נדחה הערעור נגד האח הגדול עדנה קנטי נגד שידורי קשת בע"מ
בית
המשפט העליון, כבוד השופט ע' פוגלמן, דחה את בקשת הערעור של המבקשת שהשתתפה בתכנית
המציאות "האח הגדול". לטענת המבקשת, המשיבות קופרמן הפקות בע"מ ושידורי קשת בע"מ גרמו לה לנזקים אגב צילום התכנית
ושידורה, ולפיכך תבעה מהן פיצויים בעילות של כליאת שווא, פגיעה בפרטיות ופרסום
לשון הרע. ביום 30.5.2017 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' ברקאי) את התביעה
באופן חלקי. תביעות המבקשת בדבר כליאת שווא ופגיעה בפרטיות נדחו אך תביעתה בגין
לשון הרע התקבלה ופיצוי בסך 30,000 ש"ח נפסק לטובת המבקשת. המבקשת ערערה על
פסק הדין. ביום 14.5.2018, בתום דיון במעמד הצדדים, הציע בית המשפט כי יפסוק בין
הצדדים על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],
התשמ"ד-1984 (להלן: סעיף 79א), כשלכל היותר יוכל לפסוק לטובת המבקשת 100,000 ש"ח. כעולה מפרוטוקול
הדיון, הצדדים הסכימו להצעה ועוד באותו היום נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
(כב' סגנית הנשיא י' שבח,
והשופטים ש' שוחט וא' אטדגי) את פסק הדין שבו חייב את המשיבות לשלם למבקשת פיצוי
בסך 78,000 ש"ח.
הבקשה האחרונה. עוסקת בטענה
שהמבקשת טוענת כי הסכימה להצעת בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א עקב לחץ מצד בית
המשפט ובלית ברירה. המבקשת מציינת כי עוד באותו היום ביקשה לחזור בה מהסכמתה אך
פסק הדין כבר ניתן. לגופם של דברים מעלה המבקשת השגות שונות ביחס לקביעות הערכאה
הדיונית שלא אימצה את גרסת המבקשת ואת העדויות מטעמה. עוד נטען כי נגרם למבקשת
עוול נוכח הפיצוי שנפסק, אשר לדידה אינו הולם את היקף ועצמת הנזקים שנגרמו לה.
לאחר עיון בבקשה, קבע בית
המשפט העליון בבקשה שדינה להידחות משאינה מעוררת כל שאלה רחבה החורגת מנסיבות
המקרה, ואף המבקשת לא טענה שכך הדבר (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)
בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)).
הדברים אמורים ביתר שאת שעה שעסקינן בבקשת רשות לערער על פסק דין שניתן על דרך
הפשרה לפי סעיף 79א על ידי ערכאת הערעור, שאז חלה אמת מידה מצומצמת אף יותר
(רע"א 11080/03 שלודי נ' דגאני, פסקה ד(2) (6.12.2004); רע"א 599/16 בקלה נ' בקלה, פסקה 2 (17.8.2016); רע"א 2873/18 שפר
נ' מרום, פסקה 8 (22.5.2018); חמי בן נון
וטל חבקין הערעור האזרחי 514-513
(מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, כל טענות המבקשת נטועות בנסיבות המקרה, הן
"ערעוריות" בטיבן, ומכוונות במידה רבה לממצאי העובדה והמהימנות
שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ולשיעור הפיצוי שנקבע בנסיבות העניין. כידוע, בכל
אלה אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".
הבקשה נדחתה אפוא. משלא
התבקשה לא אף תשובה, לא נפסקו נגד המבקשת הוצאות.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני במשפטים
מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה