת לייחס לעתירה נופך עקרוני, בחינת הטענות המובאות בה מעלה כי מדובר בטענות ערעוריות באופיין, אשר נדונו בהרחבה בערכאות הקודמות ונדחו לגופן, ואין מקומן להתברר בבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 3,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 


יום שבת, 19 בדצמבר 2020

מי ידון בתביעה שהוגשה נגד השופטת ?

 

נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט א' חן, הודיע לנשיאת בית המשפט העליון א' חיות, כי הנתבעת והתובע שכנגד בתא"מ (שלום י-ם) 31899-08-20 (להלן, בהתאמה: הנתבעת וההליך) כיהנה עד פרישתה מכס השיפוט בשנת 2015 כשופטת בבית משפט השלום בירושלים וכי היא מוכרת לחלק משופטי בית המשפט.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס - כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריסכותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריסצבע אדום מבזקלייב
עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה
עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles
עניינו של ההליך בתביעת לשון הרע שהוגשה נגד הנתבעת מלכה אביב ובתביעה שכנגד שהגישה בעילות של לשון הרע והפרת חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.
בהתאם להחלטת נשיאת בית המשפט העליון מיום 30.11.2020, מסרו הצדדים להליך את עמדותיהם ביחס לבית המשפט שבו ראוי לדעתם לנהל את ההליך. גולן דורון התובע והנתבע שכנגד המיוצג על ידי עו"ד רון לוינטל הודיע כי לעמדתו אין מניעה שההליך יתברר בבית משפט השלום בירושלים, והוסיף כי העברת הדיון לבית משפט מרוחק תכביד על הבאת העדים, המתגוררים כולם בירושלים, לדיון ההוכחות. עוד ציין התובע והנתבע שכנגד כי ניתן "לרפא את הסוגיה" באמצעות שיבוץ מותב שמונה בחמש השנים האחרונות לבית משפט השלום בירושלים. הנתבעת מצדה הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בעניין זה לשיקול דעתו של בית המשפט.
בנסיבות העניין ובשים לב לעמדת הצדדים, הנשיאה סברה כי ישנה הצדקה להעברת הדיון בהליך לבית
 משפט במחוז אחר. וציינה כי הנתבעת פרשה מכהונתה לפני למעלה מחמש שנים, והיכרותה עם חלק משופטי בית משפט השלום בירושלים אינה מקימה עילת פסלות כללית כלפי כל שופטי בית המשפט.
אשר על כן, הדיון בתא"מ (שלום י-ם) 31899-08-20 יוסיף להתנהל בפני בית משפט השלום בירושלים.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום רביעי, 19 באוגוסט 2020

קרקע במאה מיליון ₪ לכל המרבה במחיר

 הכרעה לגבי קרקע בשווי מאה מיליון ש"ח בבני ברק ובהתאם לפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי כבוד השופטת ד' ברק-ארז בבית המשפט העליון

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20 

עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון     

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.2.2020 (ע"א 48773-06-18, סגני הנשיא י' שנלר ו-ק' ורדי והשופטת ע' רביד). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 1.5.2018 (ת"א 63678-01-14, סגן הנשיא א' דפדי).

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך ירושה שהתגלע ביחס לחלקת מקרקעין ששוויה למעלה ממאה מיליון שקלים בעיר בני ברק (להלן: הנכס). הנכס היה בבעלותם של שני אחים שהלכו לעולמם, וכעת הבעלות בו נתונה ליורשיהם. יורשים אלה נחלקים הלכה למעשה לשתי קבוצות. קבוצה אחת של יורשים שמחזיקים ב-50% מהזכויות בנכס כוללת את המבקשים בבקשה שלפני, וכן חלק מן המשיבים לה. קבוצה שנייה של יורשים שהחזיקו יחד ב-45% מן הזכויות בנכס מכרה אותן למשיבות 9-8, חברות נדל"ן (להלן: הרוכשות). יורש נוסף, הוא המשיב 1, החזיק ב-5% מהזכויות בו. בהמשך – לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי שעליו נסבה הבקשה – הוא מכר את חלקו לאחר, מר יהודה סילבר, המשיב 18 (להלן: סילבר).

בתמצית, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם הנכס יפורק על דרך חלוקתו בעין בין שתי הקבוצות, כעתירת המבקשים, או שמא יפורק בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר כך שהתמורה תתחלק בין כולם, כבקשת הרוכשות ויורשים נוספים (למעשה, המשיבים 14-2 בהליך זה). כפי שיובהר להלן, בית משפט השלום הורה על חלוקה בעין לשני מתחמים, ובית המשפט המחוזי סבר כי יש להוציא את הנכס למכירה פומבית לכל המרבה במחיר.

ייאמר כבר עתה כי ההכרעה במחלוקת זו נסבה על פרשנותם של ההסדרים הקבועים בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין או החוק) בכל הנוגע לפירוק שיתוף במקרקעין. מחד גיסא, קובע סעיף 39 לחוק כי קיימת העדפה לחלוקה בעין. מאידך גיסא, מורה סעיף 40(א) לו כי כאשר המקרקעין אינם ניתנים לחלוקה או כי החלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים כולם או מקצתם – ייעשה הפירוק בדרך של מכירה וחלוקת הפדיון. סעיף 41(ב) מוסיף על כך בהכירו באפשרות של חלוקה בעין כאשר חלק מן השותפים נוטלים את חלקיהם במשותף בהסכמה. לבסוף, סעיף 43 מורה כי בית המשפט יתחשב "ככל האפשר בדרישת מקצת השותפים לקיים את השיתוף ביניהם ובשאר משאלותיהם של שותפים". יישומם של סעיפים אלה, ומערכות היחסים ביניהם, עמדו במרכז ההתדיינות, כמפורט להלן.

מבחינה פורמלית ההליך דנן החל בתביעה שהגיש המשיב 1 לבית משפט השלום לפירוק שיתוף בנכס בדרך של מכירה למרבה במחיר. הרוכשות מצדן הגישו תביעה שכנגד שבה צוינו כנתבעים המשיב 1 ושאר בעלי הזכויות. התביעה שכנגד כוונה אף היא לפירוק שיתוף בדרך האמורה, ונטען בה כי הוגשה על רקע החשש שמא המשיב ייסוג מתביעתו. בהמשך, המשיב 1 אכן חזר בו מהתביעה, וכך נותרה לדיון התביעה שכנגד שהגישו הרוכשות. עמדת הרוכשות הייתה, בעיקרה, כי לא ניתן לפרק את השיתוף בדרך של חלוקה בעין, מאחר שאי אפשר לחלק את הנכס באופן שכל אחד מבעלי הזכויות יקבל חלק ממנו. לעומת זאת, המבקשים טענו שיש לבחור בפירוק על דרך של חלוקה בעין – לשני חלקים – האחד שיהיה בבעלותם והאחר שיהיה בבעלות שאר בעלי הזכויות. הרוכשות התנגדו לכך וטענו כי אי אפשר לכפות על שותפים שאין קשר משפטי ביניהם לקבל חלק אחד במשותף. כן נטען כי חלוקה בעין תוביל להפסד ניכר לכל השותפים וזאת מכיוון שעלויות הבנייה של כל חלק בנפרד יהיו גדולות יותר.


ביום 1.5.2018 דחה בית משפט השלום את תביעת המשיבים לפרק את השיתוף בנכס בהליך של מכירה פומבית או בהליך של התמחרות פנימית בין השותפים, וקיבל את עמדת המבקשים כי פירוק השיתוף צריך להיעשות בדרך של חלוקה בעין לשני מתחמים שבכל אחד מהם יהיו שותפים בעלי הזכויות של אחת מהקבוצות. בית משפט השלום הצביע על כך שהתב"ע החלה על הנכס מאפשרת חלוקה כזו לשני מתחמים שהם זהים הן מבחינת הגודל והן מבחינת הזכויות שהן מקנות לבעלים. בית משפט השלום קבע כי הוא מבסס את פסק דינו על סעיף 41(ב) לחוק המקרקעין המכיר באפשרות שחלק מן השותפים ייטלו את חלקיהם במשותף בהסכמה. בנוסף, קבע בית משפט השלום כי פירוק השיתוף בדרך זו הולם את האמור בסעיף 43 לחוק המקרקעין שעניינו קיום השיתוף בין חלק מבעלי הזכויות. 

המשיבים 9-2 (הכוללים כאמור את הרוכשות ואת היורשים שמכרו להן את חלקם, ויכונו להלן גם: המשיבים) הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ובו טענו, בין היתר, כי לא ניתן לכפות עליהם ליטול את חלקיהם במשותף, וכי במצב שבו חלקה בבעלות משותפת לא ניתנת לחלוקה בעין בצורה כזו שכל אחד מהשותפים זוכה לבעלות עצמאית ונפרדת, אזי לבית משפט השלום אין שיקול דעת בנושא, ויש להורות על מכירת החלקה בשלמותה ועל חלוקת הפדיון בין כל הבעלים המשותפים.

ביום 11.2.2020 קיבל בית משפט המחוזי את הערעור בקבעו כי פירוק השיתוף יבוצע בדרך של מכירה פומבית לכל המרבה במחיר. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום טעה בפרשנות שנתן לסעיף 41(ב) לחוק המקרקעין וכי אין די בהסכמת חלק מהשותפים לצורך פירוק בעין, אם השותפים האחרים אינם יכולים ליטול את חלקם במשותף. בית המשפט המחוזי הוסיף והסביר כי בעוד שהמבקשים הפכו להיות בעלי זכויות של מתחם אחד, היורשים האחרים מצאו עצמם בשותפות גם עם מי שאינו לרצון להם, דבר שייאלץ אותם להידרש להליכים נוספים של פירוק שיתוף.

בקשת רשות הערעור שבפני הגיעה ללשכתי ביום 15.6.2020 והיא נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בה. בעיקרו של דבר, המבקשים טוענים כי עניינם מעלה שאלה משפטית שלא הוכרעה בפסיקה, וכי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין לכפות על חלק מהשותפים להמשיך להיות שותפים בניגוד לרצונם. לטענתם, השאלה המשפטית המתחדדת כאן היא האם יש לבצע פירוק שיתוף באופן דו-שלבי (להלן: פירוק דו-שלבי) – תחילה בדרך של פירוק בעין ובהמשך על דרך של מכירה של כל אחד מן החלקים (במידת הצורך) או שמא יש לבצעו ב"שלב אחד".

ביום 15.6.2020 הורה בית המשפט על הגשת תשובות לבקשה, ואלה אכן חשפו את הבדלי הגישות בנושא בקרב בעלי הזכויות. יצוין עוד כי ביום 7.7.2020 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד למתן החלטה אחרת.

ביום 7.7.2020 הגיש סילבר את תשובתו, ובה נטען כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולהותיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. לטענת סילבר, השאלה המשפטית העומדת במוקד הבקשה ואשר טרם הוכרעה בפסיקה היא האם ניתן לפרק את השיתוף במקרקעין באמצעות חלוקה בעין לחלקים שאינם משקפים את מספר בעלי הזכויות, ולדחות לשלב הבא את פירוקם של חלקים אלה בדרך של מכירה. נטען בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה זו וכי פסקי הדין שאליהם הפנה אינם מכריעים בה גם כן. סילבר טוען גם הוא כי מדובר בשאלה החורגת מעניינם של הצדדים, ומטעים כי הכלל המנחה שהתקבל בפסיקה מצדד בחלוקה בעין, וכי בענייננו לא מתקיים החריג המורה שלא לעשות כן. כמו כן, נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גורם לפגיעה בלתי מידתית במבקשים, המתבטאת בהפסד פוטנציאלי של כ-6 מיליון שקלים (כאשר משווים את שיעור המס שבו יחויבו במקרה של מכירת המקרקעין בהשוואה לאפשרות של מימוש ובניה).

ביום 19.7.2020 הוגשה תשובה מטעם המשיבים 9-2 המתנגדים לבקשה. לשיטתם, הדין אינו מאפשר לפרק את השיתוף בדרך של חלוקה בעין כאשר הדבר כרוך בכפיה על מספר שותפים לקבל חלק אחד במשותף. המשיבים טוענים כי עניין זה נדון על-ידי שתי הערכאות הקודמות, וכי המבקשים, יחד עם סילבר, מנסים בחוסר תום לב לעכב את פירוק השיתוף בדרך של מכירה פומבית כפי שהורה בית המשפט המחוזי, תוך עשיית שימוש לרעה בהליכים משפטיים. יתרה מכך, המשיבים טוענים כי על-פי ההלכה הפסוקה לא ניתן לפרק את השיתוף בנכס בפירוק דו-שלבי כפי שמציעים המבקשים, כך שלא ניתן לכפות על השותפים ליטול את חלקיהם במשותף בחלק מהמקרקעין או לכפות מכירה של חלק מהם ללא הסכמת כל השותפים. לכן, כך נטען, אין מנוס ממכירה פומבית של הנכס. לבסוף, טוענים המשיבים כי המבקשים מנסים להציג מצג שלפיו יש כביכול הצדקה לתת להם רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וזאת ללא כל בסיס לכך.

ביום 19.7.2020 הוגשה תשובה מטעם המשיבים 13-10, גם הם שותפים בחלקה, לפיה הם מצטרפים לתשובת המשיבים 9-2. הם הוסיפו והדגישו כי העיכוב במימוש המקרקעין במשך שנים כה רבות מסב להם נזקים עצומים.

ביום 22.7.2020 הוגשה תשובה מטעם המשיבים 1, 15 ו-17 המצדדים בקבלת הבקשה. המשיב 1, שמכר כאמור בינתיים את חלקו לסילבר (בעסקה שטרם הושלמה) ציין כי הוא מצטרף לאמור בתגובתו של האחרון. המשיבים 15 ו-17 טוענים אף הם שיש לקבל את הבקשה, ומוסיפים כי אם לא כן ייגרם להם נזק, מכיוון שהתקשרו בעסקת קומבינציה עם המשיבה 8. לטענתם, קבלת הבקשה תגרום להגנה על זכות הקניין ואילו דחייתה תוביל לפגיעה קשה ובלתי מידתית בבעלי המקרקעין.

לאחר שטענות הצדדים נבחנו על ידי בית המשפט נקבע, שדין הבקשה להידחות. כפי שהראה בית המשפט המחוזי בפסק דינו, העקרונות הנוגעים לפירוק שיתוף במקרה של ריבוי שותפים במקרקעין כבר זכו להתייחסות בפסיקה, ובית המשפט המחוזי אך חזר ויישם אותם בנסיבות העניין. חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני מצאתי כי לא כך הוא. ההכרעה בעניין שבפני נסבה על יישום הדין בנסיבות הספציפיות והמיוחדות של המקרה, ואף לא התרשמתי שדחיית הבקשה תוביל לעיוות דין. כידוע, העובדה שערכאות שונות הגיעו לתוצאות שונות, אינה מצדיקה לבדה דיון ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 4657/15 לוי נ' מרקוביץ, פסקה 12 וההפניות שם (19.8.2015)).

להרחבת היריעה, גם אם למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט כי כבר לפני שנים רבות קבע בית משפט זה בע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' אנגלנדר, פ"ד כז(1) 334 (1973) כי "הסכמת השותפים להישארותם בעלים משותפים הוא תנאי להסדר כזה" (שם, בעמ' 335). העקרונות הנוגעים לכך פורטו גם בפסקי דין מאוחרים יותר (ראו והשוו: רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' ויסמן (25.7.2010)). הדברים הם ברורים. אין מקום "לגלגל" את השותפים שאינם מעוניינים בהמשך השיתוף לדרך ייסורים של פירוק שיתוף נוסף, עניין הכרוך בהכרח בעלויות נוספות, ואף עלול להיות כרוך בתנאים פחות טובים (מאחר שהחלקה הנותרת היא קטנה יותר).

סוף דבר: הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע שהמבקשים יישאו בהוצאות המשפט של אותם משיבים שהתנגדו לקבלת הבקשה – בסך של 13,000 שקלים למשיבים 9-2 (ביחד) ו-2,000 שקלים למשיבים 13-10 (ביחד).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שלישי, 2 ביוני 2020

נדחתה העתירה נגד חלוקת הארנונה בנתב"ג

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה המכוונת נגד תקנות ההתייעלות הכלכלית (כללי חלוקה לרשויות הסמוכות לנמל התעופה בן-גוריון) (הוראת שעה), התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או  תקנות החלוקה), אשר הותקנו מכוחו של סעיף 25א לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (להלן: החוק, או  חוק ההתייעלות 2016).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

נועם קוריס – רשת קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום

עו"ד נועם קוריס - צבע אדום מבזקלייב

וואלה!- קבלו נוסחה למיליון הראשון 

העותרות, עיריית ראשון לציון ועיריית חולון, מבקשות לבטל את התקנות, ולחלופין - לתקנן, וזאת בנימוקים שונים, שעיקרם אי-סבירות כללי החלוקה שנקבעו בתקנות והשיקולים שביסודם. בקשת העותרות למתן צו ביניים למניעת חלוקת הכספים בהתאם לתקנות עד להכרעה בעתירה נדחתה (החלטת השופטת י' וילנר מיום 12.2.2019).

להלן בתמצית רבה רקע הדברים. בחוק ההתייעלות 2016 כוננה "קרן לצמצום פערים בין רשויות מקומיות", אשר כספיה אמורים להיות מחולקים בכל שנה לפי כללי חלוקה שייקבעו בתקנות על ידי שר האוצר ושר הפנים, בהתאם לאמות מידה שנקבעו בחוק (פרק ד' – סעיפים 25-21 לחוק).

בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2019), התשע"ח-2018 תוקן חוק ההתייעלות 2016 והוסף סעיף 25א, הקובע הסדר ספציפי לחלוקת כספים שיוקצו בכל שנת כספים לתשלום לרשויות המקומיות הסמוכות לנמל התעופה בן גוריון (להלן: נתב"ג). סעיף 25א לחוק קובע כי כספים אלה יחולקו בהתאם לכללי חלוקה שיקבע בתקנות שר הפנים בהסכמת שר האוצר, בהתאם לעקרונות אותם מונה סעיף 25א לחוק.

בהתאם לאמור, הותקנו ביום 31.12.2018 תקנות החלוקה מושא העתירה. תקנות אלה הותקנו כהוראת שעה לשנים 2019-2018 בלבד, והן קובעות כללים לחלוקת הכספים לרשויות המקומיות הסמוכות לנתב"ג לשנים 2018-19, בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 25א לחוק, המבוססים בעיקרם על מידת הקרבה לנתב"ג, האיתנות הכלכלית של הרשות המקומית וגודל האוכלוסיה של הרשות המקומית.

תקנות החלוקה הותקנו כאמור כהוראת שעה לשנים 2018-19, ותוקפן נקבע עד ליום 31.12.2019 (תקנה 8). ואולם בשל התפזרות הכנסת והבחירות מועד פקיעתן נדחה, בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת, עד "לתום שלושת החודשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת", היינו עד ליום 16.6.2020.

העותרות קובלות על כך שבהתאם לתקנות החלוקה הן אינן נמנות על הרשויות הזכאיות לקבל מכספי החלוקה, בהיותן "עירייה איתנה", כהגדרתה בפקודת העיריות. לטענתן, כללי החלוקה שנקבעו בתקנות לוקים בחוסר סבירות בכך שהם מתעלמים משיקול רלבנטי - אף שאינו נמנה על העקרונות הקבועים בסעיף 25א לחוק – והוא  עוצמת הפגיעה הנגרמת לרשות המקומית מפעילות נתב"ג. לצד זאת הועלו על ידי העותרות טענות המתייחסות לעיתוי התקנת התקנות ערב הבחירות וכן להעדר הליך שימוע מספק.

בתגובה מפורטת מטעם שר הפנים ושר האוצר (המשיבים 2-1, להלן: המשיבים) הם עמדו על הרקע וההליכים שקדמו לחקיקת סעיף 25א לחוק ההתייעלות 2016 ולהתקנת תקנות החלוקה, וכן ניתן מענה מפורט לטענות השונות שהעלו העותרות, ובכלל זה הובהר כי הכללים שנקבעו בתקנות לחלוקת הכספים לרשויות הסמוכות לנתב"ג  לשנים 2018-19, משקפים את העקרונות שנקבעו בחוק גופו.

גם המשיבות האחרות לעתירה, עיריות ומועצות מקומיות אחרות שבקרבה לנתב"ג, הגישו תגובותיהן – הרשויות אשר בהתאם לתקנות נהנות מכספי החלוקה - התנגדו לעתירה, ואילו אחרות שמצבן דומה לזה של העותרות - תמכו בעתירה.

להשלמת התמונה נציין כי בפני בית משפט זה תלויה ועומדת עתירה אחרת, שהוגשה קודם לעתירה דנן, התוקפת את חוקתיותו של סעיף 25א(ב) לחוק ההתייעלות 2016. בעתירה זו ניתן צו-על-תנאי, והיא קבועה לדיון בחודש יולי שנה זו בפני הרכב מורחב (בג"ץ 2600/18 מועצה מקומית בית דגן נ' כנסת ישראל). שתי עתירות נוספות, שהוגשו לאחר העתירה דנן, המכוונות גם כן נגד הוראת סעיף 25א לחוק וכן נגד התקנות, ממתינות לתגובות המשיבים וטרם נקבעו לדיון (בג"ץ 1675/19 המועצה המקומית סביון נ' כנסת ישראל, ו- בג"ץ 1702/19 עיריית קרית אונו נ' כנסת ישראל).

ביום 3.3.2020 התקיים דיון בעתירה, במסגרתו נשמעו באריכות טיעוני באי כוח הצדדים. בסיום שמיעת טיעוני באי כוח העותרות והמשיבים המליץ בית המשפט לעותרות לחזור בהן מן העתירה תוך שמירת זכויות, וזאת בין היתר מאחר שמדובר בתקנות העומדות בפני פקיעה, וממילא תידרש בחינה מחודשת של כללי החלוקה קודם להתקנת התקנות לשנת 2020. בהמשך לכך ניתנה החלטה לפיה יודיעו העותרות עד ליום 11.3.2020 אם הן עומדות על עתירתן.

ביום 11.3.2020 הודיעו העותרות כי הן עומדות על עתירתן, ולצד זאת הן ביקשו להשהות את ההכרעה בעתירה עד להכרעה בעתירות האחרות הנזכרות לעיל.

המשיבים  התבקשו להגיב לעמדת העותרות. בתגובה מטעמם התנגדו המשיבים להשהיית ההכרעה בעתירה, וזאת מאחר ותוקף התקנות יפקע קודם לדיון ולהכרעה בעתירות האחרות. כן צוין כי לקראת התקנת תקנות החלוקה לשנה הנוכחית יוכלו העותרות, אם רצונן בכך, להציג עמדתן בפני השרים, וכן בפני ועדת הכספים של הכנסת אשר אמורה לקיים דיון בסעיף 25א לחוק. נוכח האמור נטען כי העתירה הנוכחית בנוגע לחלוקת הכספים לשנים 2018-19 אינה עוד אקטואלית, ואילו התקנות לשנת 2020 טרם הותקנו, ועל כן אין טעם בהותרת העתירה תלויה ועומדת.

לאחר עיון הגיע הרכב בית המשפט למסקנה כי הדין עם המשיבים, וכי דין העתירה להידחות, תוך שמירת זכותן של העותרות להעלות טענותיהן בנוגע לכללי החלוקה שיש לקבוע במסגרת התקנות לשנת 2020.

עתירת העותרות מכוונת כאמור נגד תקנות החלוקה, שהן הוראת שעה לשנים 2018-19. כמצוין לעיל, בעתירת העותרות לא ניתן צו ביניים וחלוקת הכספים בהתאם לתקנות מוצתה, והתקנות צפויות לפקוע בימים הקרובים. בנסיבות אלה העתירה אינה אקטואלית עוד, והיא מיצתה עצמה ועל כן אין מנוס מדחייתה (בג"ץ 5027/17 פורום יצרני חשמל פרטי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (‏4.7.2018)). עם זאת, שמורות לעותרות טענותיהן בנוגע לכללי החלוקה שייקבעו בתקנות שיותקנו לשנת 2020.

גם בעתירות התלויות ועומדות, שעיקרן כאמור בתקיפה חוקתית של הוראת סעיף 25א לחוק, אין כדי להצדיק הותרת העתירה דנן תלויה ועומדת

 

בית המשפט ציין עוד, כי גם בטענות העותרות לגופן של התקנות לא מצאנו הצדקה להותרת העתירה תלויה ועומדת, ולענין זה נוסיף כי אין אנו סבורים גם כי נפל פגם בהתקנת התקנות כנטען, עקב כך שהן הותקנו "בתקופת בחירות". בהתאם לחוק מדובר בחלוקת כספים ביחס לכל שנת כספים, ומפירוט ההליכים שהוצג לפנינו עולה בבירור כי הליכי גיבוש כללי החלוקה והכנת התקנות על ידי הדרגים המקצועיים במשרדי האוצר והפנים, בוצעו עוד קודם להחלטה על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות, וללא כל זיקה אליהן. בנסיבות אלה לא הייתה כל הצדקה לעכב את התקנת התקנות וחלוקת הכספים לרשויות הזכאיות.

העתירה נדחתה אפוא, תוך שמירת זכויות וטענות העותרות בנוגע להתקנת תקנות החלוקה לשנה הנוכחית.  בנסיבות הענין לא נקבע צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.