היחידה הארצית לניהול ספרים ערכה ביקורות במספר ערים ברחבי הארץ – אלו הממצאים

 היחידה הארצית לניהול ספרים ערכה ביקורות במספר ערים ברחבי הארץ – אלו הממצאים

היחידה הארצית לניהול ספרים ברשות המסים ערכה באחרונה מבצעי ביקורת ניהול ספרים באזור ירושלים, חיפה, רמת גן וגבעת שמואל. במבצעים אלה נבדקה רמת הציות של בעלי עסקים להוראות ניהול ספרים, רישום הכנסות והחוק לצמצום השימוש במזומן. המבצעים כללו קניות ביקורת סמויות, תצפיות על עסקים וביקורת גלויה של עובדי היחידה בבית העסק. קדמה להם עבודת מודיעין מדוקדקת, שכללה איסוף מידע על עסקים באזור שנבחר לפעילות ובחירת העסקים שיבוקרו, על בסיס הדגשים של המבצע, מידע מודיעיני, והתמקדות בעסקים שהיו להם הפרות בעבר.

במסגרת המבצע באזור ירושלים נבדקו 53 עסקים, בעיקר בשכונת גבעון ובבית שמש, ונמצאו 18 מקרים של אי רישום הכנסות. במבצע באזור חיפה נבדקו 51 עסקים, בעיקר בדליית אל -כרמל ובעוספיה, ונמצאו 20 מקרים של אי רישום הכנסות. במבצע ברמת גן וגבעת שמואל נבדקו 38 עסקים ונמצאו 12 מקרים של אי רישום הכנסות. בנוסף, במבצע ברמת גן וגבעת שמואל נמצאו 5 הפרות של חוק המזומן, בסכום כולל של 87,650 ₪, ובחיפה נמצאו שתי הפרות של חוק המזומן בסכום כולל של 8,300 ₪. 

במהלך המבצע באזור חיפה הגיעו המבקרים למאפייה שבה נערכה קנייה סמויה מספר ימים לפני כן וגילו כי הקנייה לא נרשמה בקופה. בבדיקה מעמיקה בבית העסק נמצא כי המאפיה אינה רושמת הכנסות באשראי כלל וכי בנוסף להכנסות של כ-32 אלף ₪ באשראי בשנים 2024 - 2025, לא נרשמו גם הכנסות של כ-6,000 ₪ במזומן. כשנשאל בעל המאפיה מדוע לא רשם הכנסות השיב כי "אני עוסק פטור ולא רציתי לעבור את המחזור". בדבריו כיוון לכך שבשנים 2024 – 2025 רשאי להיות עסוק פטור רק מי שמחזור עסקאותיו אינו עולה על 120 אלף ₪ לשנה.

במהלך המבצע באזור ירושלים הגיעו המבקרים למכבסה ובדקו הכנסות שהתקבלו מאפליקציות תשלומים. בבדיקה עלה כי בעל העסק לא דיווח על הכנסות בסכום של יותר מ-62 אלף ₪ בשנים 2023 – 2025. בנוסף נמצא כי בעל העסק לא מנהל ספר הזמנות ורושם הזמנות על פיסות נייר שאותן הוא זורק לפח אחר כך. כשנשאל מדוע לא דיווח על הכנסות השיב בעל המכבסה כי "מעכשיו אני אקפיד לרשום".

בגבעת שמואל הגיעו המבקרים למכון לטיפולי הסרת שיער לגברים בלייזר ומצאו כי בשנים 2024 ו-2025 התקבלו בעסק תשלומים במזומן ובאפליקציות תשלומים בסך של 37,370 ₪ שלא נרשמו בשום תיעוד. כשנשאל בעל העסק מדוע התשלומים לא תועדו הוא השיב כי "אני אבדוק שוב". 

היחידה הארצית לניהול ספרים תמשיך לפעול בכל מקום וזמן בכדי לאכוף את הוראות החוק באופן שוטף ובמבצעים כחלק מפעילות נרחבת של רשות המסים כנגד ההון השחור ומעלימי מס. זאת, במסגרת המדיניות של הגברת פעילות האכיפה לשיפור ושימור יכולת ההרתעה, שמטרתם להביא לדיווחי אמת ולגביית מס אמת ובכך להגביר את השוויון בנטל בקרב האזרחים.

עצרו! לפני שאתם עושים צעד משפטי, תקראו את זה! 5 סיבות קריטיות למה עורך דין הוא הנשק הסודי שלכם במערכה המשפטית.

עצרו! לפני שאתם עושים צעד משפטי, תקראו את זה! 5 סיבות קריטיות למה עורך דין הוא הנשק הסודי שלכם במערכה המשפטית.

נתקלתם בבעיה משפטית? מרגישים אבודים מול הבירוקרטיה? אתם לא לבד! רבים חושבים שיוכלו להתמודד לבד עם המערכת המשפטית, אבל האמת היא שייצוג על ידי עורך דין יכול לעשות את כל ההבדל.

לפני שאתם עושים צעד משפטי, עצרו רגע וחישבו: האם אתם באמת מוכנים להתמודד לבד מול מערכת מורכבת וסבוכה?

הנה 5 סיבות קריטיות למה עורך דין הוא הנשק הסודי שלכם במערכה המשפטית:

1. ידע וניסיון שאין לכם: עורכי דין מכירים את החוקים, התקנות והפסיקות הרלוונטיות למקרה שלכם. הם יודעים איך לנווט במערכת המשפטית ואיך להשיג את התוצאות הטובות ביותר עבורכם.
   • סיפור אישי: "לפני כמה שנים, לקוח שלי היה בטוח שהוא יכול לנסח חוזה שכירות לבד. הוא השתמש בתבנית מהאינטרנט, אבל החוזה היה מלא בפרצות. בסופו של דבר, הוא נאלץ לפנות לבית משפט, ורק בזכות ייצוג מקצועי הוא הצליח להגן על זכויותיו."
2. ייצוג מקצועי ואפקטיבי: עורך דין ייצג אתכם בצורה מקצועית ואפקטיבית, הן בכתב והן בעל פה. הוא ידאג שהזכויות שלכם יישמרו ושהאינטרסים שלכם יובאו בחשבון.
   • נתון סטטיסטי: מחקרים מראים שאנשים המיוצגים על ידי עורכי דין מצליחים ב-80% יותר בהליכים משפטיים.
3. חיסכון בזמן ובמשאבים: התמודדות עצמאית עם הליך משפטי עלולה להיות מתישה וממושכת. עורך דין יטפל בכל הבירוקרטיה, יחסוך לכם זמן יקר וימנע מכם טעויות יקרות.
4. הפחתת לחץ ודאגות: הליך משפטי עלול להיות מלחיץ ומורכב. עורך דין ילווה אתכם לאורך כל הדרך, יספק לכם תמיכה וייעוץ, ויעזור לכם להתמודד עם הלחץ.
5. סיכוי גבוה יותר לתוצאה חיובית: מחקרים מראים שאנשים המיוצגים על ידי עורכי דין מצליחים יותר בהליכים משפטיים.

אל תהיו לבד במערכה!

אם אתם מתמודדים עם בעיה משפטית, אל תהססו לפנות לעורך דין מומחה. ייצוג משפטי נכון יכול לעשות את כל ההבדל בין ניצחון להפסד.

שתפו את הפוסט הזה עם חברים ומשפחה!

אולי אתם מכירים מישהו שמתמודד עם בעיה משפטית וזקוק לייעוץ. שתפו את הפוסט הזה כדי לעזור לו לקבל את ההחלטה הנכונה.

הצטרפו לקהילה שלנו!

הצטרפו לקהילה שלנו בפייסבוק, וקבלו טיפים משפטיים ועדכונים שוטפים.

השתמשו בהאשטאגים:

#עורכידין #ייצוגמשפטי #זכויות #משפט #ייעוץמשפטי

שאלה לדיון:

מה הייתה החוויה שלכם עם עורכי דין? שתפו אותנו בתגובות!

נשלח לשיקום בבית המשפט הקהילתי אך יישאר במעצר

 בית המשפט העליון דחה בימים אלו ערר של נאשם שייצג את עצמו והתיר אותו במעצר עד תום ההליכים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

 

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) מיום 20.2.2024 בעמ"ת 46478-02-24, בה הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו, קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים, אשר הורה על שחרורו של המבקש למסגרת של קהילה טיפולית כחלופת מעצר.

ברקע הדברים ניצב כתב האישום שהוגש בעניינו של המבקש ביום 14.12.2023, המייחס לו עבירות של התפרצות, גניבה והיזק לרכוש במזיד. בתמצית יתואר כי מכתב האישום, המונה שלושה אישומים, עולה כי בשלושה אירועים נפרדים התפרץ המבקש למבנים – מקלט ציבורי ושני בתי כנסת – הזיק לרכוש המצוי בהם וגנב רכוש יקר ערך. כל האירועים המתוארים התקיימו כאשר המבקש היה משוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בעבירות תעבורה חמורות (מ"ת 2863-09-23), ותוך שהוא מפר את התנאים המגבילים.

בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של התפרצות לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה לפי חוק העונשין; התפרצות למקום מגורים או תפילה לבצע עבירה לפי לחוק; גניבה לפי החוק; היזק לרכוש במזיד; והפרת הוראה חוקית.

זה המקום לציין כי המבקש הופנה בחודש נובמבר 2022 להשתלב בבית משפט קהילתי בגין ביצוע עבירות רכוש, במסגרת תפ"ק 26349-04-22. כפי שעולה מהחלטת השופט הבכיר י' צימרמן מיום 29.2.2024 בתיק, המבקש אכן השתלב בתוכניות הטיפול והגמילה של בית המשפט הקהילתי ואף עבר כברת דרך משמעותית. אולם בשלב מסוים החלה הידרדרות במצבו של המבקש, שכללה שימוש בסמים וביצוע עבירות. יודגש כי הידרדרות זו החלה עוד בטרם פרוץ המלחמה, ואולם היא החמירה בעקבות האסון שפקד את משפחתו של המבקש בשבעה באוקטובר 2023, כאשר אחותו נרצחה בפסטיבל "הנובה" בסמוך לקיבוץ רעים, במתקפת הטרור של ארגון "חמאס" על יישובי עוטף עזה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיבה טענה כי בידיה ראיות לכאורה הקושרות את המבקש למיוחס לו בכתב האישום, וכי המעשים המיוחסים לו מבססים עילות מעצר של מסוכנות וחשש להימלטות. עוד צוין כי למבקש עבר פלילי מכביד – 9 הרשעות ב-61 תיקים בעבירות רכוש, סמים, הונאה, הפרת הוראה חוקית ואלימות, בגינן ריצה המבקש שנות מאסר רבות.

ביום 14.12.2023 הורה בית המשפט השלום בירושלים לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המבקש. בתסקיר דן שירות המבחן בעברו האישי והפלילי של המבקש, בנסיבות חייו ובקווי אישיותו. לבסוף בא שירות המבחן בהמלצה על שילוב המבקש בטיפול ארוך טווח במסגרת קהילה טיפולית סגורה בשם "בית אביבה קהילת הרטוב" (להלן: הקהילה הטיפולית). שירות המבחן סבר כי שילובו של המבקש במסגרת האמורה עשוי "להוות גורם שיסייע לצמצם סיכון לחזרה על התנהגות עוברת חוק".

בעקבות התסקיר הורה בית המשפט כי יש לקיים ראיון למבקש לבחינת התאמתו לקהילה הטיפולית. בית המשפט ציין כי חרף העובדה שהמבקש היה משולב בעבר בניסיונות שיקומיים וטיפוליים שלא צלחו "דרך השיקום והגמילה הינם טלטלות ויש בהם עליות ומורדות". משכך יש לבחון את האפשרות לאמץ את המלצות שירות המבחן. לבסוף, ומשנמצא המבקש מתאים להשתלב במסגרת הקהילה הטיפולית, אימץ בית משפט השלום ביום 20.2.2024 את המלצת שירות המבחן, והורה על שילובו של המבקש בקהילה הטיפולית.

הערר לבית המשפט המחוזי

המשיבה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וטענה כי בית המשפט שגה בכך שהורה על שחרורו של המשיב לקהילה הטיפולית. זאת בהינתן עברו הפלילי המכביד והעובדה שביצע את העבירות תוך שהוא מפר תנאים מגבילים שהוא נתון בהם ונקבעו בבית המשפט הקהילתי. לגישת המשיבה, התנהלות זו מעידה על כך שלא ניתן לתת אמון במבקש, ולכן יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

בהחלטתו, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי). בית המשפט קבע כי מעשיו של המבקש, לצד עברו הפלילי המכביד, מלמדים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו. נקבע כי המבקש קיבל הזדמנות לעבור הליך טיפולי בבית משפט קהילתי, ואולם בחר להפר את תנאי מעצר הבית שבו היה נתון ואף ביצע עבירות נוספות. על כן, יש קושי ליתן בו אמון, וספק אם שהייתו בקהילה הטיפולית תשיג את מטרות המעצר.

בקשת הרשות לערור

המבקש הגיש בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי – היא הבקשה שלפנינו.

בבקשתו, טען המבקש כי עניינו מצדיק מתן רשות ערר משיקולי הוגנות וצדק, וכן מאחר שהוא מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי. לשיטתו, מקרה זה מעורר שאלה בדבר התנאים למעצר עד תום הליכים, כשברקע מצוי הליך שיקומי בבית המשפט הקהילתי. המבקש טען כי יש קושי להורות על מעצר עד תום הליכים הקוטע הליך שיקום כל אימת שהמשתתף מצוי במגמה של הידרדרות. זאת מאחר שהליך השיקום מעצם טיבו מאופיין בעליות ומורדות.

המבקש טען כי בית המשפט התעלם מהמלצת שירות המבחן המבוססת על היכרות ארוכה עם המבקש ועם ההליך השיקומי שהוא עובר. משכך היא מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו. המבקש מוסיף ומתאר את נסיבות חייו האישיות המורכבות, את תהליכי השיקום שעבר לאורך השנים ואת האסון שפקד את משפחתו במתקפת הטרור ביום 7.10.2023.

 

דיון והכרעה

כידוע, בקשת רשות לערור על החלטה בעניין מעצר תינתן במשורה, וההתערבות בהחלטה כאמור שמורה למקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או בנסיבות המעלות חשש ממשי כי נגרם למבקש עיוות דין או אי-צדק חמור. בית המשפט העליון קבע, כי המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים הנדירים שבהם יש עילה להתערב בהחלטת מעצר במסגרת ערעור ב-"גלגול שלישי".

ראשית, העניין אינו מעורר סוגיה עקרונית. טענותיו של המבקש נטועות היטב בנסיבות הקונקרטיות של עניינו הפרטי. מלאכת האיזון בין שיקולי שיקומו של הנאשם ובין מטרות המעצר היא לחם חוקו של בית המשפט הדן בענייני מעצר. בהתאם להפעלת שיקול הדעת הזה, פעמים נוטה הכף לטובת התכלית השיקומית; ופעמים שהיא נוטה לאינטרס הציבורי שבמעצר, ובפרט ההגנה על שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי. הערכאות הדיוניות הן האמונות על עריכת האיזון וככלל אין מקום כי בית משפט זה יתערב בשיקול דעתן במסגרת ערר בגלגול שלישי.

המקרה שלפנינו אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית בדבר האופן שבו יש לערוך את האיזון האמור. בניגוד לטענותיו של המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המבקש אינה מהווה הכרעה בשאלה עקרונית. בית המשפט המחוזי העריך את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן וערך איזון בין מכלול הנסיבות.

בכלל זה הוא הביא בחשבון את ההזדמנויות הקודמות שניתנו למבקש, את הפרת התנאים על ידיו ואת עברו הפלילי המכביד – מחד גיסא; ואת האפשרות שמתן הזדמנות נוספת תאפשר למבקש להשתקם, כמו גם את האסון הנורא שקרה למשפחת המערער ביום 7 באוקטובר, מאידך גיסא. המסקנה לפיה לאחר שהמבקש הפר את האמון שניתן בו – ולא זו בלבד שלא עמד בתנאי השחרור אלא שגם חזר וביצע עבירות – לא ניתן לתת בו אמון פעם נוספת, היא מסקנה שאיננה בלתי סבירה, ודאי לא במידה המצדיקה התערבות בה במסגרת "גלגול שלישי". לעניין זה יובהר גם כי העובדה שכל אחת מהערכאות דלמטה ערכה את האיזון הזה באופן שונה, גם היא אינה מצדיקה כשלעצמה ערר ב"גלגול שלישי".

נוסף על כך, אף בית המשפט העליון סבר כי ההחלטה נושא הבקשה אינה מעוררת חשש לעיוות דין או לאי צדק חמור. אכן, בהתאם להחלטה נושא הבקשה לא יוכל המבקש להשתלב בבית המשפט הקהילתי בטיפול ארוך הטווח עליו המליץ שירות המבחן. אולם החלטה זו נובעת כאמור ממכלול הנסיבות הרלוונטיות בעניינו של המבקש, מהעובדה שהוא הפר את האמון שניתן בו, ומהאופן בו ערך בית המשפט המחוזי את האיזון בין השיקולים השונים. ההחלטה אינה יוצרת כשלעצמה חשש לעיוות דין או אי צדק חמורים.

לכן, לאור כל האמור לעיל, הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו להתערבות בית משפט העליון כערכאה שלישית בהחלטת מעצר, ודי בכך על מנת לדחותה.

בשולי הדברים, ומבלי לנקוט עמדה ביחס לכך – הובהר כי ככל שיחול בעתיד שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של עניינו של המבקש, פתוחה בפניו הדרך לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, ובכלל זה לעתור בה לשחרור בתנאים שנועדו לשיקומו. ככל שתוגש בקשה כזו, היא תידון כמובן בהתאם למכלול נסיבותיה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

 

מסוכן לציבור ? המדינה טענה למסוכנות לאור חזרה מהודאה באשמה

בית המשפט העליון קיבל בימים אלו ערר של נאשם שייצג את עצמו והלין על קביעה כאילו העובדה שחזר בו מהודאה מלמדת על מסוכנותו לציבור. 

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

 

ההכרעה ניתנה בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד) מיום 4.3.2024 במ"ת 41774-08-23, בה הורה בית המשפט המחוזי על הקשחת תנאי המעצר של העורר לאור חזרתו מהודאה.  בית המשפט קבע כי לאור חזרה זו של העורר מההודיה, יש מקום להחזיר את תנאי השחרור של העורר לאלה שהיו לפני שהוא הודה באשמה. באופן יותר ספציפי, נקבע בהחלטה כי יושבו על כנם התנאים שנקבעו בהחלטה מיום 6.12.2023.

תמצית הארוע הינה שהעורר הואשם בעבירה של הצתה; ובית המשפט על מעצרו בפיקוח אלקטרוני עד תום ההליכים נגדו; בהמשך נקבע כי הפיקוח האלקטרוני יוסר וכי הוא יהיה רשאי לצאת מהבית, אך זאת בליווי ופיקוח. לאחר שהעורר הודה בעובדות כתב האישום, נקבע כי ניתן להקל עוד בתנאי שחרורו, כך שבשלב הראשון יותר לו לצאת לעבודה ללא ליווי ופיקוח, ובשלב השני שהיה עתיד להתחיל ביום 1.3.2024, נקבע כי יוסר כל פיקוח ללא צורך בהחלטה אחרת. כאמור, בהמשך חזר בו העורר מההודאה באשמה, וביום 4.3.2024 הורה בית המשפט על הושבת התנאים הקודמים על כנם.

 

המדינה טענה, כי יש למנוע מנאשמים את התמריץ להודות באשמה רק כדי שתנאי השחרור שלהם יוקלו על ידי בית המשפט, ולחזור בהם מההודיה לאחר מכן, כאשר התנאים כבר הוקלו. מנגד העורר מתריע על החשש מפני הודיה באשמה רק לצורך הקלת תנאי השחרור, והשאלה האם חזרה מהודיה משליכה על מידת המסוכנות של נאשם באופן המחייב הערכה מחדש של תנאי השחרור שלו.

 

בית המשפט העליון ציין, כי לדעתו יש ממש בטענותיהם של שני הצדדים. יחד עם זאת יש מקום לבחון בכל מקרה ומקרה שבו נאשם חוזר בו מההודיה שלו – האם חזרה זו משליכה על מידת המסוכנות שלו והאם לאור מכלול הנסיבות מוצדק יהיה במקרה הקונקרטי הרלוונטי על מכלול נסיבותיו להקשיח את תנאי השחרור רק בשל חזרתו של נאשם מהודאתו. זאת מאחר שבחינת תנאי השחרור על ידי בית המשפט צריכה כמובן להיעשות לאור המטרה הכללית החולשת על דיני המעצרים והשחרורים – והיא המטרה של מניעת סיכון לציבור ומניעת חשש מפני שיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין.

 

במקרה הספציפי שהובא להכרעה, נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי כאשר העורר שוחרר ממעצר בפיקוח אלקטרוני עוד ביום 6.12.2023, אין עתה בעובדה שהוא חזר בו מהודייתו שום הגברה של רמת הסיכון המצדיקה שינוי בתנאי השחרור שלו. מטעם זה, נקבע, כי דין הערר להתקבל וכי יש להורות על ביצוע ההחלטה מיום 4.2.2024 כלשונה, החלטה המשקפת במקרה דנן את האופן שבו העריך בית המשפט את המסוכנות בפוטנציאל של העורר.

 

יחד עם זאת בית המשפט העליון הבהיר, כי אין באמור לעיל כדי לשלול מהמדינה את האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור, ככל שהיא סבורה שמן הראוי לשנותם מטעמים אחרים שאינם קשורים בחזרתו של העורר מהודאתו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

 

בג"צ סירב למנוע את הוצאת העותר מביתו

 בג"צ סירב למנוע את הוצאת העותר מביתו

בית המשפט העליון הכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ה' עובדיה) בעת"מ 53721-12-23 מיום 29.2.2024, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש על החלטת משרד השיכון אשר קבעה כי הזכות לגור בדירה נושא ההליך היא של אדם אחר.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

במוקד ההליך דירה בדיור ציבורי ברחוב פרזון 19 בתל אביב, שהוקצתה בשנת 1992 על-ידי משרד השיכון למבקש ולאדם אחר (להלן: הדירה). המבקש והמשיבה 3 – בני זוג לשעבר – התגוררו בדירה עד לשנת 2020, אז פונו עקב פרויקט פינוי בינוי במתחם בו מצויה הדירה. עוד קודם לפינוי הדירה, מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, והם התגוררו בחלקים נפרדים של הדירה. בהמשך, בחודש יולי 2022 התגרשו בני הזוג. על רקע נסיבות אלה, התעוררה מחלוקת בין הצדדים – שהיא העומדת במרכזו של ההליך – בנוגע לשאלה למי תינתן הזכות לאכלוס הדירה לאחר שהסתיימה בנייתה.

בהחלטה מיום 22.11.2023 קבעה וועדה מיוחדת מטעם משרד השיכון (להלן: הוועדה המיוחדת) כי המשיבה 3 היא שתישאר בדירה ותמשיך להתגורר בה. זאת לאחר שבחנה את הנסיבות של כל אחד מהצדדים; לאור כך ששלושת ילדיהם הבגירים של בני הזוג מתגוררים עם המשיבה 3; לאור נכותה של המשיבה 3; ולנוכח התרשמותה של הוועדה המיוחדת ממצבה הנפשי והתמיכה החברתית והקהילתית שניתנת לה במקום המגורים של הדירה. כמו כן, הוועדה המיוחדת התייחסה לזכויות שיש למשיבה 3 במקרקעין שקיבלה בירושה (להלן: המקרקעין) ומצאה כי אין בהן כדי לשלול את זכאותה לקבלת הדירה. עוד התייחסה הוועדה המיוחדת למסמכים שהוצגו לה ביחס לאלימות הנטענת שהופעלה מצד המבקש כלפי המשיבה 3 וקבעה כי לכאורה יש בהם ממש.

המבקש הגיש עתירה מנהלית כנגד החלטת הוועדה המיוחדת בטענה שנפלו בה פגמים. עוד הוא טען להיעדר זכאות של המשיבה 3 לדיור ציבורי בשל זכויות בעלות שיש לה במקרקעין; כי הוא עצמו פושט רגל המתקיים מהבטחת הכנסה וקצבת זקנה, בעוד המשיבה 3 משתכרת סכום לא מבוטל; וכי המשיבה 3 טענה טענות כוזבות בדבר אלימות מצדו.

בפסק דין מיום 29.2.2024 דחה בית משפט קמא את העתירה. בית המשפט עמד על כך שמתחם ההתערבות בהחלטת המשיבה 1 הוא צר לנוכח כך שמדובר בהחלטה של רשות מקצועית שניתנה בסמכות. כמו כן נקבע כי החלטת הוועדה המיוחדת היא מפורטת ומנומקת וכי בחינתה מלמדת שנשקלו השיקולים הרלוונטיים בעניינם של המבקש והמשיבה 3. בית משפט קמא קיבל את טענת העותר כי הוועדה המיוחדת לא הייתה צריכה להתבסס על נימוק הנוגע לאלימות נטענת מצד המבקש כלפי המשיבה 3 בהסתמך על המסמכים שהוצגו לה. יחד עם זאת נקבע כי אין בפגם זה כדי להביא לבטלות ההחלטה, המבוססת על מכלול נימוקים ושיקולים כבדי משקל המבססים די הצורך את התוצאה אליה הגיעה הוועדה המיוחדת.

בית המשפט התייחס גם לטענות המבקש ביחס לזכויות במקרקעין שיש למשיבה 3. הוא עמד על כך כי הוועדה נדרשה לסוגיה זו ולא מצאה מקום לשלול את זכאותה של המשיבה 3 לקבלת הדירה גם לאור נתונים אלה. עוד הובהר כי החלטת הוועדה המיוחדת נוגעת לשאלה מי מבני הזוג זכאי בעת פירוד להמשיך ולהתגורר בדירה, ולא את זכאותו של כל אחד מהם לדיור ציבור.

כאמור, על רקע דברים אלה נקבע כי יש לדחות את העתירה.

ביום 6.3.2024 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ולצדו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. בבקשה טוען המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים עד מאד. לטענתו, בית משפט קמא אישר את החלטת הוועדה המיוחדת למרות שביטל את הנימוקים המרכזיים שעמדו ביסודה ותוך התעלמות מכך כי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 שולל זכאות לדיור ציבורי ממי שיש לו זכויות בעלות במקרקעין. עוד נטען כי לא היה מקום להעניק את הזכות לגור בדירה למשיבה 3 בהתבסס על נכותה מאחר שבהתאם לדין, הקצאת דירה לאדם עם מוגבלות תעשה רק אם מדובר בדירה שהותאמה למוגבלות. בנוסף, לטענתו, מאחר שהילדים של הצדדים בגירים, היה על הוועדה המיוחדת להתייחס רק לנתונים האישיים של המבקש והמשיבה 3. עוד הוא טען כי הכנסות המשיבה 3 גבוהות פי 3 מהכנסותיו. 

בכל הנוגע למאזן הנוחות, נטען כי תכלית הבקשה היא לשמר מצב קיים – אי איכלוס הדירה – עד לסיום הבירור של העתירה. לטענתו, אם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך ויינתן יתרון דיוני למשיבה 3, אשר תקבל לידיה דירה חדשה לחלוטין על אף שיש לה זכויות בעלות במקרקעין. זאת, בעוד שהמבקש יישאר ללא קורת גג, וללא עבודה והכנסה.

דיון והכרעה

לאחר שבית המשפט עיין בבקשה ובערעור על נספחיהם, הוא הגיע למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית צוין כי המבקש הגדיר את בקשתו כ"בקשה דחופה לסעד זמני בערעור" למניעת אכלוס הדירה. ואולם, משנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא כי אין להתערב בהחלטת הוועדה המיוחדת לפיה הזכות להמשך מגורים בדירה היא של המשיבה 3 – רשאית המשיבה 3, בהתאם לפסק הדין, להתגורר בדירה. משכך, הבקשה שהגיש המבקש היא, הלכה למעשה, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

כלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין עליו מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שדחיית הבקשה תגרום נזק לו בלתי הפיך או שיהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במקרה שיתקבל הערעור. בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כאשר נהוג לראות בשיקול של מאזן הנוחות כשיקול העיקרי (ראו, מני רבים: עע"מ 7866/21 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל מזרחי נ' מדינת ישראל – וועדת הערר לתכנון ובניה, פסקה 7 (14.12.2021); עע"מ 8646/21 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 13 (18.1.2022); עע"מ 4285/22 המכללה הארצית להכשרה סכנין בע"מ נ' רשת עמל 1 בע"מ (חל"צ), פסקה 9 (12.7.2022)).

בכל הנוגע למאזן הנוחות, לא הוכיח המבקש כי ייגרמו לו נזקים בלתי הפיכים אם לא יינתן הסעד הזמני. ראשית, מסירת החזקה בדירה למשיבה 3 אינה מעשה בלתי הפיך. כך, אם הערעור שהגיש המבקש יתקבל ויקבע בסופו של דבר כי הוא שזכאי לגור בדירה – ניתן יהיה להפוך את המצב ולממש את פסק הדין. כל זאת בעוד שהותרת הדירה ריקה בשלב זה עד להכרעה בערעור לא תתרום לאף אחד מהצדדים, ותאלץ את שניהם למצוא פתרון מגורים אחרים. על כל האמור יש להוסיף כי מהחלטת הוועדה עולה כי לאור מצבה הנפשי הקשה של המשיבה 3 והתמיכה החברתית והקהילתית אותה היא מקבלת באזור המגורים של הדירה, יהיה בחזרתה לדירה כדי לחזק אותה נפשית. גם בשל כך, נראה כי הנזק שייגרם למשיבה 3 אם תתקבל הבקשה ויימנע ממנה לחזור לגור בדירה עד להכרעה בערעור – מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.

ביחס לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות, אציין כי דומה שאלה אינם מן המשופרים. זאת, בשים לב למתחם ההתערבות הצר של בית המשפט בשיקול דעתה המקצועי של הרשות המנהלית; לנוכח כך שעל פני הדברים נראה שמדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת הנובעת מהתרשמותה של הוועדה המיוחדת משני הצדדים, אשר אף התייחסה לטענות המבקש בדבר ההשלכה של זכויות המשיבה 3 במקרקעין על זכאותה לגור בדירה; כמו גם בהתחשב בכך שבית משפט קמא בחן את טענות המבקש ומצא כי אף שיש מקום לקבל את חלקן – יתר הטעמים להחלטה עומדים בעינם ומצדיקים את הענקת הדירה למשיבה 3.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

בג"צ הוציא צווים בקשר עם גיוס תלמידי הישיבות

במסגרת עתירה של התנועה לאיכות השלטון, תנועת אחים לנשק וכן עוד עותרים נוספים, נעתר בג"צ והוציא צווים בקשר לגיוס תלמידי הישיבות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

 

בהחלטת בג"צ נקבע, כי שכנגד המשיבים וביניהם שר הבטחון וגורמי ממשלה שונים, ניתן בזה צו על-תנאי בבג"ץ 6198/23, בג"ץ 6199/23 ובג"ץ 6477/23 המורה למשיבים לבוא וליתן טעם:

 

א.   מדוע לא ייקבע כי סעיף 3 להחלטת ממשלה 682 של הממשלה ה-37 "השירות בצבא הגנה לישראל והוקרת המשרתים" (25.6.2023) בטל (להלן: החלטת הממשלה).

ב.   מדוע לא יפעלו לגיוסם לשירות צבאי של תלמידי הישיבות, נוכח פקיעתו של פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות ביטחון).

 

כתב התשובה בעתירות אלו יוגש עד ליום 24.3.2024.

 

עוד נקבע, כי ניתן בזה צו ביניים בבג"ץ 6198/23, בג"ץ 6199/23 ובג"ץ 6477/23 המונע החל מהיום הפחתה של תקופת שירות או כל תקופה רלוונטית אחרת לעניין גיוסם ושירותם של בני ישיבות.

 

וכן כי, ניתן בזה צו על-תנאי בבג"ץ 7525/23 ובבג"ץ 7955/23 המורה למשיבים לבוא וליתן טעם:

 

מדוע לא ייקבע כי נוכח פקיעת הסדר דחיית השירות שעוגן בפרק ג'1 לחוק שירות ביטחון, לא קיים עוד בסיס להעביר כספי תמיכה למוסדות תורניים בגין תלמידי ישיבה ששירותם הצבאי לא נדחה כדין; זאת, בהתאם למבחני התמיכה שנקבעו על ידי משרד החינוך ("מבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך במוסדות תורניים – לימוד ופעולות" (י"פ התשס"ד, 3498)).

 

כתב התשובה בעתירות אלו יוגש עד ליום 31.3.2024.

 

אשר לבקשה לצו ביניים בבג"ץ 7955/23 לעניין העברות כספים לצורך תמיכה במוסדות תורניים, המשיב 6, איחוד הישיבות באר"י, יגיב עד ליום 11.3.2024. המדינה תגיב לבקשה למתן צו ביניים עד ליום 18.3.2024. בתגובתה, תתייחס המדינה בין היתר למלוא הנתונים הרלוונטיים למתן צו הביניים, ובפרט לשנתונים אשר לא התייצבו לגיוס בשל החלטת הממשלה (ראו והשוו להחלטה על מתן צו ביניים בבג"ץ 6101/12 חדו"ש לחופש דת ושוויון נ' ממשלת ישראל (4.2.2014)).

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

מאסר בגין שוד של צעיר בעזרת סכין

ערעור על הכרעת הדין מיום 8.1.2023 וגזר הדין מיום 8.2.2023 של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בת"פ 56371-03-22 בהם הורשע המערער בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא למטרה כשרה; ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי של חצי שנה במצטבר, שנה אחת מאסר על תנאי וחיוב לפצות את קורבן העבירה בסך של 5,000 ש"ח.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

בכתב האישום מסופר כי ביום 15.3.2022 בסביבות השעה 02:20 בלילה, הלך המערער ברחוב בעיר חיפה יחד עם נאשמת נוספת (להלן: הנאשמת, ושניהם יחד: הנאשמים), כאשר המערער נשא על גופו סכין. הנאשמים ראו את המתלונן, יליד 1982, הולך באותו רחוב לבדו ובידו טלפון נייד, והחליטו לשדוד אותו. הנאשמים ניגשו לכיוון המתלונן, והמערער תקף אותו באגרופים, וניסה למשוך את הטלפון הנייד שהלה החזיק בידו. המתלונן התנגד ואחז בטלפון בחוזקה, ובאותה עת הנאשמת עודדה את המערער ואמרה לו "תיקח לו כבר את הטלפון". או אז, המערער עיקם בכוח את ידו של המתלונן, והמתלונן נפל ארצה. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע, המערער בעט בידו, ובהמשך איים עליו באמצעות הסכין שנשא ודרש שילך מהמקום. הנאשמים נמלטו לרחוב אחר כשהטלפון של המתלונן בידם, והמתלונן רדף אחריהם וביקש שיחזירו לו את הטלפון. המערער, שרצה להרתיע את המתלונן מלהמשיך ללכת בעקבותיהם, הסתובב והשליך אבנים על המתלונן. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרם למתלונן שבר באגודל יד שמאל וחבלה בשפתיים.

העבירות שיוחסו למערער היו שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק; והחזקת סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק. העבירות שיוחסו לנאשמת היו סיוע לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק; וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק.

הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום, ומסרו תיאורים סותרים באשר למעשיהם באותו לילה. לאחר שמיעת ראיות, בית המשפט הרשיע את שניהם בכל העבירות שיוחסו להם. על המערער הושתו העונשים שפורטו לעיל, ועל הנאשמת הושת עונש מאסר בפועל של 18 חודשים ו-6 חודשים מאסר על תנאי. ערעורו של המערער על הכרעת הדין הופנה רק כלפי הרשעתו בעבירת גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שכן לטענתו קיים ספק סביר בשאלה אם הוא מי שהסב למתלונן את הנזקים באגודל ידו השמאלית. כפועל יוצא מכך נטען כי יש להקל באופן משמעותי בעונשו. בנוסף נטען כי גם אם הכרעת הדין תיוותר על כנה, יש להקל בעונשו בהיותו מופלג בחומרתו. נתמקד אפוא להלן בהכרעת הדין רק לגבי שבירת אגודלו של המתלונן.

הערעור על הכרעת הדין

בית המשפט קבע כי שבירת האגודל של המתלונן מהווה גרימת חבלה חמורה בהתאם לסעיף 333 לחוק, והעובדה שהמערער נשא עימו סכין ממלאת את יסודותיה של הנסיבה המחמירה בסעיף 335(א)(1). המערער לא חולק על כך ששבירת האגודל בנסיבות שפורטו באישום נכנסת לגדרה של העבירה, אך טענתו היא שלא הוכח שהוא זה ששבר את האגודל של המתלונן. המתלונן מסר בעדותו כי הוא סבל מחבלה קודמת באגודל, ומשכך היה על המשיבה להגיש חוות דעת "מדעית" בכדי לשלול את האפשרות שהחבלה הקודמת גרמה לשבר באגודל, ולבסס את הקשר בין החבלה לבין מעשה העבירה המיוחס למערער – אך היא לא עשתה כן.

המשיבה תומכת בממצאי בית המשפט ובמסקנותיו.

טענתו של המערער – לא מיניה ולא מקצתיה. בית המשפט נתן אמון מלא בגרסת המתלונן על פיה המערער הוציא מידו את מכשיר הטלפון שלו ואיים עליו בסכין ותוך כדי כך גרם לו שבר באגודל (פסקה 6 להכרעת הדין). עדות המתלונן אף נתמכה בחיזוקים ממקורות שונים.

הינה כי כן, בחקירתו הראשית של המתלונן (שהוקלטה) הוא סיפר כך (פרוטוקול הדיון מיום 14.7.2022):

"אחר כך הבחור והבחורה עוקבים אחריי, ראיתי אותם מסתכלים עליי, אני מדבר בטלפון, אחר כך אני אני עולה, עולה, עולה, כשאני מגיע לרחוב של בן דוד שלי, אחר כך לא פתח הדוד שלי את הדלת, חוזר לבית, אחר כך חוזר אותו מקום לכיוון הבית שלי, לשוק תלפיות. ש: מה זה אותו מקום? איפה זה היה? באיזה רחוב, אתה זוכר? ת: רחוב שפירא [...]. אחר כך תפסו אותי, בחור תפס אותי, לקח לי את הטלפון בכוח, הרביץ לי פה, בפה ואת האצבע שבר לי כאן" (עמ' 26).

ובהמשך:

"אתה צעקת הצילו? ת: כן, הצילו, הצילו, אז הוא הרביץ לי גם בוקס, אז זה טלפון לקח לי ביד, אני תפסתי אותו ככה, תיקח תיקח תיקח, אז שבר לי ככה, בכוח, רק טלפון של מגן נשאר לי, מגן לקח המשטרה [...]. ש: או-קיי. מה קרה לך כתוצאה מהאירוע הזה? קרה לך משהו. ת: כן, שבר לי יד, שהלכתי קופת חולים כללית, אחר כך לקופת חולים בכרמל" (עמ' 28-27).

וכך בחקירתו הנגדית בתשובה לשאלות ב"כ המערער אשר העלה לפניו את התיאוריה כי שבירת האגודל אירעה לפני האירוע מושא ענייננו:

 

"לפני האירוע הזה נפגעת גם באצבע? ת: כן, גם באצבע נפגעתי. ש: נפגעת באצבע לפני האירוע? ת: כן. ש: איך נפגעת? ת: איך נפגעתי? ש: כן. ת: נראה לי נפלתי. ש: נפלת. איך נפלת? ת: לא זוכר. ש: לא זוכר איך נפלת? ת: כן. ש: הבנתי. זו אותה האצבע שנפגעת בה עוד פעם, נכון? ת: כן. ש: הבנתי אותך. וגם היית מגובס? היה לך גבס על האצבע? ת: לא, לא היה לי. ש: לא היה לך גבס? ת: לא. ש: אבל הרגשת כאבים אז. ת: כן. ש: הבנתי, על המקרה הקודם, או-קיי. זה כאבים שהיו למספר ימים? ת: כן. ש: וטיפלת בזה או לא טיפלת? ת: לא. ש: לא טיפלת? ת: לא טיפלתי" (עמ' 32-31).

שעה שבית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בגרסת המתלונן, אין מקום להתערב בקביעתו שהשבר באגודל של המתלונן נגרם על ידי המערער במהלך האירוע (וראו לעניין התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות לאחרונה: ע"פ 6637/22 בגיו נ' מדינת ישראל, פסקה 43 (8.1.2024); ע"פ 6038/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 48 (5.1.2023); ע"פ 2211/21 בדארנה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (14.7.2022)).

מכאן לטענתו הנוספת של המערער על פיה אין ממצאים "מדעיים" התומכים בגרסה שהשבר נגרם באותו אירוע ואין המדובר בשבר שהיה קיים קודם לכן.

לבית המשפט המחוזי הוגשו שתי תעודות רפואיות. הראשונה מקופת חולים כללית, מרפאת "מרכז רפואי לין" מיום 15.3.2022 שעה 12:39 (מוצג ת/79), בה נכתב מפי המתלונן שהותקף ביום האתמול וידו כואבת. הוא אובחן עם שבר באגודל (fracture thumb) והופנה להמשך בירור וטיפול במיון. השנייה מהמחלקה לרפואה דחופה במרכז רפואי כרמל מיום 15.3.2022 שעה 14:18 (מוצג ת/80) בה נכתב כי המתלונן הלין על כך שנחבל באגודל שמאל לאחר שהותקף. בצילום שנעשה במקום נכתב מפורשות כי אובחן בידו "שבר גליל מקורב אגודל משמאל". הטיפול שקיבל כלל קיבוע של היד בגבס. על פניו, די בתיעוד רפואי זה כדי להיווכח באופן שאינו משתמע לשני פנים כי ביום האירוע המתלונן אובחן עם שבר באגודל. הטענה כי היה על המשיבה להצטייד בחוות דעת רפואית על מנת להוכיח שהשבר נגרם על ידי המערער אינה במקומה.

הלכה היא לפנינו מקדמת דנא "כי אף שחוות דעת רפואית עשויה לסייע במלאכת סיווגה של חבלה, בסופו של יום ההכרעה בשאלה זו מסורה לבית המשפט" (ע"פ 4267/09 עזאזמי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (9.11.2009); וראו גם: ע"פ 10357/06 אבו דיב נ' מדינת ישראל, פסקה 31 (6.8.2007); וכן ע"פ 8870/12 סנד נ' מדינת ישראל, פסקה 48 (15.1.2014) בעניין יישום ההלכה בפועל). במקרה זה, על פניו די בתיעוד הרפואי האותנטי שהוצג ושהוגש כראיה לבית המשפט המחוזי בצירוף עדותו המהימנה של המתלונן, כדי להשתכנע כי המערער גרם לו חבלה חמורה. שבירת אצבע, אף אם הייתה חבולה לפני האירוע, דינה באופן חד-משמעי כחבלה חמורה.

מכל האמור מתבקשת המסקנה כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

ומכאן לערעור על גזר הדין.

הערעור על גזר הדין

8כאמור, טענתו העיקרית של המערער הייתה כי יש להקל בעונשו נוכח זאת שעליו להיות מזוכה מהעבירה של גרימת חבלה חמורה. ברם כאמור, לא נמצא ממש בטענת זיכויו.

מכאן לטענותיו הנוספות של המערער שהן בעיקרו של דבר טענות הנוגעות לאחידות הענישה – היינו השוואת העונש שהושת עליו לעומת זה שנגזר על הנאשמת; שבית המשפט החמיר עימו בהשוואה לנאשמים אחרים בעבירות דומות שהושתו עליהם עונשים קלים בהרבה; התעלמות בית המשפט מנסיבותיו האישיות הקשות; וסירוב בית המשפט להזמין תסקיר שירות מבחן בעניינו עובר למתן גזר הדין. המשיבה מנגד טוענת כי בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש ראוי בשים לב לחומרת מעשיו ולנסיבות ביצוע העבירות; עברו הפלילי; והעובדה שהנאשמת הורשעה אך בסיוע למערער בצירוף נסיבותיה האישיות והמשפחתיות הקשות.

 

שוד אזרחים תמימים ההולכים לפי תומם במרחב הציבורי בשל חפצם של עבריינים ליטול מהם את הטלפונים שברשותם, הפך למכת מדינה של ממש (וראו בעניין זה לדוגמה בלבד: ע"פ 6766/16 חודיפא נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (8.3.2017); ע"פ 280/23 מדינת ישראל נ' Abker, פסקה 2 (18.5.2023)). וכפי שאמר בית המשפט בעניין ע"פ 6086/15 רשיד נ' מדינת ישראל (17.7.2016) בו ניתן הדגש גם על הנזק הרב שמעשה כזה גורם לקרבן העבירה:

 

"למרבה הצער, ערעורים בתיקי עבירות שוד מגיעים תדיר לפתחו של בית משפט זה, ובגדרם בולטת התופעה של שוד טלפונים ניידים, המלווה לא פעם במעשי אלימות כלפי קורבנות העבירה:

 

'למרבה הצער, הפכו, בתקופה האחרונה, מעשי השוד ובעיקר ככל שמדובר בשוד של מכשירים סלולאריים יקרי ערך, לתופעה שניתן להגדירהּ כ'מכת מדינה', כאשר חדשות לבקרים מדווחים אנו על תקיפה של קורבנות חסרי הגנה, על-ידי שודדים אלימים וחסרי מעצורים, המבקשים לשדוד את רכושם ולזכות ברווח כספי קל וזמין (ראו, לעניין זה, דברי חברתי, המשנָה לנשיא מ' נאור בע"פ 6378/11 בסול נ' מדינת ישראל (31.7.2012)). מעבר להיבט הכספי והכלכלי של התופעה, יש ליתן את הדעת לפגיעות הפיזיות, ולא פחות חמור מכך, לפגיעות הנפשיות הנגרמות לקורבנות העבירה, בצד הפגיעה בשלומו ובביטחונו של הציבור בכללותו' (ע"פ 588/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (27.8.2013)).

 

גם המתלוננים בענייננו הותקפו בעודם הולכים ברחוב לתומם. תקיפתם האלימה בידי המערער הותירה בהם פצעים פיזיים, ובוודאי גם נפשיים, ולענין זה כבר נקבע ש"אין צורך בכל מקרה בתסקירי קרבן כדי לחוש את הטראומה העוברת על הקרבן" (ע"פ 5617/13 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה ט (27.5.2014)). פגיעה בביטחון הציבור קשה עוד יותר לאבחון ומדידה, אולם אף היא נלמדת מן ההיגיון" (שם, פסקה 8).

דברים שלא זו בלבד שלא נס לחם, אלא שהם נכונים היום ביתר שאת, שעה שהטלפונים הניידים החכמים הולכים ותופסים מקום מרכזי בחיי היום-יום, ועשויים להיות בבחינת "המשך טבעי של כף היד" (רע"א 28/20 פנגו פיי אנד גו בע"מ נ' ארליכמן, פסקה 23 (18.6.2023)). מכשירים אלה משמשים לא רק לתקשורת בין אדם לרעהו, אלא גם לצילום, לניווט, כאמצעי תשלום ולשימושים נוספים, ואוצרים בתוכם שפע של מידע בעל ערך כספי וסנטימנטלי. המסקנה המתבקשת מכך היא כי יש להחמיר בעונשם של עבריינים המבקשים לגזול את אותם חפצים יקרי ערך – תרתי משמע.

מעבר לאמור, במעשיו של המערער דבקה חומרה מיוחדת בשים לב לעברו הפלילי העשיר והמכביד. הוא הורשע בעברו במסגרת 13 תיקים פליליים שונים בלא פחות מ-20 הרשעות הכוללות גניבות, התפרצויות, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, תקיפה כדי לגנוב, סמים, שוד ועוד. בית המשפט המחוזי הביא אך מקצת עלילותיו של המערער וציין רק שלוש מהן כדי להדגיש את הישנות המעשים המבוצעים על ידי המערער במשך השנים ו"שרשרת" הפעלת תקופות המאסר על תנאי שהושתו עליו, מבלי שהפיק מכך כל מסקנה שמא ראוי הוא לו שיתקן את אורחותיו:

 

(א)     ביום 5.4.2020 הורשע המערער בבית משפט השלום בחיפה          (47158-10-19) בביצוע עבירות התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, גניבה בצוותא, היזק בזדון בצוותא, החזקת מכשירי פריצה, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. הוא נידון ל-18 חודשי מאסר בפועל. בגזר הדין הופעל מאסר על תנאי בתיק קודם בן 6 חודשים, באופן ש-4 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר וחודשיים במצטבר לו. בנוסף לעונש המאסר לריצוי בפועל, הושת מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. מאסר מותנה זה הוא המאסר המותנה בר הפעלה שהופעל במקרה שלפנינו.

 

(ב)     בת"פ 510/00 הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירת שוד בנסיבות מחמירות. בגזר הדין שניתן ביום 3.5.2000 הוא נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל ול-10 חודשי מאסר על תנאי.

 

(ג) בת"פ 40069/02 הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירת שוד בנסיבות מחמירות ובעבירות נוספות, ונדון ל-3 שנות מאסר בפועל. באותו גזר דין הופעל מאסר מותנה קודם מתיק 510/00 הנ"ל, באופן ש-6 חודשים ירוצו בחופף, והיתר ירוצו במצטבר.

בית המשפט המחוזי גם נתן משקל ראוי, והביא בחשבון את אי נטילת האחריות על ידי המערער; חוסר רצונו האמיתי להשתקם; נסיבות ביצוע העבירות ואת מתחם עונש הראוי במקרה זה – בין 4 ל-7 שנות מאסר. מנגד לא נעלמו מעיני בית המשפט הנסיבות לקולא. כגון נסיבותיו האישיות והמשפחתיות; ניסיונות השיקום בעברו. לזכותו הובאה בחשבון אף התנהלותו העניינית של בא-כוחו, נסיבה שאיננה מובאת בחשבון על דרך הכלל.

ובאשר לטענת המערער בעניין חריגת בית המשפט מעיקרון אחידות הענישה בשל פער בלתי מוצדק בין העונש שהושת על הנאשמת לבין העונש שהושת עליו.

אכן כפי שנקבע זה מכבר, עיקרון אחידות הענישה "נועד להבטיח שוויון בפני החוק ומניעת שרירותיות בענישה" (ע"פ 1222/22 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקה (23.6.2022); ע"פ 4423/22 אבו עמרה נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (30.10.2022) (להלן: עניין אבו עמרה). העיקרון מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בנאשמים המורשעים באותו אישום (ע"פ 4074/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (22.7.2019)). אלא שעיקרון אחידות הענישה מחייב לא פעם הבחנה בין נאשמים שונים באותה פרשה בהתאם לחלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות (עניין אבו עמרה, שם).

בענייננו בית המשפט המחוזי נימק כדבעי את ההבחנה הרלוונטית הקיימת בין המערער לבין הנאשמת. ראשית היא רק סייעה לביצוע העבירות, וחלקה היה מצומצם לעידוד המערער ללא השתתפות "פיסית" בנעשה. שנית, ניתן משקל לנסיבותיה האישיות הקשות ולכך שהתרשמות בית המשפט ממנה הייתה כי היא רק נגררה אחר המערער. שלישית, הנאשמת נעדרת עבר פלילי. אין להשוות אפוא בין השניים.

 ולבסוף לטענת המערער כי בית המשפט היה צריך להיעתר לבקשתו להזמין תסקיר שירות מבחן.

בית המשפט לא ראה כל תוחלת בהזמנת תסקיר שכן התרשם כי לא קיימת תשתית לטענת המערער שיש סיכוי לשיקומו. כן התרשם שהמערער עדיין לא למד את הלקח מהתנהגותו בעבר, זאת בין היתר בשים לב לכך שבעת ביצוע העבירות היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה.

ההחלטה על הזמנת תסקיר היא עניין המצוי בגרעין שיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא ראיתי שנפל פגם בהפעלת שיקול הדעת במקרה זה. וכפי שאמרתי בעבר בעניין ע"פ 5139/19 לביא נ' מדינת ישראל (17.3.2020):

 

"כידוע אין חובת תסקיר בהטלת עונש מאסר לנאשם, אשר מלאו לו 21 שנים (וראו: אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד-1964; ע"פ 2056/15 רוז'קוב נ' מדינת ישראל (28.11.2016); ע"פ 1019/13 פאיס נ' מדינת ישראל (6.7.2015); ע"פ 4512/09 ד"ר סבטלנה רוסו-לופו נ' מדינת ישראל (31.8.2010)). והלכה היא מקדמת דנא כי הזמנת תסקיר לנאשמים מעל גיל 21 מסורה לשיקול דעת בית המשפט (ע"פ 5626/14  לנקין נ' מדינת ישראל (2.8.2015); רע"פ 8884/13 פלוני נ' מדינת ישראל (11.6.2014))" (שם, פסקה 24).

בהתאם הגיע בית המשפט למסקנה שהגיעה העת למצות את הדין עם המערער ולדחות את הערעורים שהגיש. 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.