יום ראשון, 17 ביולי 2016

מיטיב הנזק -פיצויים על נזקי גוף / עו"ד נועם קוריס

מיטיב הנזק  -פיצויים על נזקי גוף / עו"ד נועם קוריס



תיק אזרחי (י-ם) 782/95 נפתלי איוב נ' הפניקס; בר"ע במחוזי 1968/99. בחוק להטבת נזק מדובר על נזקים כספיים לנפגע,[1] וכאן השאלה האם יכולה להיות הטבת נזק בגוף ע"י איבר. האח התורם אחרי שהציל את אחיו תבע את חברת הביטוח. בבית משפט השלום זכה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ואישר את פסק הדין. למה בעצם שלא נרחיב את היריעה ונאמר שכל מי שתורם כליה לזולתו ידרוש פיצוי מחברת הביטוח שלו? גם נחסך הרבה כסף כשלא נדרשת דיאליזה. בעבר המרצה הגיש תביעה כזו בשם מספר תורמי כליות. הטענות התקבלו בחלקן – נפסק פיצוי של כמה עשרות אלפים בלבד (36 אש"ח). בעליון הערעור של קופות החולים התקבל אך בית המשפט העליון הורה שלא להחזיר את הכסף (ע"א 8447/06 קופ"ח מאוחדת נ' היימן ואח'). חוץ מהשתלות מה עוד יכול להיות הטבת נזק בגופו שאלה.
בכל אופן איך החוק רלוונטי לחישוב נזק? סעיף 2 –
גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המיטיב.
החוק מאפשר למיטיב הנזק זכות תביעה ישירה נ' המזיק ומבטחו. התביעה מוגבלת בסכום שהמזיק היה חייב לשלם בגין נזק הגוף – אם לא נדע לחשב לא ניתן לדעת מה התקרה.
יש אפשרות שהמוטב (הניזוק) יכלול הטבת הנזק (של מיטיב הנזק) בתביעתו, יש אפשרות שלא.
חלק מאיסוף הנתונים שלנו הוא למשל שאם אין הפסדי שכר כי המעביד של הניזוק שילם עבורו. עדיף לכלול זאת כי ייתכן שבעתיד המעביד יתעורר ויבקש את הכסף (תלוי בהסכם העבודה).
החוק הראשון שהיינו פותחים הוא כמובן פקודת הנזיקין, אלא שכמעט שאין שם סעיפים שעוסקים בעריכת החישוב.
סעיף 35 שעוסק ברשלנות – התרשלות ללא נזק איננה רשלנות. רק כשנגרם נזק.    
עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.


[1] "הטבת נזק" – הוצאות שהוצאו או שירות שניתן כדי לתקן נזק גוף, למנוע מניזוק החמרתו של נזק או נזק נוסף או להקל מסבלו, לרבות תמיכה שניתנה לניזוק למחייתו ולמחיית בני ביתו שנצטרך לה עקב הנזק, וכן, אם מת הניזוק, תמיכה כאמור שניתנה לאדם הזכאי לפיצוי בשל כך מאת המזיק;

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום חמישי, 14 ביולי 2016

איסור על צילתוקים - עו"ד נועם קוריס - ת.א. 1586/09- איילת חיות נגד טלרן מסרים

   עו"ד נועם קוריס - ת.א. 1586/09- איילת חיות נגד טלרן מסרים 

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

      בתובענות ובבקשות לאשרן כייצוגית, טוענים התובעים המבקשים כי פרקטיקת פרסום, הידועה בכינוי "צלתוק", מהווה הפרה של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), אשר הוסף בתיקון 40 וזכה לכינוי "חוק הספאם". שיטת פרסום נוספת כנגדה נטען היא שיטת ההזמנה להשתתף בחידון נושא פרסים, כאשר על מנת לקבל את "הפרס" נדרש הנמען למסור את פרטי התקשורת עימו, המשמשים את המפרסם בהמשך לצורך חשיפת אותו נמען להודעות פרסום.

ביהמ"ש המחוזי אישר את הגשת התובענות כתובענות ייצוגיות כנגד המשיבות 1 ו-2:

תנאי ראשון להגשת תובענה ייצוגית, הוא כי למבקש עצמו יש עילת תביעה. עילת התביעה בבסיס התובענות דנן היא פרסום בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת. סעיף 30א(ב) עניינו איסור פרסום באמצעי תקשורת ללא הסכמת הנמען. אין מחלוקת כי לפחות המשיבות 1 ו-2 (להבדיל ממנהליהן) מהוות מפרסם כהגדרתו בסעיף 30א(א). אין חולק כי המסרים שהופצו בשיטת הצלתוק והחידון, לאלו שחזרו למשיבים, מהווים "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. אין גם חולק כי הצלתוק וההזמנה להשתתף בחידון, נועדו בסופו של דבר, להפצת דבר הפרסומת. האופן המסחרי של הפצת המסר בא לידי ביטוי גם בהיקף הגדול של הנמענים אליהם מבוצעות שיחות הצלתוק, וגם בלשון ההודעה עצמה המושמעת לנמענים. אין חולק כי החיוג למשיבים והעברתם לשמיעת המסר הקולי, נעשתה ממערכת חיוג אוטומטי כהגדרתה בחוק.

לטענת המשיבים, בשיטות הצלתוק והחידון, שיקול הדעת האם לפנות אל המשיבים נתון ללקוח, ולקוח אשר אינו יוזם פנייה למשיבים, אינו נחשף לדבר הפרסומת. בטענות אלו יש משום עזות מצח. כל מי שחוזר למשיבים עקב קבלת שיחה שנותקה עושה כן על מנת לברר מי התקשר עימו – או כי עבודתו או מצבו האישי מחייבו לברר זאת, או בשל זכותו הטבעית והבסיסית לברר מי מתקשר למספרו אליו. לאדם זה אין כל סקרנות בקשר למוצרים או לשירותים שחפצים המשיבים למכור לו באמצעות דבר הפרסומת. הוא בוודאי שלא נתן הסכמתו כי דבר הפרסומת יושמע לו, לא כל שכן נתן הסכמתו לשלם עבור השיחה. דהיינו, למקבל שיחת הצלתוק אין כל שק"ד אם להיחשף לדבר הפרסומת אם לאו. בדומה, נמען הנחשף לדבר פרסומת בשיטת החידון אינו סקרן לגבי מוצרי המשיבים ואין לו כל שק"ד בשאלה אם הוא מעוניין להיחשף לדבר הפרסומת. נמען זה הוטעה לחשוב כי הוא מוסר את מספרו לצורך תיאום קבלת מתנה שהובטחה לו.

לטענת המשיבים, הפרסום בשיטות הנ"ל נעשה בשל קיומה של לאקונה בחוק, שאינו אוסר שיטות אלו במפורש. ובכן, לא  קיימת לאקונה בחוק. את חוק התקשורת יש לפרש ע"פ תכליתו. בדברי ההסבר לה"ח נאמר כי נוכח ריבוי הפרסומים המגיעים ישירות לבתים פרטיים, באמצעות פקס, הודעות SMS והודעות דוא"ל, גובר הצורך להגן על פרטיותם של האזרחים מפני שיטפון פרסומי זה. נראה, כי הפצת פרסומת בשיטות הצלתוק והחידון מנוגדות לרוחו ותכליתו של סעיף 30א לחוק, ולא נועדה אלא כדי לעקוף את הוראותיו, כאשר התוצאה הלא רצויה של הטרדת הפרט וחדירה לפרטיותו נעשית בדרך מתוחכמת ומטרידה יותר. קביעה לפיה שיטות אלו אינן  מנוגדות להוראות החוק, תרוקן את החוק מתוכן. ביום 25.1.2011, פורסמה ה"ח שנועדה להסיר את הספק לכך שסעיף 30א אוסר גם פרסום בשיטת הצלתוק.

אם כן, ס' 30א(ב) אוסר על שיגור דבר פרסומת בשיטות הצלתוק והחידון, ומכאן שהמבקשים הוכיחו קיומה של עילת תביעה אישית ע"פ סעיף זה כנגד משיבות 1-2. המבקשים הוכיחו קיומה של עילת תביעה גם לפי ס' 30א(ה). סעיף זה מחייב את המפרסם בציון העובדה שהמסר מהווה דבר פרסומת, את ציון פרטי המפרסם ואת הזכות לשלוח הודעת סירוב לקבלת הפרסומת. הן בשיטת הצלתוק הן בשיטת החידון, לא ניתן לדעת מי המפרסמים, ליצור קשר עימם ואף לא קיימת אפשרות לקבלת מענה אנושי ללא מסירת פרטי התקשרות של הנמען. שיטת החידון גם מטעה את הנמען לחשוב כי הוא מוסר את פרטי ההתקשרות עימו על מנת לקבל פרס בגין השתתפותו בחידון. פרסום בשיטת הצלתוק והחידון מפר אם כן גם את הוראת ס' 30א(ה). ודוק. האפשרות לתבוע ע"פ חוק התקשורת את המשיבים 3-4 מהווה למעשה הרמת מסך כנגדם, הנעשית במקרים חריגים. במקרה הנדון, נטענו כנגד מבקשים 3-4 טענות בעלמא, ובקשת האישור כנגדם נדחית.

היש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית? קושי המתעורר בהקשר זה הוא טענת המשיבים לפיה הסעד העיקרי המבוקש בבקשות האישור, פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 30א(י) לחוק התקשורת, אינו יכול להיתבע בהליך של תובענה ייצוגית, וזאת ע"פ סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות. פיצוי ללא הוכחת נזק הינו כלי לעידוד אכיפה פרטית. זהו הרציונאל בבסיס סעיף 30א(י). התובענה הייצוגית גם היא כלי משפטי שמטרתו לעודד אכיפה פרטית. היות ומדובר בשני מכשירים משפטיים לעידוד אכיפה פרטית, הרציונל בבסיס סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות, השולל, ככלל, פיצוי ללא הוכחת נזק בתובענה ייצוגית, הוא כי אין לעשות שימוש בשני מנגנונים משפטיים אלו בעת ובעונה אחת.

ע"פ חוק תובענות ייצוגיות, מוסמך ביהמ"ש לפסוק לטובת מקבלי הפרסומות בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת, פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. סעד זה, פיצוי בגין נזק לא ממוני, נתבקש באופן מפורש בבקשת האישור המתוקנת בת"א 1674/09, ובבקשת האישור בת.א. 1586/09 נתבקש, בנוסף לפיצוי הסטאטוטורי, כל סעד אחר כפי שימצא ביהמ"ש לנכון. הסעד הראוי במקרה זה הינו פיצוי בגין הנזק שאינו ממוני. השיקולים לקביעת גובה הפיצוי בגין נזק לא ממוני נגזרים מתכליתו ומטרתו של חוק תובענות ייצוגיות. הם תלויים בכמות דברי הפרסום המפרים ובגודל הקבוצה הייצוגית, ולכן לא ניתן לקבוע את גובה הפיצוי בשלב זה של אישור התביעה כייצוגית, ולשם כך יידרש דיון בתובענה עצמה.


רעיונית, יש לחלק את הקבוצה לשתי קבוצות ייצוג שונות. חברי הקבוצה הראשונה לא נחשפו בפועל לדבר הפרסומת, אך הוטרדו ע"י שיטות הפרסום שמטרתן הסופית הייתה הפצת דבר פרסומת. חברי הקבוצה השנייה כוללת את מי שנחשף בפועל לדבר הפרסומת בשיטת הצלתוק, ואף נאלץ לשלם עבור השיחה. גם יש לקבוע כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת. בנוסף, למבקשים ולכלל חברי הקבוצה אינטרס משותף ציבורי ופרטי, ועילת תביעה רצינית ומגובשת. לאור האמור, יש לאשר את הגשת התביעה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבות 1 ו-2.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 12 ביולי 2016

בג"צ 5551/14 מרכז הכוכביות הארצי בע"מ נגד משרד התקשורת - עו"ד נועם קוריס...

      בג"צ 5551/14 מרכז הכוכביות הארצי בע"מ נגד משרד התקשורת

       בג"ץ קובע כי ה"לקוח" של מספרי הטלפון המקוצרים לעסקים (מספרי כוכבית), כמשמעות המונח לקוח, בהוראות המינהל, הוא משתמש הקצה, קרי בעל העסק. העותרות, בהיותן גורם מתווך (משווק) בלבד מטעם בעל הרישיון, לא זכאיות להחזיק במלאי מספרי כוכבית, וממילא אין לומר כי נוצרה להן זכות קניין בהקשר זה מכוחה יכולות העותרות למנוע את יישום הרפורמה של משרד התקשורת בתחום מספרי הכוכבית.

עתירה של חברות פרטיות המשווקות שירות של מספרי טלפון מקוצרים לעסקים (להלן: מספרי כוכבית), שמטרתה למנוע יישומן של הוראות רגולטוריות שהוציא משרד התקשורת, המסדירות את פעילות מספרי כוכבית. טענתן המרכזית של העותרות היא טענה עובדתית. לטענתן, הן "הלקוח" (כהגדרתו של המונח בהוראות המינהל), של בעלי הרישיונות לעניין מספרי הכוכבית, כך שמספרים אלה הם הקניין של העותרות ולפיכך לא ניתן להורות להן כיצד לנהוג בקניינן, ובכלל זה לכפות עליהן ניוד המספרים המשמשים את בעלי העסק להם שיווקו את מספרי הכוכבית.

בג"ץ מפי השופט מ' מזוז בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן וד' ברק-ארז) דחה את העתירה מהטעמים הבאים:

דין הטענה כי העותרות הן "לקוח", כמשמעות המונח בהוראות המינהל, להידחות. טענה זו לא מתיישבת עם לשונה הברורה של הגדרת המונח "לקוח" בהוראות המינהל, לפיה ה"לקוח" הוא צרכן הקצה (בעל עסק שמעוניין בקבלת השירות ואשר משתמש לשם כך במספר שהוקצה לו), ולא מתווכים ומשווקים של שירות זה מטעם בעל הרישיון, דוגמת העותרות; אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק והוראות המינהל שניתנו מכוחו – הבטחת התחרות ורמת השירותים בתחום הבזק; ואף סותרת את עמדתן של העותרות עצמן, כפי שבאה לידי ביטוי בחוזים שלהן עם חברת בזק ובשימוע שנערך להן בפני גורמי משרד התקשורת. פועל יוצא מקביעה זו, הוא כי גם הטענות בדבר פגיעה בזכויות יסוד של העותרות, דינן להידחות. שכן, העותרות, בהיותן גורם מתווך (משווק) בלבד, לא זכאיות להחזיק במלאי מספרי כוכבית, וממילא אין לומר כי נוצרה להן זכות קניין בהקשר זה. גם ביתר הטענות לא נמצא ממש.
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שבת, 9 ביולי 2016

בג"צ 6481/94- טלעד שירותי מידע טלפוניים נגד משרד התקשורת-

  בג"צ 6481/94- טלעד שירותי מידע טלפוניים נגד משרד התקשורת- 

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

    העותרות, בעלות רישיונות מיוחדים ניסיוניים וזמניים לספק מידע קולי בישראל, סיפקו, בין היתר, שירותי בידור באמצעות הטלפון, אשר העיקרי והנפוץ ביותר מביניהם הוא השירות של ניהול שיחות אירוטיות. השירות ניתן באמצעות חיוג אל מספרי טלפון בעלי קידומת מסוימת. לאחר שהגיעו אל המשיבים תלונות חמורות על השפעותיו השליליות של שירות השיחות האירוטיות על ילדים ובני נוער, מונתה ועדה ציבורית לבחון את מכלול הבעיות הכרוכות בהפעלת השירותים הניתנים באמצעות הטלפון, בקידומת האמורה. בעקבות המלצות הוועדה, הותקנו תקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה) (תיקון), תשנ"ה- .1994בתקנות, פוצל אזור החיוג הקיים, באופן שהוקצתה קידומת שונה לספקי מידע אמיתיים, בעוד שאזור החיוג בעל הקידומת לשירותים הבידוריים ייחסם לציבור בכללותו והוא ייפתח רק למנויי הטלפון שיגישו בקשה מפורשת להתחבר לקווי הטלפון בעלי הקידומת המאפיינת את שירותי הבידור. מכאן העתירה.לטענת העותרות, התקנות יוצרות הפליה בלתי צודקת בין נותני השירותיםבאזורי החיוג השונים ופוגעות בזכותן היסודית של העותרות לחופש העיסוק.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:נ
א. (1) על פני הדברים, לא דבקה אי-סבירות בתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה) (תיקון), אשר נתקבלו בהתבסס על מימצאיה, מסקנותיה והמלצותיה של ועדה ציבורית, שמונתה כמטרה למצוא תרופה לבעיות הקשות שהתעוררו עקב הפעלת השירות הטלפוני נושא העתירה ( 212ה-ו).
(2) התקנות הובאו לידיעתה של ועדת הכלכלה של הכנסת ואושרו על-ידיה, כנדרש בסעיף 12א לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, לאחר שקיימה דיון ממצה תוך שמיעת טענות הצדדים המעוניינים ( 212ו-ז).
(3) בג"צ יתערב בהחלטה של ועדת הכנסת רק במקרים נדירים וחריגים ביותר, כאשר הוא משתכנע כי מדובר בהחלטה שרירותית ופסולה. עם כל המורכבות של הנושא דנן, לא נראה, אף לכאורה, כי בנסיבות המקרה ניתן לדבר על החלטה פסולה באופן קיצוני ( 212ז- 213א).
ב. (1) אין בתקנות נושא העתירה משום איסור על הפעלת השירותים, לרבות קיום השיחות האירוטיות. החופש לעסוק בעיסוק זה לא נפגע, והדבר הותנה ברצונו הוולונטארי של הלקוח, המעוניין להיזקק לשירות זה ( 213ב).
(2) בעובדה שניתן להשיג את השירות של קיום שיחות אירוטיות, באמצעות מספרי טלפון בחוץ-לארץ, אין משום עילה לאי-נקיטת צעדים מתאימים כדי לפתור את הבעיה הרצינית הקיימת או לפחות להגביל את היקפה ( 213ו-ז).

(3) אפילו יש בתקנות נושא העתירה כדי לפגוע במידה מסוימת באינטרסים של העותרות, הרי בהתחשב בבעיות שהתעוררו סביב מתן השירות ובחובת המשיבים למצוא להן פתרון, נראה שהתקנות הותקנו לתכלית ראויה. כאשר לא אסרו על מתן השירות אלא רק הגבילו אותו לאלה המביעים רצונם להיזקק לו, לא חרגו התקנות ממידה העולה על הנדרש ( 213ז- 214א).

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)