יום שישי, 27 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס – נדחתה עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה


עו"ד נועם קוריס –  נדחתה עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה

בית המשפט העליון דחה בימים אלו שתי עתירות שביקשו להורות למשיב 1 (להלן: היועץ המשפטי לממשלה או היועץ) להימנע מקיום פגישות אישיות ביחידות עם משיב 2 (להלן: ראש הממשלה) כל עוד מתנהלות נגדו חקירות פליליות, בהינתן שהיועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה הכללית ובעל הסמכות הבלעדית להכריע בשאלת העמדתו לדין של ראש הממשלה.

עיקרי העתירות ועמדת המדינה

העותרת בבג"ץ 4507/18 היא התנועה למען איכות השלטון בישראל (להלן: העותרת). העותרת תקפה בעתירתה את הפרקטיקה לפיה היועץ המשפטי לממשלה מקיים פגישות אישיות "בארבע עיניים" עם ראש הממשלה, לטענתה, במועדים הסמוכים למועדי חקירתו. במסגרת העתירה, עמדה העותרת על כך שהיועץ המשפטי לממשלה ממונה באופן בלעדי על ניהול ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה ולו הסמכות להכריע אם להעמידו לדין. לעמדת העותרת, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה כעומד בראש מערך התביעה מונע ממנו להיפגש ביחידות עם חשוד מרכזי שלא במסגרת הליך החקירה. העותרת טענה כי הכלל האוסר על הימצאות בניגוד עניינים אינו מצריך כי יתקיים ניגוד עניינים בפועל, וכל עוד היועץ המשפטי לממשלה ממשיך להיפגש עם ראש הממשלה ביחידות, הוא נמצא במצב תמידי של חשש לניגוד עניינים בביצוע תפקידו כראש מערך התביעה. לגישת העותרת, היועץ המשפטי לממשלה פועל בחשש לניגוד עניינים חריף ואף למשוא פנים, והוא חושף את עצמו ואת ראש הממשלה "לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט וזיהום ההליך הפלילי" תוך פגיעה אנושה באמון הציבור. עוד נטען כי כל עוד היועץ המשפטי לממשלה נפגש עם ראש הממשלה, עליו להעביר את סמכויותיו לממלא מקום; כי קיימות חלופות אחרות לפגישותיו עם ראש הממשלה וכי התעקשותו לקיים פגישות ביחידות עם ראש הממשלה על אף היותו חשוד מרכזי בשלושה תיקים אינה סבירה באופן קיצוני.  

העותר בבג"ץ 4509/18 הוא עיתונאי המייצג את עצמו (להלן: העותר). לשיטתו, פגישות ב"ארבע עיניים" מעוררות סימן שאלה באשר להשפעתן על התנהלות החקירות נגד ראש הממשלה, ועל טיב קבלת ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה. לטענת העותר, בעבר לא היו נהוגות פגישות במתכונת זו בין היועץ המשפטי לממשלה
לבין ראש הממשלה, וניתן לקיים את הפגישות בנוכחות של משתתפים נוספים וליצור תיעוד לתוכנן. לחלופין, ביקש העותר כי היועץ המשפטי לממשלה "ימשוך" את ידיו מכל תיקי החקירה של ראש הממשלה ושל בני משפחתו ומקורביו.

המדינה ביקשה לדחות את העתירות על הסף. נטען, בין היתר, כי העתירות תוקפות, הלכה למעשה, את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בכובעיו השונים, לרבות התפקיד הנדרש ממנו על פי סעיף 17 לחוק-יסוד: הממשלה.

דיון והכרעה

בית המשפט העליון דחה את העתירות, בהעדר עילה להתערבות בהתנהלותו ובשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה אוצר בתוכו סמכויות שונות. הוא עומד בראש התביעה הכללית וממונה על פרקליטות המדינה; אחראי על ייצוג המדינה בבתי המשפט; משמש כראש מערכת הייעוץ המשפטי לרשות המבצעת, לממשלה ולמשרדיה ומופקד על שמירת האינטרס הציבורי בתחום המשפטי ("תפקידי היועץ המשפטי לממשלה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.000 (התשס"ג)).

בגדר תפקידיו כראש התביעה הכללית, היועץ הוא בעל הסמכות הסטטוטורית בכל הנוגע לנקיטת הליכי חקירה והעמדה לדין ביחס לראש הממשלה. סמכות זו מעוגנת בסעיף 17 לחוק-יסוד: הממשלה:

17. חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו ואחריה, הגשת כתב אישום והרשעה
(א) לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
(ב) לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
(ג) כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק.
(ד) בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון.


לצורך ביצוע תפקידיו השונים, מסור ליועץ המשפטי לממשלה שיקול דעת רחב, בפרט בתפקידיו הנוגעים לתביעה, חקירה והעמדה לדין (בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה פ"ד נא(3) 1, 31 (1997); בג"ץ 5699/07 ‏פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550, 746-743 (2008) (להלן: עניין פלונית))פעולות היועץ, ובכלל זה החלטותיו בנושא העמדה לדין, עומדות לביקורת שיפוטית במסגרת הכלל הרחב לפיו כל פעולה שלטונית נתונה לביקורת (עניין פלונית, בעמ' 145). עם זאת, התערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושאים של ניהול חקירה פלילית והחלטה על העמדה לדין שמורים למקרים שבהם ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב, או על יסוד שיקולים זרים (ראו, כדוגמה אחת מני רבות, בג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נז(6) 49, 55 (2003); לדיון כללי אודות ביקורת שיפוטית על החלטות היועץ, ראו דוד קרצ'מר "ביקורת שיפוטית על החלטות היועץ המשפטי לממשלה" פלילים ה 121 (1996)).

עו"ד נועם קוריס ושות

כאמור, בגדר תפקידיו של היועץ הוא נותן ייעוץ שוטף לממשלה, ובמסגרת זו הוא אמון בין היתר על הגשת חוות דעת משפטיות בנושאים שונים. גם בכובע זה נתון ליועץ המשפטי שיקול דעת רחב, ופרשנותו היא הפרשנות המוסמכת מבחינת רשויות השלטון, כל עוד לא נקבע אחרת בידי בית המשפט (בג"ץ 4247/97 סיעת מרץ במועצת עיריית ירושלים נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 241, 275, 278 (1998)).

קבלת טענתם של העותרים, לפיה על היועץ להפסיק לעסוק בחקירות ראש הממשלה כל עוד הוא ממשיך לקיים עמו פגישות אישיות, משמעה כי עליו "לנטרל" עצמו מ"כובעו" כמי שעומד בראש התביעה הכללית. טענות דומות, כבר הועלו ונדחו בפסיקתו של בית משפט זה. כך, בעתירה שביקשה למנוע את מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בחקירת תיק '4000': 

"על כל פנים, סוגיית ריבוי ה'כובעים' של היועץ המשפטי לממשלה היא סוגיה מורכבת ויש לגביה עמדות שונות (ראו דוח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו 52-56 (1998)), אולם כל עוד מקובל ריבוי ה'כובעים' הללו בשיטת המשטר שלנו, הרי שבכך אנו מניחים שהיועץ המשפטי לממשלה מסוגל להתמודד עם המורכבות שהדבר גורם; אין טעם להטיל דופי מיוחד בכך בנדון שלפנינו" (בג"ץ 1948/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 9 (21.6.2018)).


וכך בעתירה שביקשה למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה לקיים בעצמו שימוע לרעיית ראש הממשלה ב'פרשת המעונות':

"לא מצאתי טעם להדרש לטענות העותר בדבר קשריו הקודמים של המשיב עם ראש הממשלה והמשיבה, ושאלת השפעתם על עריכת השימוע למשיבה. בית משפט זה נדרש בעבר לטענות בדבר ניגוד עניינים של המשיב, המונע ממנו לעסוק בחקירות פליליות של ראש הממשלה, ואלו נדחו..." (בג"ץ 88/18 משגב נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.1.2018)).


ובכלל, שורה של עתירות שהוגשו נגד היועץ המשפטי לממשלה בטענה לניגוד עניינים בכל הכרוך לחקירות ראש הממשלה נדחו בבית משפט העליון:

"אשר ליועץ המשפטי לממשלה, כזכור החליט בית משפט זה בהרכב חמישה שופטים בבג"ץ 43/16 הנזכר לדחות עתירות כנגד מינויו של ד"ר מנדלבליט ליועץ משפטי לממשלה. זו ההכרעה המחייבת. ממנה עולה כי ליועץ המשפטי ניתן לעסוק בכל נושא, לרבות כאלה שבהם היה מעורב במזכיר הממשלה בכובע מקצועי. חזקה על היועץ המשפטי כי ימנע עצמו מטיפול במה שהיה מעורב בו באופן החורג מהתנהלות מקצועית כאמור, אך לא מצאנו דופי בהודעת משיבי המדינה בהקשר זה" (בג"ץ 955/17 יניב נ' מנדלבליט, פס' ו (9.3.2017)).


בית המשפט העליון הזכיר, כי היועץ המשפטי לממשלה מפרסם באופן יזום את יומנו, מדי שלושה חודשים, וביומן מפורטות גם פגישות העבודה השוטפות עם ראש הממשלה. כפי שעולה מתשובת היועץ, כחלק משגרת העבודה, הוא נוהג להיפגש עם ראש הממשלה לפגישת עבודה שבועית, כאשר רשימת הנושאים שנדונים בפגישה מתואמת בין לשכתו לבין לשכת ראש הממשלה, ובסיום הישיבה נערכת תרשומת פנימית על סיכום הדברים. במסגרת ישיבות אלה, נדונים נושאים מגוונים, ומשתתפים גם גורמים נוספים בהתאם לצורך ובהתאם לנושא שעל הפרק (כמו מזכיר הממשלה, ראש הסגל, ראש המל"ל, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ועוד). רשמנו לפנינו כי מיעוטהנושאים – כאלה בעלי רגישות מיוחדת – נדונים בארבע עיניים, ובנוסף לכך, היועץ המשפטי לממשלה גם משוחח לעיתים עם ראש הממשלה טלפונית כאשר עולים נושאים המצריכים זאת.

גם אם מפגשים כאמור עלולים לעורר תחושת אי נוחות בהיבט של אמון הציבור, מן הראוי ליתן אמון בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מקום בו הוא מוצא כי צרכי התפקיד מחייבים שיחה ב"ארבע עיניים" עם ראש הממשלה. חזקה על היועץ המשפטי לממשלה – חזקה הנובעת הן מתפקידו הרם והן מחזקת תקינות המינהל – כי בפגישות אלה הוא שומר על "חומה סינית" בין כובעיו השונים, ואין לייחס לו חלילה "עירוב פרשיות".

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.
עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק
עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

יום שלישי, 17 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס – לפני שמגישים תביעת לשון הרע


ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

במשרד עורכי הדין נועם קוריס ושות' שהקמתי בשנת 2004 מטופלים בין היתר תיקי לשון הרע, הן של תובעים המבקשים לדרוש מזור לשמם הטוב והן למפרסמים המבקשים שלא לכרסם מחופש הביטוי שלהם.
לאחר שראיתי לא מעט תביעות לשון הרע המתנהלות בבתי המשפט השונים ולפני שמגישים תביעת לשון הרע, יש כמה דברים שכדאי לדעת.
נועם קוריס עורכי דין

בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 למשל, נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע  (1997) (להלן - שנהר) כמפורט להלן:
"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".
עניין נוסף שמפתיע אותי כל פעם מחדש שלא כל עורכי הדין בקרבנו כבר הפנימו בצורה טובה יותר הנו סעיף 13 בחוק איסור לשון הרע, שקובע מה מותר לפרסם.
"פרסומים מותרים
13.   לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
 (5)   ... פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"

בעניין זה למשל ניתן ללמוד את היקף ההגנה בנושא מדברי בית המשפט בת.א. 57646/99 עו"ד וינברג נ' עו"ד כהנא שם קבע בית המשפט בעניין דומה, כי:

"התובע והנתבע, שהם עורכי דין, הגישו תביעות הדדיות בגין לשון הרע במכתבים שהוחלפו ביניהם. המכתבים נשלחו במסגרת תביעה המתנהלת בין התובע ללקוחה של הנתבע (להלן- התביעה).
 (1) הגנת סעיף 13(5) לחוק, שלפיה פרסום שנשעה תוך כדי דיון בפני אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, באה להגן על האינטרס הציבורי שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה.
(2) ההגנה המוחלטת המוענקת בסעיף 13(5) לחוק נתונה גם לעורך דין המופיע בפני בית המשפט והיא חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכלשלב משלביו השונים, לרבות על כל פניה בכתב ועל כל מסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט. ההגנה חלה על כתבי-טענות, תצהירים, מסמכים המוגשים לבית המשפט ואפילו על מסמכים כאלה המוחלפים בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית-המשפט. היא חלה גם על מסירת סיפור המעשה לעורך הדין לשם הכנת עדות שתוגש לבית המשפט עתיד לבוא. החיסיון וההגנה שבסעיף חלים גם על מסמכים שלא הוגשו לתיק בית המשפט. כשיש להם זיקה ממשית לתביעה ושנעשו במסגרת מילוי תפקידו של עורך הדין."

לא מיותר לציין בעניין זה גם את שקבע בית המשפט העליון בעוד עניין דומה ברע"א 1104-07 עו"ד חיר ואח' נ' עו"ד גיל ואח', (פורסם בפסק דין), כדלקמן:
"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות - זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק - מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, תק-על 2003(2) 341 (2003)). וכפי שנאמר באחת הפרשות:
עיון בסעיפיו המשניים של סעיף 13 לחוק מלמדנו כי כל שביקש המחוקק בסעיף זה, הוא להעניק זכיה מוחלטת לפרסומים הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ורשויות רשמיות (ע"א 211/82 נאנס נ' דר' פלורו, פ"ד מ(1) 210 (1986)).
8.        ההגנה הבלתי-מתפשרת על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13 כרוכה בוודאי במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. אין ספק שעשוי ליהנות מן ההגנות שבסעיף 13 גם מי שבמובנים רבים - מנקודת מבט פרטנית - אינו ראוי להגנה. אולם נקודת המבט של סעיף 13 אינה מצטמצמת למקרה הספציפי. הסעיף נועד להגן על שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי, כאשר חלק מסעיפי המשנה - וסעיף-קטן (5) בכללם - מתייחסים לפרסומים שנעשים על-ידי רשויות השלטון או תוך כדי פעילותן. סעיף-קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעת לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי חוק איסור לשון הרע תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי. עמד על כך השופט מצא בדנ"א חטר-ישי הנ"ל:
החסינות שסעיף זה [13] מעניק לפרסום הנעשה על-ידי בעל סמכות מעין-שיפוטית במסגרת מילוי תפקידו היא אחת מההגנות הללו [המוחלטות], והיא מבטאת את הכרעתו הנורמטיווית של המחוקק, שלפיה באיזון בין זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב לבין האינטרס לשמור על הגינותו ועל יעילותו של ההליך המעין-שיפוטי, ידו של האינטרס האחרון על העליונה. הרציונל לכך הוא, כאמור, להבטיח שנושא המשרה המעין-שיפוטית יאמר דברו ללא מורא וללא חשש מפני תביעות עתידיות בגין הוצאת דיבה (שם, בפס' 6).
יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד המעורבים בהליך האחד כלפי השני. בוודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתוחמות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה. המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך (ראו ע"פ 53/49 וייל נ' היועץ המשפט, פ"ד ג 93, 103-104). לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88).
9.        התפיסה שהביעו כמה משופטי בית המשפט המחוזי היא שיש לקרוא לסעיף 13(5) לחוק סייג הנוגע לתוכן הפרסום. סייג זה מתמקד בשאלה האם ההתבטאות הדיבתית קשורה לדיון המשפטי ומשרתת אותו או שמא יסודה ברשעות ובזדון. יובהר מיד כי דרישה שלפיה הפרסום ייעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" נכללה במקור בחוק, אך נשמטה ממנו על-פי הוראת סעיף 7 לחוק לשון הרע (תיקון), התשכ"ז-1967. מכאן ניתן לכאורה ללמוד שהמחוקק במפורש ביקש למנוע בירור תוכני באשר לקשר שבין התבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון...
לאור תיקון החוק, ההגנה שבסעיף 13(5) חלה על כל דבר שנאמר תוך כדי דיון משפטי, וכי יש להסתפק בכלים האחרים העומדים לרשות המערכת כדי להתמודד עם התנהגות בוטה מצד בעלי דין ופרקליטים." (3) 497 (2004)." (הדגשות במקור)
ולהוסיף גם את עניין העדר עילת לשון הרע במקרה של הפעלת סמכויות ו/או הליכים משפטיים גם את תא (רמ') 39803-02-10 נווה שבא בית החלמה ואשפוז משלים בע"מ נ' רחל רויטמן (פורסם בנבו)
"המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעות כספיות בעילות של לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעות על הסף. המבקשים הגישו בקשה ובה טענו שיש לסלק את תביעות המשיבה על הסף. המבקשים טענו שהעובדות להן טוענת המשיבה אינן מבססות את עילות התביעה כנגד המבקשים בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: בית המשפט יטה ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית, ובמקרה של חוסר עילה, בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון. במקום שבו הוכח בפני בית המשפט העדרה של עילת תביעה, שהרי אין מקום לניהולם של ההליכים עד תום ודין התביעה להימחק על הסף"
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שלישי, 10 ביולי 2018

נדחה הערעור נגד האח הגדול עדנה קנטי נגד שידורי קשת בע"מ


נדחה הערעור נגד האח הגדול עדנה קנטי נגד שידורי קשת בע"מ
בית המשפט העליון, כבוד השופט ע' פוגלמן, דחה את בקשת הערעור של המבקשת שהשתתפה בתכנית המציאות "האח הגדול". לטענת המבקשת, המשיבות קופרמן הפקות בע"מ ושידורי קשת בע"מ גרמו לה לנזקים אגב צילום התכנית ושידורה, ולפיכך תבעה מהן פיצויים בעילות של כליאת שווא, פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע. ביום 30.5.2017 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' ברקאי) את התביעה באופן חלקי. תביעות המבקשת בדבר כליאת שווא ופגיעה בפרטיות נדחו אך תביעתה בגין לשון הרע התקבלה ופיצוי בסך 30,000 ש"ח נפסק לטובת המבקשת. המבקשת ערערה על פסק הדין. ביום 14.5.2018, בתום דיון במעמד הצדדים, הציע בית המשפט כי יפסוק בין הצדדים על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: סעיף 79א), כשלכל היותר יוכל לפסוק לטובת המבקשת 100,000 ש"ח. כעולה מפרוטוקול הדיון, הצדדים הסכימו להצעה ועוד באותו היום נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא י' שבח, והשופטים ש' שוחט וא' אטדגי) את פסק הדין שבו חייב את המשיבות לשלם למבקשת פיצוי בסך 78,000 ש"ח.

הבקשה האחרונה. עוסקת בטענה שהמבקשת טוענת כי הסכימה להצעת בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א עקב לחץ מצד בית המשפט ובלית ברירה. המבקשת מציינת כי עוד באותו היום ביקשה לחזור בה מהסכמתה אך פסק הדין כבר ניתן. לגופם של דברים מעלה המבקשת השגות שונות ביחס לקביעות הערכאה הדיונית שלא אימצה את גרסת המבקשת ואת העדויות מטעמה. עוד נטען כי נגרם למבקשת עוול נוכח הפיצוי שנפסק, אשר לדידה אינו הולם את היקף ועצמת הנזקים שנגרמו לה.

אוניברסיטת תל אביב- נועם קוריס

לאחר עיון בבקשה, קבע בית המשפט העליון בבקשה שדינה להידחות משאינה מעוררת כל שאלה רחבה החורגת מנסיבות המקרה, ואף המבקשת לא טענה שכך הדבר (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הדברים אמורים ביתר שאת שעה שעסקינן בבקשת רשות לערער על פסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א על ידי ערכאת הערעור, שאז חלה אמת מידה מצומצמת אף יותר (רע"א 11080/03 שלודי נ' דגאני, פסקה ד(2) (6.12.2004); רע"א 599/16 בקלה נ' בקלה, פסקה 2 (17.8.2016); רע"א 2873/18 שפר נ' מרום, פסקה 8 (22.5.2018); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 514-513 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, כל טענות המבקשת נטועות בנסיבות המקרה, הן "ערעוריות" בטיבן, ומכוונות במידה רבה לממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ולשיעור הפיצוי שנקבע בנסיבות העניין. כידוע, בכל אלה אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחתה אפוא. משלא התבקשה לא אף תשובה, לא נפסקו נגד המבקשת הוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע



יום שישי, 6 ביולי 2018

כתיבת פסק דין קודם בין הצדדים אינה מביאה לפסילת השופט


פסק דין קודם בין הצדדים אינו מביא לפסילת השופט
בפסק הדין שניתן לאחרונה בערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט קבע בית המשפט העליון שהעובדה ששופט נתן פסק דין בסכסוך קודם בין שני צדדים אין בה בכדי להביא לפסילתו מלדון בסכסוך חדש בין אותם הצדדים.
נשיאת בית המשפט העליון דחתה ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה (השופט א' ויצנבליט) מיום 2.4.2018 בת"ק 63381-07-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

בין המערערת והמשיבים, שהם שכנים בבית משותף, מתנהלים הליכים משפטיים שונים בשל סכסוך הקיים ביניהם. ביום 18.1.2018 דחה בית משפט השלום בהרצליה (השופט א' ויצנבליט) תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים שבה העלתה שורת טענות הנוגעות למגורים בבית המשותף (להלן: פסק הדין בהליך הקודם). במקביל, מתנהל בין הצדדים הליך נוסף בבית משפט לתביעות קטנות – הוא ההליך מושא הערעור דנן – שעניינו תביעה שהגישו המשיבים נגד המערערת בגין נזקי רטיבות אשר לטענתם נגרמו מדירתה. ביום 5.3.2018 התקיים דיון בתביעה ובסופו נקבע מועד נוסף לדיון בה.


נועם קוריס עורכי דין

על רקע זה הגישה המערערת ביום 21.3.2018 בקשה לפסילת המותב ובה טענה כי פסק הדין בהליך הקודם מעיד כי המותב נוטה לטובת המשיבים. ביום 2.4.2018 דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה. נקבע כי העובדה שישב בדין בהליך קודם בין הצדדים אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתו. זאת בפרט שעה שהסוגיה העומדת להכרעה בהליך מושא הבקשה כלל לא נדונה במסגרת ההליך הקודם בין הצדדים. בית המשפט הדגיש כי הוא טרם גיבש עמדה לגבי ההליך ותוצאתו. נימוק נוסף שתמך בדחיית הבקשה הוא השיהוי אותו נקטה המערערת בהעלאתה, לאחר שכבר התקיים דיון בהליך דנן ולאחר שפסק הדין בהליך הקודם ניתן. לבסוף, הוטעם כי ההכרעה בהליך הנוכחי בין המערערת למשיבים תעשה על סמך טענות הצדדים והראיות כפי שאלו יוצגו במסגרתו, וללא משוא פנים.

מכאן הערעור שהוגש. המערערת – שאינה מיוצגת – שבה וטענה כי פסק דינו של המותב בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים נטה לטובת המשיבים, וזאת תוך שבית המשפט התעלם מן העובדות שהוצגו לפניו והיה, כלשונה, "נאמן להשקפתו האישית". עוד מעלה המערערת טענות הנוגעות להחלטות דיוניות שניתנו במסגרת ההליך הקודם. לטענת המערערת "אותם מאפייני השפיטה בעייתיים", כלשונה, חזרו על עצמם גם בהליך מושא בקשת הפסלות, והיא מעלה טענות הנוגעות לאופן ניהול ההליך והיעדר רישום בפרוטוקול הדיון של הצעת פשרה שהועלתה על ידי המותב.

נשיאת בית המשפט העליון קבעה שלאחר שעיינה בערעור על נספחיו היא הגיעה לידי מסקנה כי דינו להידחות. באשר לטענות המערערת הנוגעות לפסק הדין בהליך הקודם, אין בעצם ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי הדין – אף אם מדובר בהליכים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה – כדי להקים עילת פסלות. על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר (ע"א 2211/11 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (4.7.2011)). בענייננו, לא הוכח חשש כאמור. הסוגיה העומדת במוקד ההליך מושא הבקשה נוגעת לרטיבות במקלחת בדירת המשיבים, שנגרמה לטענתם מדירת המערערת המצויה בקומה שמעל דירתם. עיון בפסק הדין בהליך הקודם מעלה – כפי שציין בית משפט קמא – כי סוגיה זו לא נדונה בו ובית המשפט הדגיש כי הוא טרם גיבש לגביה כל עמדה. למעשה, עיקר טענות המערערת נוגעות לתוכן פסק דינו של המותב בהליך הקודם ולהחלטות דיוניות שהתקבלו בגדרו. המקום להעלות טענות מסוג זה הוא בהליכי ערעור ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה (ע"א 7350/14 טי.ג'י.אי השקעות מניבות (2008) בע"מ נ' רונןפסקה 6 (25.11.2014)). מכל מקום, כפי שנקבע, העובדה שהמערערת הגישה את הבקשה לפסול את המותב בשיהוי ניכר – כחודשיים לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם ואף לא בדיון שהתקיים ביום 5.3.2018 – תומכת בדחיית הבקשה והערעור עליה (ע"א 3213/18 שטרק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 3 (10.6.2018)).

באשר לטענות המערערת הנוגעות להתנהלות בית המשפט בהליך הנוכחי, טענות אלו לא באו בבקשת הפסלות שהוגשה לערכאה הדיונית וככלל, לא ישמע בית המשפט בערעור הפסלות טענות שלא הובאו במסגרת בקשת הפסלות שהוגשה לערכאה הדיונית (ע"פ 4060/17 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.5.2017); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 347 (2006)). גם לגופו של עניין, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי אין בהתנהלות המותב כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת, שאף לא ביקשה לתקן את הפרוטוקול (השוו ע"א 1787/18 פלונית נ' פלוני(1.5.2018)). כמו כן, אין מקום לברר את טענותיה באשר להחלטות דיוניות שניתנו בהליך הנוכחי במסגרת הליכי פסלות.


מטעמים אלה כולם הערעור נדחה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע