יום שלישי, 19 באפריל 2016

עילות גירושין בישראל...

עילות גירושין

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

במדינת ישראל היום, ישנם 4 סוגי גיטין או 4 פס"ד לגט.
1.      המלצה
2.      חיוב
3.      כפיה
4.      עם השנים יצרו בתי הדין סוג נוסף של פס"ד לגירושין- מצווה להתגרש
רוב פס"ד הם המלצות להתגרש, המשמעות של המלצה להתגרש היא שלמעשה האישה איננה חייבת לקבל את גיטה כמו שהבעל אינו חייב לתת לה את הגט, יכול להיווצר מצב שאחד מהצדדים ירצה להתגרש לצורך העניין אבל כיוון שפסה"ד הוא רק המלצה, הזוג הזה ישאר נשוי עד אשר אחד הצדדים שמסרב יחליט לתת/לקבל את הגט מרצונו. אם פסה"ד שאישה תקבל בתביעת הגירושין הוא רק המלצה לגט יווצר מצב שהאישה לא תוכל להשתחרר מן הבעל רק אם הבעל יחליט לתת לה את הגט. המסרב לא יחשב סרבן כי זו המלצה. בהמלצה אין עילת גירושין.
חיוב בגט- זה שלב מתקדם יותר- פה פחות אנויכולים למצוא סרבנים, היום זה לא נתון לשק"ד הצדדים, ביה"ד מחייב את הצדדים או אחד מהם לקבל או לתת את הגט לאשתו. כמובן שבסופו של יום מי שמחליט לתת את הגט או לא, למרות החיוב זה או הבעל או האישה, יכול הבעל להגיד, למרות שאני מחויב בגט, לא מסכים להתגרש, בנסיבות אלה, ביה"ד יכול להטיל סנקציות על הצד הסרבן, בדר"כ הן עוזרות. כאשר הסנקציה הקשה ביותר היא מאסר. היום ביה"ד מתחיל בסנקציה של שלילת הרישיון. תוך חודש ממועד פס"ד כבר ניתן להטיל סנקציות לצד הסרבן בהנחה ולא הגיש ערעור לבד"ר הגדול.
כפיה- 5% מפסה"ד הם כפיה, ורק במקרים חריגים מאוד, למשל באלימות קשה מאוד שמעמידה את האישה בסכנת חיים, למשל שהבעל נמצא במאסר ממושך בגין פשעים חמורים, בעיקר מעשה אינוס, בתי הדין מגיעים לכפיה, המשמעות היא שיהיה הרבה יותר קל להטיל את הסנקציות הקשות יותר בזמן מוקדם יותר, לדוגמה מאסר. בין חיוב לכפיה אין כמעט הבדל, התוצאה של הטלת הסנקציות קיימת בשני המצבים הללו, בהמלצה, למרות שהחוק מאפשר לבתי הדין הרבניים להטיל סנקציות בהמלצה, בתי הדין הרבניים, כאחד, לא מטילים סנקציה על הצד הסרבן, אם יטילו סנקציה על הצד הסרבן הגט יהפוך לגט מעושה וממילא הוא בטל ואין שום טעם להטיל סנקציה.
במצב של סרבנות גט ועיגון היא הכי נפוצה- יותר מהמלצה. פה אין לי כל דרך להפעיל סנקציה על הצד המסרב לקבל את הגט. המחוקק בישראל קבע שכל ענייני הנישואין וגירושין הם של בד"ר, הווא נתון לכל העניינים ההלכתיים, כל הקשור לענייני גיטין וחיוב בגט הם נחשבים לעניינים הקשים יותר שדנים בבתי הדין והם נידונים בחומרה יתרה. נוצר מצב ע"י רבנו גרשום שאישה חייבת להסכים לגט, יש לה זכויות להתנגד. כדי להתגרש ולחייב צד בגירושין חייבת להיות לצד המבקש להתגרש עילת גירושין. ברגע שיש לך עילת גירושין כבר תקבל או חיוב או כפיה, ההיגיון הוא שאישה תסרב להתגרש, זה שלילי מהבחינה הזו שזכותו המלאה של בעל לא לחיות עם אישה, המשפט העברי מסתכל על זה אחרת, הבעל חיזר אחר האישה, אחרי שנה אתה בא ומגרש אותה? אי אפשר. אתה צריך סיבה, עילת גירושין. אם יש עילה אנו בחיוב או בכפיה.
מצווה- יציר כלאיים בין המלצה לבין חיוב, ישנם מקרים שבד"ר מבין שהזוג לא יכול לחיות יחד. זוג נשואים יחד שנה וחיים בפירוד 7 שנים, הבעל עזב את הבית. ביה"ד בא ואומר אתם 7 שנים בפירוד, אתם ל א תחזרו לשלום בי, אין חיוב כי אין עילה, בהמלצה זה רק ינציח את המצב. ישנם דיינים שבנסיבות מסוימות באים וכותבים שמצווה להתגרש. מה היתרון? רוב הדיינים סבורים שבמצווה להתגרש ניתן להטיל סנקציות. מצווה קרובה יותר לחיוב. ברור לביה"ד שהזוג הזה לא יחזור להיות ביחד.
לפעמים בתי המשפט לענייני משפחה מתערבים בהחלטות של בד"ר כדי לזרז גט, ברגע שאומרים לבלע או אישה שחייבים לקבל גט והם מסרבים לכך. אם מוטלת עליהם סנקציה היא גורמת להם להבין את המשמעות של החיוב, הגט ניתן מרצון. בהמלצה אין חיוב, אין משמעות, על מה אני אטיל סנקציה? ההמלצה היא ישירות על הגט ולכן הוא הופך לגט מעושה.
כאשר בעל מבקש להתגרש ואישה מסרבת, הוא יכול להגיש תביעת נזיקין נגדה ולקבל ממנה פיצוי בנזיקין אם אישה תבועת בנזיקין בעל סרבן גט תביעת הנזיקין הופכת את הגט לגט מעושה וממילא י אפשר להתגרש, העליון ביקש להחזיר סרבן לכלא, יש עם זה בעיות קשות. בית הדין הוא זה שמפעיל את הסנקציה ותיעבת נזיקית היא אצל בית המשפט לענייני משפחה. נשים יכולות להגיש נזיקין על בעל סרבן גט אחרי הגט או שהגט לא מעניין אותן.
על פי העילות לעיל, אני צריך לבחור את הערכאה המשפטית שאליה ארצה לפנות. אם לדוגמה, מגיע אליי לקוח ומספר לי למה רוצה להתגרש מאשתו, ברור לי שאין לו עילת גירושין, המקיסמום של פסה"ד יהיה המלצה, אף על פי שאני מייצג את הגבר בעניין אסור להתקרב איתו לבית הדין רבני. אם ארצה להתחיל בתביעות משמרות ילדים ופירוק שיתוף רכוש, המקום היחיד שאגרור אותו זה לביהמ"ש לענייני משפחה. 95% מהגירושין של גברים בישראל, אסור להתקרב לרבני. אם אין עילת גירושין לבעל, ארוץ איתו לרבני. כל מה ששמענו עד היום הרבני טוב לגבר ולא לאישה, זה לא נכון.
לדעת המרצה, רץ עם הלקוח לבד"ר, הוא מסבך את המצב ברבני, מדובר בתביעת רשלנות פר-אקסלנס.

הסכם ממון כדי שיוגדר כהסכם ממון צריך לצפות פני עתיד לכן בהסכמי ממון טובים נראה 2 אופציות- כל מה שנצבר עד הנישואין- יהיה שייך לצד שצבר אותו וכך היה גם בעתיד, השבחתו של הנכס. וכל מה שיצבר מיום הנישואין ואילך הוא משותף או לא, ניתן להתנות. ברגע שהסכם הממון לא מתייחס לרכוש שנצבר מיום הנישואין ואילך החזקה היא שהוא משותף, אם אני רוצה להוציא משהו מגדר השיתוף עליי לכתוב זאת במפורש.
אדם שמתחתן ויודע ואשתו אמורה לקבל ירושה גדולה, דירה. אם שניהם יגורו בדירה, מחר, למרות שהיא ירושה מוחרגת, הבעל יטען שהייתה כוונה שיתוף ספציפית. מה האישה תגיד? שלא רוצה לגור עמו דירה בכדי שלא יטען כוונת שיתוף. זה אבסורד. לכן בהסכם ממון יש לטעון גם לגבי נכסים שיגיעו בירושה.
"איני ניזונת ואיני עושה"- רשב"ה כתב שיאן צורך שהבעל יצהיר במפורש ומשם אנו למדים שעצם העובדה שהבעל שיתף פעולה ברישום הנכס על שמו יש לראות זאת כאילו הוא קיבל עליו את זה.
50% על שם האישה ו50% על שם הבעל, הנכס נרשם במסגרת החיים המשותפים, שיתוף קלאסי, הכל נצבר ביחד במהלך החיים המשותפים. אם מחר יחליט ביהמ"ש מסיבות כאלה ואחרת לתת לאישה 75% בדירה, הוא ל איעשה את זה מכוח סעיף 8(2) אלא מכוח דיני המקרקעין. כשדיני המקרקעין מדברים על חלוקה לא שיוויונית בנכס משותף. כאשר הבלעות רשומה על 50% בכל צד, ביהמ"ש לא יכול לחלק נכס זה בצורה לא שיווניות כי זה פגיעה בדיני הקניין, מה כן אפשר? זכויות סוציאליות, שאינן רושמות אף פעם על שני הצדדים, ביהמ"ש יוכל לחלק זאת בצורה לא שיוויונית. בשנת 2008 תוקן חוק יחסי ממון ונוסף מושג חדש בחוק: פוטנציאל השתכרות או נכסי קריירה או מוניטין, הכל אותו דבר. עד שנת 2008, שלושת המרכיבים הללו היו במסגרת סעיף 5 לחוק יחסי ממון. בשנת 2008, העבירו את שלושת המרכיבים הללו למסגרת סעיף 8(2) לחוק. עד שנת 2008- אישה מרוויחה 10 אלף בעל מרוויח 40 אלף, האישה אומרת שהבעל במשך השנים התעצם והוא מרוויח הרבה מאוד ומחר היא תשאר עם ה10 שלה והוא ישאר עם ה40, ביהמ"ש בא ואמר שיש ביניהם הפרשים גבוהים- גם הם נכס בר חלוקה, הם היו נשלחים לאקטואר אשר חישב את הפרש ההשתכרות. המחוקק הבין שישנו אבסורד. מה עשה המחוקק? תיקן את החוק. הוציא את המרכיבים מסעיף 5 והכניס אותם במסגרת סעיף 8(2). המשמעות היא שלא יכמתו את פוטנציאל ההשתכרות בכסף אלא אם יש הפרש השתכרות גבוה והוא נרכש בתקופת הנישואין זו תהיה סיבה לפי סעיף 8(2) לא לחלק את הרכוש שווה בשווה, השופט ויצמן קיבל את זה וחילק דירת מגורים בין צדדים 75% לאישה ו25% לבעל, כאשר הוא בא ואומר שהתוספת הזו לאישה משקפת את המרכיבים הללו.
עילות גירושין-
למה הנושא הזה חשוב? התקיימותה של עלית גירושין או אי התקיימותה של עילת גירושין, מפה מתחילים לבנות את הטקטיקה לאיזו ערכאה אני פונה איתו. בעל שיש לו עילת גירושין מוכחת כנגד אשתו טוב יעשה אם יפנה לבד"ר. בעל, אם אין לו עילת גירושין מוכחת נגד אשתו, יעשה טוב לעצמו אם יתרחק מבד"ר.
יש עילות גירושין ויש ענייני ממון- בשניהם דן בד"ר. ענייני ממון- חלוקת רכוש, מזונות, למשל מזונות אישה. תביעה לחלוקת רכוש או תביעה למזונות אישה- תביעות במסגרת דיני הממונות ובהם נטל הראיה הוא 51%, אני צריך מעל הסתברות שאני צודק בכדי לעמוד ב"המוציא מחברו עליו הראיה". לעומת זאת, בעילות גירושין, נטל הראיה הוא עפ"י שני עדין יקום דבר., כמו בדין הפלילי, מעל ספק סביר 97%. מכאן אנו מבינים שבכדי להוכיח עילת גירושין עלינו לעבוד קשה, מאחר ואינם נכנסים במסגרת דיני ממונות אלא נכנסים במסגרת דיני הראיות.
מכאן ניתן להבין מה שנלמד במהלך התקופה, להוכיח עילת גירושין בבד"ר הוא דבר מאוד קשה, לפיכך, רוב המקרים שיגיעו אלינו יהיו במשפחה, אם מייצגים את הבעל, אם מייצגים את האישה ואין עילת גירושין- נלך לרבני. לצורך העניין, בעל ואישה שנישאו כדת משה וישראל, אם נישאו בנישואים אזרחיים לא מעניינת אותי עילה. החליט הבעל שרוצה להתגרש מאשתו, אלא מה, הסיבה שבגללה רוצה להתגרש היא שהוא כבר לא אוהב אותה יותר, זו לא עילת גירושין. במקרה כזה, אם האישה באה לעו"ד ואומרת שאין לבעלה עילה כנגדו. האישה עם עוה"ד יגישו תביעה לבד"ר שהיא רוצה שלום בית ויגישו תביעה למזונות כיה היא עדיין אשתו ויגישו תביעה ובקשה למדור ספציפי, שדירת המגורים, הנכס העיקרי של הצדדים, היא רוצה להמשיך ולגור שם. סביר להניח שהיא תקבל מזונות, אי אפשר לעשות פירוק שיתוף בדירת המגורים כי יש מדור ספציפי וגם הוא לא יתן לה גט. אותו האיש יתחיל להתפשר. זה יכול לקרות ברבני. אם הם ירוצו למשפחה, בדיון הראשון הם יקבלו פירוק שיתוף, חלוקת רכוש, לא מגיע מזונת כי מתגרשים, את ביהמ"ש זה לא מעניין אם יש עילת גירושין או לא. מספיק שצד אחד רוצה להתגרש. ולכן, אותו בעל מאותה דוגמה שיבוא ויגיד שזו הסיבה שרוצה להתגרש, אם יוגשו תביעות, הן יגיעו לפירוק שיתוף ולא ברבני אם המדור ספציפי. לכן, דיני משפחה בראש ובראשונה, צריך לבנות טקטיקה נכונה, כי לרוץ עם לקוח לערכאה מסוימת מבלי להבין מה שאתה עושה זו רשלנות גרידא כי כך אפשר לגמור ללקוח את התיק באותו הרגע ובלתי אפשרי לתקן זאת אחר כך. לעומת זאת , משמורת ילדים, עדיף להגיש לביהמ"ש.
חשוב לדעת מהן עילות הגירושין, הרשימה היא רשימה סגורה ולפי סדר חשיבות מהקל לחמור:
1.      מורדת / מורד- עילה שקיימת הן כלפי בעלים והן כלפי נשים. לגבי מורדת, יש שני סוגי מורדת א. מורדת בטענת "מאיס עליי" האישה אומרת שאיננה מקיימת יחסי אישות עם בעלה כי הוא מאוס בעיניה, הוא מגעיל אותה. במצב כזה, האישה צריכה לתת אמתלה מבוררת למה הוא מאיס עליה. היא צריכה לתת סיבה סובייקטיבית אמיתית שבאמת תשכנע את בית הדין שהוא מאוס עליה, לדוגמה שהוא הומוסקסואל. יש פס"ד שקיבלו טענה זו. דוגמה נוספת, בגידה, קיום יחסי מין עם אישה אחרת. ברגע שיש לאישה אמתלה מבוררת אכן יש לה זכות להתגרש. ישנו חריג, גם אם יש לה עילה בטענת מאיס עליי והאמתלה מבוררת, היא מפסידה את כתובתה. גם הפוך, גבר כלפי אישה, אמתלה מבוררת וצריך להביא לה את הכתובה שלה. נחירות ברמות גבוהות גם יכולות להתקבל כטענת "מאיס עליי".  "באינה לה ומצערנה לה"- אישה שמונעת מבעלה יחסי אישות על מנת שירבה בטובתה. בעל שמונע מאשתו נקרא מורד, בדיוק על אותו רעיון.
2.      טענת מומים- גם כלפי גברים וגם כלפי נשים.
3.      "שהתה עמו 10 שנים ולא ילדה"- רק של בעל כלפי אשתו.
4.      "עובר/ת על דת משה"- גם כלפי נשים וגם כלפי גברים.
5.      "עובר/ת על דת יהודית"- גם כלפי נשים וגם כלפי גברים.
6.      "מעשי כיעור"- עילה שקיימת רק לבעל כלפי אשתו.
7.      "זנתה תחתיו"- בעל כלפי אשתו.
8.      "רועה זונות"- עילה של אישה כנגד בעלה.
הנקודה החשובה בנושא עילות גירושין, בדר"כ כשיש עילת גירושין כנגד האישה היא מפסידה את כתובתה ומזונותיה. למעט, עילה של שהתה עמו 10 שנים ולא ילדה, כאן היא לא מפסידה את כתובתה. אם יש לאישה עילה כנגד הבעל, אף על פי שהיא דורשת את הגירושין היא אינה מפסידה את מזונותיה ואת כתובתה. לכן, עוד סיבה, למה לבעל לא כדאי להגיש תביעת גירושין שאין לו עילה מאחר ואז יאלץ לשלם לו את כתובתה.
טענת מומים
בין גבכר לאישה- טענה סובייקטיבית. ביה"ד בודק שאכן מבחינתי אני, מה שאני טוען לגביו שהוא מומם הוא אכן מום והוא גורם לי לא לרצות את האישה או לא להיות איתה ואכן שהסיבה שבגללה אני מגיש את תביעת הגירושין היא בגלל אותו המום.
שולחן ערוך
ספר הלכה שנכתב ע"י הרב יוסף קארו במאה -16. חלק אבן העזר, החלק שעוסק בענייני אישות שלו ושלה, סימן לט סעיף ד- מהם המומים?
1.      ריח רע
2.      זיעה
3.      ריח הפה
4.      קול עבה
5.      דדיה גסים מחברותיה (צורת החזה)
6.      נשיכת כלב ונעשה במקום צלקת
7.      שומה שעלה בדחת (הקטנה ביותר ואפילו שאין בה שיער) וכו'
כמעט כל דבר יכול להיחשב מום ובלבד שאכן מבחינה סובייקטיבית אל אותו אחד שטוען למום הוא מרגיש שהדבר הזה דוחה אותו במובן כזה או אחר כמובן שמאוד יהיה קשה לשכנע את ביה"ד שצלקת מהווה כמום והדבר ישמש כעילת גירושין.
בעלי מקצוע שנחשבים לבעלי מקצוע שאינם בעלי מקצוע אסתטי, כמו מעבדי עורות שנדבק ריח לא נעים, ההלכה של שולחן ערוך מבוססת בעצם על הרמב"ם שמבסס את דבריו על אותה משנה, הריח הרע כולל את כל אותם בעלי המקצועות במקום להזכיר כל מקצוע בנפרד. צריך להוכיח מעל ספק סביר.
כאשר מברים על טענת מומים צריך להתייחס לשני סוגי מומים ולזמנים שונים:
1.      מום לפני הנישואין- גם לגביו צריך לאבחן: א. האם המום היה מום נסתר? ב. האם היה מום גלוי? מבחינת המשפט העברי כאשר צד בא להינשא עם הצד השני הרעיון הוא שאותו צד יספר לצד השני את כל הבעיות והמומים שיש לו ולא יסתיר ממנו דבר, כי כשאני מתחתן עם פלונית ולא אגלה שיום אחרי יש לה מום. לכן, אומר המשפט העברי, אם המום היה לפני היא הייתה אמורה לספר לך עליו או להיפך. אם היא לא סיפרה עולה שאלה נוספת, האם המום היה נסתר או גלוי? יכול להיות שהוא היה רואה אותו מבלי שהיא תספר, לכן אם הוא גלוי, אעפ"י שלא סיפרה לי זה כאילו ידעתי. אם הצלחתי להוכיח שהמום היה נסתר ולא ידעתי עליו ולא יכולתי לדעת עליו אז עולה השאלה הנוספת, מתי פניתי לביה"ד להתגרש? "עיתוי הגשת התביעה". לדוגמה, אדם התחתן עם אישה שסבלה ממחלת נפש, לאחר הנישואין המחלה התפרצה ולא היה דרך לדעת, אבל הבעל החליט שפונה לביה"ד בתביעת גירושין רק לאחר 3 שנים- המשפט העברי אומר אם הגשת את התביעה בגין אותו מום לאחר תקופה שאיננה מהירה מספיק- "סבר וקיבל" (ידעתי על המום והסכמתי לו)- זה כאילו שמדובר במום גלוי. מום גלוי למרות שסברתי וקיבלתי אני עדיין יכול לבקש להתגרש בגין אותו מום. מה ההבדל בין מום נסתר שלא יכולתי לדעת עליו והגשתי את התביעה בזמן? ההבדל הוא הבדל מהותי. אם מדובר במום לפני הנישואין, מום נסתר, והגשתי את התביעה מיד שגיליתי את המום, ביה"ד רואה את הנישואין "כמקח טעות", יש טעות של כאלה שסוברים שאם הוכחתי זאת , ביה"ד יבטל את הקידושין.
ביטול קידושין – למפרע, כאילו לא היו נישואין
הפקעת קידושין- מעכשיו ואילך (לא קיים במקח טעות!!!)
בגלל "מקח טעות" לא מבטלים גירושין, למעט בחריג ביה"ד הרבני בחיפה, הרב מימון נהרי, פס"ד של כ100 עמודים וביטל תוקף של נישואין על בסיס מקח טעות לאישה שהתברר שבעלה סובל מסכיזופרניה מאוד קשה ובאחד ניסיונות ההתאבדות שלו הפך לצמח ומשכך אין מי שיתן את הגט וביה"ד החליט שבמקום להשאיר את האישה עגונה לעולם הוא מבטל לה את תוקף הנישואין. אם אני לא מצליח במקח טעות לבטל את הקידושין הנוהג של ביה"ד הוא חיוב בגט.
לסיכום מקח טעות לא מבטל את הקידושין- הוא מחייב בגט. ועל חיוב בגט ניתן להפעיל סנקציות. עולה השאלה מה נחשב זמן סביר שאני הולך לביה"ד ומגיש את התביעה. בעבר היו מתחתן בראשון ורביעי- כי בימי שנים וחמישי, כשמוציאים ספר תורה, היה מתכנס ביה"ד. הרעיון היה שאם את המתחתן בראשון או רביעי, בלילה אתה תגלה את המום ואז למחרת היום בבוקר תרוץ לביה"ד על מנת להתגרש. בימינו, גם אם הוגשה התביעה לא בטווח של ה24 שעות, שק"ד של ביה"ד רחב בעניין הזה, אם הגשת בזמן. דרך אגב, כאשר אדם גילה את המום והגיש לאחר המום תקופה של למעלה מ3 חודשים שביה"ד טען שאין פה "סבר וקיבל". כלומר, אם הגשת תביעה מ3 חודשים ומעלה אנחנו בסבר וקיבל וכאילו מדובר במום גלוי. ההבדל בין המהלכים הללו- במום נסתר עיתוי טוב ולא יכולת לדעת, חיוב בגט והאישה מפסידה את כתובתה ומזונותיה ואם האישה כנגד בעל היא זכאית לכתובה ומזונות. אם האישה הסתירה את המום היא מפסידה מזונות וכתובה, אם הבעל הסתיר את המום והאישה הגישה את תביעת הגירושין היא זכאית למזונות וכתובה. בכל שאר המקרים של מום תמיד האישה תהיה זכאית למזונות וכתובה ואם היא מגישה כנגד הבעל היא מפסידה את המזונות והכתובה שלה. אם המום לפני הנישואין והיה גלוי- יכולתי לדעת ואני רוצה להתגרש אני יכול אך אני צריך לשלם לאישה את כתובתה ומזונותיה. אותו דבר האישה- אם האישה מגישה את התביעה בגין מום שיש לבעל והוא מום גלוי, היא מפסידה את כתובתה ומזונותיה. מה הרעיון של כתובה? למה תיקנו חז"ל כתובה לאישה "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה"- עפ"י המשפט העברי המקורי הקלאסי, בעל יכול לגרש את אשתו בכל רגע נתון. עפ"י המשפט העברי הוא אפילו לא צריך עילת גירושין עד כדי כך שיש מי שסובר שבעל יכול לגרש את אשתו גם אם "הקדיחה את תבשילו" ויש אפילו מי שסובר שגם ראה אישה יפה ממנה הוא יכול להתגרש. במשפט העברי ממנים שליח ונותנים לאישה את הגט, לא צריך אפילו להסתכל בעיניים, מהרגע שהמסמך הגיע והיא פותחת אותו אל מול עדים, מפה זה נגמר, היא גרושה.
הראש- רבינו אשר, פסק באחד מפסיקותיו במקח טעות כל שניתן הוא לחייב בגט ולא ניתן לבטל את הקידושין לכן את הנושא של ביטול קידושין, לא צריך להתייחס יותר מדי. יש להתייחס לחיוב הגירושין.
מה זה אומר ידעת או היית צריך לדעת- אומר הרמ"א- רבי משה איסרליש נתן את האינפוט שלו לעניין, הוא כותב כך: "ומהו מום גלוי? אם יש מרחץ בעיר, אפילו מומים שבסתר אינם מבטלים. במה דברים אמורים, שדרך הבנות הולכות למרחץ בגלוי, כשהולכות בלילה או במחווה אפילו מומים שרואים נסתרים". במקום שהאישה מתערבבת עם הציבור, כשרואים אותה בבגד ים כזה או אחר, הטענה שלטעון שהטענה היא מום נסתר היא כמעט בלתי אפשרית. למה נשים הולכות למקווה טרם הנישואין ולמה החמה אמורה להיכנס איתן? כדי שהחמה תבדוק "שהכל תקין". יוצא איפוא שברובם של המקרים אנו מדברים על מום גלוי.
2.      מום לאחר הנישואין- מום שנגרם לאחד הצדדים לאחר הנישואין ביניהם. מום לאחר הנישואין זה מום שקרה לאחר הנישואין ותמיד במום לאחר הנישואין אם הבעל רוצה להתגרש- זה בכפוף למזונותיה וכתובתה ואם היא רוצה להתגרש היא תפסיד את מזונותיה וכתובתה. מום לאחר הנישואין מוגדרת ככללים של "נסתחפה שדהו". דוגמה, זוג נשוי, יש להם 3 ילדים, לימים התגלתה מחלת ריאות כרונית אצל האישה ברמה שתפקוד הריאות שלה הלך והדרדר והרופאים החליטו שאם לא תקבל השתלה ככל הנראה תלך לעולמה. אותה הגברת, תוך כדי הדרדרות המצב הפיזי הגופני שלה נאצלה ללכת עם בלון חמצן קבוע, לא יכלה לבצע את פעולות הבית ולקיים יחסי אישות (החובה בדר"כ היא שלה הגבר), החליט הבעל שאינו יכול יותר לחיות עם האישה והגיש תביעת גירושין בטענת מומים, אין ספק שמחלתה של האישה היא סוג של מום והבעל טען שאינו יכול לחיות איתה יותר והסכים בכפוף לגט את כתובתה. כל מה שרצה הבעל הוא להתגרש, אכן היה נראה שיש לו עילה רעה מאוד, אנו מדברים על מום שקרה לאחר הנישואין אשר נחשב עילה ובלבד שהבעל יוכיח שבאמת רוצה להתגרש בגלל המום הספציפי שעליו הוא מדבר. באותו מקרה, עלה בנו החשד שמא הבעל לא באמת רוצה להתגרש בגלל המום. הוצמד חוקר לבעל והתברר שהבעל מקיים רומן עם מזכירתו. הטענה בביה"ד הייתה שהוא לא רוצה להתגרש בגלל המום אלא בגלל האישה האחרת. אומר הבעל, מה פתאום אני רוצה להתגרש בגלל המום ולא בגלל האישה האחרת, ביה"ד הרבני קבע שאין לבעל עילת גירושין, הבעל לא רצה להתגרש בגלל טענת המום אלא כי רוצה להיות עם אישה אחרת וזו לא עילת גירושין ומשכך אין לחייב את האישה בקבלת הגט, קיבלה מזונות אישה, הוצאות רפואתה ומדובר ספציפי וכו'.יש לשים לב, לאו דווקא פגמים פיזיים ונפשיים יכולים להיחשב כמום. ערעור פד"ר ג עמ' 225- תמצית העובדות: הצדדים הינם בעל ואישה מנישואים שניים שניהם היו קודם לכן נשואים. העל הינו אלמן, ביום שהוגשה התביעה הוא היה איש זקן כבן 80. האישה צעירה ממנו בהרבה, מהיכרות קצרה את הזוג, ביום הנישואין הוא היה בן 78 והיא הייתה בת 26. הבעל הינו איש אמיד אחד מעשירי הארץ, בעל דירות רבות באיזור ת"א מבלי שערך הסכם ממון. כמה חודשים לאחר הנישואין, כפי שהבטיח לאישה, העביר על שמה דירה כמתנת חתונה ברח' פנקס 62 בת"א. בהסכם ביניהם נקבע שכל ימי חייו הוא יקבל את שכר הדירה. הבעל הגיש לאחר מס' חודשים תביעה לבד"ר כי ברצונות להכריז על אשתו כ"עוברת על דת". הוא טען שבשעת הנישואין איתו היא הציגה את עצמה כצנועה, מאמינה בדת, אך לאחר שהעביר את הדירה על שמה, שינתה את התנהגותה ונתגלה הדבר שהוליכה אותו שולל והואיל והוא יהודי דתי הוא דורש גט. הוא הסתמך בתחילה על טענה של עוברת על דת. בד"ר דחה את התביעה משום שהבעל לא הצליח להוכיח את טענתו וחייב אותו במזונותיה. ואז נעשתה חקירה לגבי אותה הגברת, אשר הייתה צריכה להיעשות לפני כן, ואז התברר כי הגברת טרם שנישאה אותו ניהלה מכון ליווי והוגש נגדה כתב אישום ואז ישבה קצת במאסר. עלתה השאלה האם היה כאן מום נסתר ומגיעים לדרגת מקח טעות. לא היה יודע שהגברת בעל עבר פלילי לא היה מתחתן איתה? אם מצליח להוכיח את המקח טעות ומראים שההתנהלות בגדר מום נסתר שהיה עליה להודיע לי ולא הודיעה, יש לי פה מקח טעות וחיוב בגט. אחרי פס"ד חידש הבעל את תביעתו כי נודע לו על עברה הפלילי בהחזקה והנהלת בית בושת ואף סחר בנשים ונידונה במאסר. חייב הבעל את האישה בטענת גט מטענת מומים ובמקח טעות כי אילו היה יודע לא היה מתחתן איתה, אם היה מגלה את עברה בזוי ומחפיר הרי למעלה שהוא כיהודי דתי, בעל שם בקהילה, היה מסתייג מנישואים אלו, כך גם טוען שיש להשיב לו את הדירה באקירוב שכן הוצאה ממנו במרמה. בפס"ד- ביה"ד אומר על יסוד דברי הראש, במקרה שעשה שלא כהוגן וקידש ברמאות ובתחבולות, סיפר לה שהוא טייס והתברר שהוא נווט, לכל היותר כופין אותו להתגרש ויש החולקין על כך שבכופין אותו להתגרש יש חשש בגט מעושה. במקרה דינן פסקנו שיש מקום להאמין שהעלימה מהתובע ויש להניח שבנבל ובתרמית ופיתתה אותו להינשא לה ולפיכך יש לחייבה לקבל את הגט ועל כן פסקנו כי פטור ממזונותיה ומכתובתה. ביה"ד ברוב דעות פסק לגבי הדירה שהיא נשארת אצלה שכן מדובר במתנה שהסתיימה ברישום. בד"ר לא קיבל את הטענה לגבי החלת חוק החוזים לגבי דירה במתנה. לגבי שכר הדירה, כל עוד היא גרה שם, הוא לא מקבל כלום. דבר נוסף שביה"ד מתייחס אליו כמום ומקח טעות- שימוש בסמים, גראס, הימורים, מחלת קניות כרונית, התמכרות לאלכוהול- אלו הם היום טענות המומים השולטות, כמובן שיש עוד טענת מומים, כמו אפילפסיה- אפילפסיה שמגיעה בזמנים קבועים ויש אפילפסיה שאין לה זמנים קבועים, למה זה חשוב- ביה"ד מתייחס לאפילפסיה בזמנים קבועים כמום נסתר ואם מדובר באפילפסיה שאיננה בזמנים קבועים אז כזה כמו מום גלוי- ההבחנה היא לעניין הכתובה.
בהערת סוגריים: ביה"ד הרבני מתייחס יותר ברצינות לטענת המומים להבדיל מביהמ"ש לענייני משפחה. אם ביה"ד יחייב את האישה בגט ביהמ"ש לענייני משפחה יפסיק את מזונות האישה ממועד חיוב הגט, קשה להאמין בכך.
עילת הגירושין הבאה:
"שהתה עמו 10 שנים ולא ילדה"
עילה שקיימת רק לגבר כלפי אשתו. המשמעות של העילה: אני נמצא 10 שנים עם אשתי והיא לא ילדה. מצוות פרייה ורבייה היא מצווה המוטלת על הגבר בלבד, נשים לא חייבות במצוות פרייה ורבייה. כדי לקיים את מצוות פרייה ורבייה לפי בית הלל שני ילדים, בן ובת לפי שיטת בית שמאי, שני בנים. במצווה זו חשוב להדגיש שזה לא משהו שנתון לשיקול דעתו של הגבר. אם למשל הזוג חי 10 שנים ואין להם ילדים, הבעל לא רוצה להתגרש מאשתו, עפ"י הדין המהותי הוא חייב לגרש אותה. במשנה כתוב: "אינו רשאי לבטל"- לא יכול להחליט לעצמו שהוא נשאר איתה ומוותר על הבאת ילדים לעולם. כיוון שמבחינת ההלכה מדובר בעילה שמבחינתם לא משנה מי אשם, לא משנה האם הבעיה באישה או בגבר, כל פעם שגבר מגרש את אשתו הוא חייב לשלם לה את כתובתה, זו תמיד עילה עם כתובה ומזונות. עפ"י המשפט העברי אם אין לי ילדים ואני מחר מגיע לביה"ד הרבני ואני מחליט להתחתן, באשדוד, לפני מס' שנים, זוג הלך להירשם לאנשים, האישה דיברה יותר מדי. נראתה נרגשת מאוד והרב התייחס לכך, היא אומרת לו שזו לא סתם חתונה בשבילה, הם ביחד מהצבא, הוא היה לידה בזמן הסרטן שהיה לה, עברה כריתת שחלות, הרב שאל אם יכולה להביא ילדים לעולם? אמרה שיכולה לאמץ. הרב לא נתן להם אישור להינשא. על מה התבסס אותו רשם נישואין? ברמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, הלכה ז- "לא ישא אדם עקרה וזקנה וקטנה שאינה ראויה ללדת, אלא אם כן כי אין מצוות פרייה ורבייה, או שהייתה לו אישה אחרת לפרות ולרבות ממנה".
"אם לא רצה להוציא"- לא רוצה להתגרש ממנה- "כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא"- לא נתון לשיקול דעתו. זוג שנשוי 10 שנים ואין להם ילדים ואין לו ילדים מאישה אחרת, כל אחד יכול ללכת לביה"ד הרבני ולדווח על כך ובד"ר יחייב בגט. זו ההלכה המקורית של המשפט העברי. מאז ישנם גלגולים רבים וההלכה השתנתה והיום אנו במצב אחר, ששונה על ידי הספרדים.
במקרה דומה, רבי יצחק בר שישת (ריב"ש), חי במאה ה14 ושם היה כך: גבר שרצה להתחתן עם אישה מעל גיל 90 והיא אלמנה. הקהל וביה"ד לא הסכימו ולא נתנו לו רשות להתחתן איתה, מאחר ונתן עיניו בממון. הגבר הלך לבג"ץ, ומינו את ריב"ש כבורר, והוא קבע כי שורת הדין מונעת ממנו לשאת איתו לאישה, אך לא ניתן למנוע ממנו לשאת אותה לאישה, אלא אם זה לממון ואז ניתן למנוע, וזו ההלכה מאז, נכון להיום אם הזוג לא רוצה להתגרש, גם אם ידווחו על כך, אף אחד לא יכריח את הצדדים להתגרש, הסיטואציה של לחייב בגט יכולה לקום רק במקרה אחד, אחד מהצדדים מגיש תביעת גירושין לבית הדין בעילה הזו. אם אישה תגיש תביעת גירושין לביה"ד בגין עילה זו? ביה"ד יחזור להלכה המקורית שאם אין לו ילדים ממנה, הוא חייב לגרש אותה. פס"ד של בית הדין הרבני בנתניה, של הרב שינדלר, אישה יכולה להגיש בעילה הזו משום שלהביא ילדים לעולם זו זכות יסוד ואין למנוע גם מאמא להביא ילדים לעולם. מבחינת ביה"ד זה לא משנה ממי הבעיה.
ערעור 128 פד"ר ג 380- הוכח עפ"י חוות דעת מומחה שהבעיה להביא את הילדים לעולם היא של הגבר. איך ידעו? יש לה כבר ילדים מנישואים קודמים. אומר הבעל, אני עדיין רוצה להתגרש ממנה והוא לא מצליח להביא ילדים כי היא "מסרסת אותו" פסיכולוגית. ביה"ד הרבני האיזורי אמר לו שלא מקבל את העילה. ביה"ד הרבני הגדול הפך את ההחלטה ואמר שלא משנה ממי הבעיה, אפילו אם האשמה היא בבעל, אנו יכולים לקבל מצב שבו זוג בלי בעיות יהיו בלי ילדים. מבחינת ביה"ד הכל יכול לקרות, יש לאישה או לגבר זכות להתחתן עם מישהו אחר על מנת להביא ילדים  לעולם. העילה היא טכנית- צריך לבדוק שיש 10 שנים ואין ילדים. דרך אגב, אם יש לו ילדים מאישה אחרת, הוא לא יכול להשתמש בעילה. מה קורה אם יש לו בת אחת מאישה אחרת? איתה אין לו ילדים, אין לו עילה לפי בד"ר. מה קורה אם יש לו רק בת ממנה? גם לא תהיה לו עילה. כותב הרמ"א בשולחן ערוך, במאה ה16- העילה היא עילה דבקנית וכמעט שלא באה לידי ביטוי, מספיק שיש לו ילדה, לא משנה מאיזו אישה ואז לא תהיה לו עילה. מה קורה אם הזוג נשוי 5 שנים ואחרי 5 שנים היא עוברת תאונה ומאבדת את כושרה ללדת ונאלצו להוריד לה את הרחם, האם הבעל יכול להגיש תביעה לגרש אותה? אומר רבי יהודה לנדא- הבעל צריך להמתין 10 שנים מיום הנישואין כדי לחייב אותה בעילה הספציפית הזו. מה קורה אם במהלך הנישואין היא נכנסה להיריון והפילה? מתחילים לספור שוב מההפלה, ההפלה עצרת את מירוץ הזמן. מה קורה אם לגבר יש ילד מאישה אחרת, חסרת דת, ויש לו ממנה תאומים, בן ובת, יש לו עילה כי הם לא יהודים, הילדים האלה לא מתייחסים אחריו. אם הבת תתגייר? הוא אפילו יוכל להתחתן איתה.
הוא נשוי ויש לו ילד מאישה נשואה אחרת, כרגע הוא ממזר, הוא יהודי- אין לו עילה. העילה היא עילה מאוד דבקנית. אם אין לה רחם- הוא יוכל לעלות כטענת מומים וזאת לפי הכללים של טענות מומים.
העילה הבאה: "עוברת על דת משה"- עילה כפולה של גבר כלפי אישה ולהיפך.
בעיקרון, גבר שמכשיל את אשתו בכוונת תחילה לעבור על מצוות הדת. לדוגמה, בעל שמכשיל את אשתו בכוונה הוא מכין לה כל ערב ארוחה שהיא מגיעה, הוא יודע שאשתו שומרת על כשרות, למרות שהוא יודע שהיא שומרת על כשרות הוא מערבב חמאה עם בשר. הוא מכשיל אותה בכוונה. עילה מאוד פופולרית בקרב נשים- בעלי מתעקש לקיים איתי יחסי אישות בזמן נידה. אותה האישה מהסיפור הקודם, האישה טוענת שהוא הכשיל אותה מבחינה כשרות, הוא טוען שהיא אוכלת אוכל לא כשר, ברור שביה"ד דורש שיהיה מדובר במישהי שמקפידה על משהו מסוים, אם לא, אין הכשלה. רמת ההוכחה היא כמו במשפט פלילי, מאוד קשה להוכיח את העילות הללו אבל יש דרכים להוכחה. דרך אגב, אם מוכיחים כלפי הבעל- חייב לשלם כתובה, אם הבעל מוכיח כלפי האישה- יש חיוב בגט והיא מפסידה את כתובתה (כולל מזונות).
בסיטואציה שבה האישה אוכל שרימפסים קבוע, נוסעת בשבת, היא עצמה, האם לבעל יש עילה של עוברת על דת משה כלפיה? אומר ביה"ד בתיק 19 פד"ר ג 176- "עוברת על דת משה נחשבת רק אם היא מכשילה אותו, אבל אם היא עצמה אכלה דבר אסור אין היא נחשבת עוברת על דת". אם היא נותנת לילדים, ביה"ד לא יראה זאת בעין יפה. בעוברת על דת משה, יש צורך בהרתעה, ביה"ד צריך לבוא לאישה ולהגיד לה שבעלה כן מקפיד והוא מתריע בפניה שלא תמשיך להכשיל אתו בכוונה, רק אם יש הרתעה, רוב הפוסקים סבורים, כי רק אז אותה הגברת תפסיד את כתובתה. למרות שביה"ד בא ואומר שההרתעה היא רק לגבי עבירות שברור לכולן שהן עבירות, אם היא מחללת שבת וגורמת לו להיכשל, בעבירה שלא ברורה כמובן מאליה שהיא סורה, פה צריך הרתעה ואז תהיה מודעות ואז זה מחזק את ההכשלה. אין גישה אחידה לגבי מה קורה אם אחד מהצדדים משנה את אורח חייו. בעל שחזר בתשובה לא יכול להכריח את אשתו ללכת למקווה- אין ספק שהיא מכשילה אותו. הגישה העיקרית של בתי הדין היא שמי שמשנה את אורח חייו- זה יבוא לרעתו, למרות שישנה גישה נוספת- גישתו של הרב פרובר- הבעל חזר בתשובה, התרע באישה בדיון עצמו ואמר שאם לא תלך למקווה, יחייבו אותו בגט והיא תפסיד את כתובתה וכך היה.

עילה נפוצה יותר, "עוברת על דת יהודית"- עילה שפועלת לשני הצדדים וגם שם מפסידים כתובתה. אומר הרמב"ם- מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל- ואלו הם שאם עשתה אחד מהם משמע עוברת על דת יהודית. לדוגמה, יוצאת לציבור ללא כיסוי ראש. או שהייתה מהלכת בשוק ומראה זרועותיה לכל אדם (על אחת כמה וכמה, חולצת בטן) או שהייתה משחקת עם הבחורים. או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם, או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה (גם האמא, בתי הדין הרחיבו). מה קורה כשזוג חילוני לגמרי, האישה מחליטה ללכת לחוף מעורב, האישה החליטה שהיא הולכת עם בגד ים חוטיני, הבעל מתנגד, הוא חילוני, יש לו עילה. במקרה נוסף, זוג התחתן, דן בתיק הרב אוחיון ז"ל- הזוג התחתן, רכשו דירה בפ"ת ואחרי 4 חודשים מגלה הבעל שבשכונה שלו פתחו חנות משקפות והגברים בשכונה רוכשים משקפות לצפות באשתו. טענת ההגנה של האישה, שניהם חברים באגודת הנודיסטים בישראל והם הכירו כך, הוא ידע עם מה הוא מתחתן. הבעל הסכים, כל זה היה טוב ויפה לפני שהתחתנו, אחרי הנישואין אני מצפה מאשתי שתחשוף את גופה רק בפניי. הבעיה היא שחודש לפני הגשת הבקשה, הזוג בילה ביאכטה באילת ושם שניהם ערומים. ובסופו של דבר, אין לו עילה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה