עו"ד
נועם קוריס: העליון דחה עתירה נוספת נגד לשכת עורכי הדין
לשכת עורכי הדין סירבה לרשום את העותר כמתמחה
לאחר שסיים את לימודי המשפטים והעותר פנה הן לבית המשפט לעניינים מנהליים והן לבית
המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בעתירות בעניין.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – על
המלצות משטרה בתקשורת
עו"ד נועם קוריס- נוסחה
למיליון הראשון
עו”ד נועם קוריס כותב על
איגוד האינטרנט ועל לשון הרע
בעתירה הלין
העותר וביקש לבטל את סעיף 28 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, שקובע, כי
כאשר לשכת עורכי הדין מסרבת לרשום מועמד כמתמחה, רשאי אותו מועמד לערער על כך לבית
המשפט העליון. הסעיף בוטל לנוכח ההסדר החלופי שנקבע בחוק בתי משפט לעניינים
מינהליים, ולפיו ניתן להגיש על החלטה כזו עתירה מינהלית (ראו פרט 21(5) לתוספת
הראשונה לחוק). לטענת העותר – אשר לשכת עורכי הדין סרבה לרשמו כמתמחה (ובעניין זה
הוא אכן הגיש עתירה מינהלית, וזו תלויה ועומדת) – הסדר זה שלל את זכות הערעור שלו,
זכות יסוד, בניגוד לדין
יש לדחות טענה
זו. שינוי דפוס הביקורת השיפוטית על החלטתה המינהלית של לשכת עורכי הדין, כך
שתתברר במסגרת עתירה מינהלית, ולא כערעור בזכות, אין בה פגם חוקתי. אם לא די בכך,
טענה זו לוקה בשיהוי כבד בשים לב לשנים הארוכות שחלפו מאז נחקק התיקון לחוק.
בפי העותר טענות
נוספות, לפיהן התיקון הביא להרעה במצבו, בכל הנוגע לתשלום האגרה. לפי תקנה 20(24)
לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, "ערעור לבית המשפט העליון על
החלטת לשכת עורכי הדין לפי חוק לשכת עורכי הדין" פטור מתשלום אגרה. לפיכך,
לפי ההסדר הישן היה ערעורו פטור מאגרה, בעוד שכעת – במסגרת עתירה מינהלית – אין הדבר
כן. למעשה, כך נטען, תקנה זו הפכה ל'אות מתה', שכן אין כיום החלטה של לשכת עורכי
הדין שניתן לערער עליה באופן ישיר לבית המשפט העליון. ברם, גם אם הצדק עם העותר,
אין זה ברור מהו הסעד המבוקש על-ידו בשל כך, ומהו הביסוס המשפטי לו. העותר טוען כי
מצב זה מחייב את המסקנה לפיה התיקון לחוק נעשה שלא כדין, מפני שקיימת חזקה כי
המחוקק אינו מתעלם במסגרת הליך החקיקה מן התקנות הקשורות לסעיף החוק הרלבנטי, ואם
הותיר את התקנה על כנה – הרי שהתיקון לחוק הוא "בעייתי עד בלתי חוקי".
אין בידינו לקבל את התזה החוקתית הזו; תקנה כזו או אחרת, ישימה או בלתי-ישימה, אות
חיה או מתה, אינה מקור נורמטיבי לביקורת חוקתית על חקיקת הכנסת. לגופה של אגרה
אציין כי לעותר אין זכות קנויה להיפטר מתשלום אגרה, וגם בשינוי החקיקה בקשר לכך לא
נפל פגם כלשהו המצדיק התערבות בית המשפט העליון..
לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף, וכך
אנו מורים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה