יום שני, 15 בפברואר 2016

פטור מדיני אדם וחייב מדיני שמים - שיעור במשפט עברי


עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד 
נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד 
נועה מאיר
מאמרים מאת עו"ד יפית לוי
מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן
מאמרים מאת עו"ד עינב זכאי
מאמרים מאת עו"ד איתי ריזניק
מאמרים מאת עו"ד ארז פרסי
מאמרים מאת עו"ד לאה אביב

נזקים בין שכנים
IV.        "פטור מדיני אדם וחייב מדיני שמים"
24.   משנה בבא בתרא בה
מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה ואת הכותל מן המזחילה דאמות כדי שיהא זוקף את הסולם.
25.   בבא בתרא כבע"ב – כגע"א
לימא מתניתין דלא כריוסי דאי רבי יוסי הא אמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו  [=שמא משנתנו אינה כדעתו של רבי יוסישאילו היתה לפי רבי יוסי הרי אמר 'זה חופר כו''] אפילו תימא ריוסי [=אפילו תאמר (=גם אם תאמר שמשנתו היא לפי רבי יוסי אין קושי בדבר)] הא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר מודי רבי יוסי בגירי דידיה [=כאשר היינו בבית מדרשו של רב כהנא היינו אומרים שמודה רב יוסף בחיציו (בנזק הנגרם כתוצאה ישירה מן האדם המזיק)]. הכי נמי זמנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה [=כך גם עלול להיות מצב בו הנמיה ממתינה במאורה שלה ותקפוץ מיד עם הנחת הסולם].
והא גרמא הוא! [=והרי פעולה זו אינה אלא גרימה (עקיפהבלבד!] אמר רבי טובי בר מתנה זאת אומרת גרמא בניזקין אסור.

1.      שכן אחד מבקש משכן אחר להרחיק את סולם הצבעים שלו משובך היונים כדי שנמיה לא תעלה עליו ותטרוף את הגוזלים- במידה והשכן השני לא הרחיק את הסולם והנמיה עלתה על הסולם וטרפה את הגוזליםישנו קש״ס סיבתי מנתק מכיוון שהנמיה עצמה טרפה את הגוזלים ולכן מדובר כאן רק בגרימה עקיפה.
    השימוש הסביר בחצרות בין שכנים- ע״פ ר׳ יוסי ניתן לקבוע אחריות בין שכנים רק כאשר השכן ביצע את הפעולה באופן ישיר. על כן הרחקת הנזק אפשרית רק כאשר התוצאה נגרמה לא ע״י הפעולה הראשונית.
    לכןכאשר שמתי את הסולם ליד השובך והנמיה קפצה עליומדובר ב# גרמא בנזיקין אסורגרימה עקיפה שניתן היה למנוע מראששכן השכן התריע מלכתחילה וביקש להזיז את הסולםניתן היה להוציא צו מניעה לסולם ולכן האחריות קיימת.
    הכוונה ל״פטור״ היא כי המעשה מראש היה אסור ולכן ניתן לאכוף בבימ״ש.
    בעל השובך רשאי להוציא צו מניעה כלפי השכןבעל הסולם חייב למנוע מראש תוצאות שעלולות להתרחש.

שאלה לדוגמא:
איפה בהלכה יש ביטוי לחובה המוסריתבצווי מניעהכשיש לי חובה מוסריתיש לי זכות לצו מניעה.

[מקרה מקיזי הדםהעורבים והתמרים]
רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו ואתו עורבי אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי [=לרב יוסף היו דקלים קטניםוהיו באים מקיזי דם לשבת מתחתםוהעורבים היו באים לאכול את הדם והיו עולים על הדקלים ומזיקים לתמרים]. אמר להו רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא [=אמר להם רב יוסףהוציאו את העופות המקרקרים מכאן]. אמר ליה אבייוהא גרמא הוא [=והרי זו גרימה (עקיפהבלבד!] אמר לוהכי [=כךאמר רב טובי בר מתנה זאת אומרת גרמא בניזקין אסור.

2.      אדם שמקצועו ומיומנותו היה הקזת דם (כאשר האדם חולהישב בצל תחת הדקלים של רב יוסף והשאיר אחריו טינופת ודם מסביב אשר הביא המון עורבים והם היו הורסים את פירות הדקליםהרב יוסף ביקש שלא יהיו שםרב טובי אמר כי מדובר כאן בגרמא בנזיקין אסורשכן אין לנו שליטה על העורבים שמגיעים והורסים את הפירות ולכן אין אחריות ישירה אלא רק עקיפהאך כן ניתן להוציא צו מניעהמכיוון שגרמא בנזיקין פטוראסור ולכן יש למנוע מראש יצירת נזק עתידי ע״י הוצאת צו מניעה.

14.             משנהבבא קמא וד [בבא קמא נטע"א]
השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן – פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים [השוו להלן 27].
שלח ביד פקח – הפקח חייב.
אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב,
אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב,
בא אחר וליבה המלבה חייב,
ליבתה הרוח כולן פטורין.

כאשר אין צפיות- הרוח מלבההרי שאין אחריותהתלמוד מפרש זאת כך:
15.             בבא קמא נטע"ב – סע"א
אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה [=בשמו של חזקיה]: לא שנו [=לא לימדו (לא קבעו קביעה זו)] אלא שמסר לו גחלת וליבהאבל מסר לו שלהבת - חייבמאי טעמא? [=מה הנימוק?] מעשיו קא גרמו לו [=מעשיו (של מי שמסר את השלהבת לפסול הדיןגרמו (את הנזק)]; ורבי יוחנן אמראפילו מסר לו שלהבת - פטורמאי טעמא? [=מה הנימוק?] צבתא דחרש [=השתתפותו של החרשגרמה לו [=לנזק], ולא מחייב עד שימסור לו גווזא [=קוצים], סלתא [=וזרדים], ושרגא [=נר], דההוא ודאי מעשה דידיה גרמו [=שאז במקרה זה מי שמסר הוא זה שעשה את המעשה].

כאשר אדם נשף לכיוון המדורה> יש לבדוק האם הפעולה שלי ושל הטבעהרוח נחשבים לפעולה אחת-
-     אם יש בפעולת הנשיפה פעולה בודדת ומנתקת לליבוי האשהרי שאתה חייב.
-     אם הפעולות יחדיו ליבו את האשפטור שכן פעולת הרוח היא מהטבעלא ניתן לשליטה והרוח הייתה מלבה את האש גם ככה.
    זה בעייתי כי התלמוד יאמת זאת מול הלכה אחרת בה בונים על העובדה שהטבע תורם לטובתו של האדם, הרי אם האדם משתמש בטבע הפעולות הן שלו.
לכן התלמוד בחר הלכה שונה מתחום דיני שבת: בשבת מותר לעבוד אך אסור לעשות מלאכהאסור ליצור דבר חדש אך מותר להמשיך דבר קיים״זורה ורוח מסייעתו״: 
-     כאשר אני הקמתי מדורה אך הרוח ליבתה את האשהאדם פטור.
-     אך כאשר האדם זרע זרעים והרוח הפיצה אותםהאדם חייב.

לבתה הרוח פטוריןתנו רבנן [= לימדו רבותינו:] ליבה ולבתה הרוח – אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטוראמאיליהוי כזורה ורוח מסייעתו! [=מדועשיהיה (שייחשבהמקרה כמו איש הזורה חיטה והרוח מסייעת לו // <אחת מן המלאכות האסורות בשבת היא זריית גרעיני החיטה לאחר שנדושוכדי להפריד את המוץ והתבן מן הברוזאת באמצעות זריקה (=זרייהלרוח>].

מדוע בעצם מחייבים את האדם כאשר מדובר בזרעים אך לא באשמהי ההבחנה בין דיני נזיקין לדיני שבת?
שואלת הגמרא:
-     מדוע אסור שבדיני שבת לרתום את הרוח לצרכיך בטענה שהמעשה נחשב לעשיית מלאכה?
-     מדוע מותר בדיני נזיקין לרתום את הרוח לצריכך בטענה שהמעשה אינו נחשב לפעולה?

אמר אבייהכא במאי עסקינן [=כאן מדובר ב-] כגון שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר;
רבא אמרכגון שליבה ברוח מצויהולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה.
רבי זירא אמרכגון דצמרה צמורי [=רש"ילשון חמימותכלומר שלא נפח ממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו כדרך המחמם בנשימתו את ידיושאין זה לבוי כלל];
רב אשי אמרכי אמרינן [=מתי אנו אומריםזורה ורוח מסייעתו [=חייב], הני מילי [=דברים אלו הםלענין שבתדמלאכת מחשבת אסרה תורהאבל הכא [=אבל כאןגרמא בעלמא הוא [=גרימה בלבד הואוגרמא בנזקין פטור.

ניתנו לכך ארבע ״תירוצים״ שונים:
1) אמר אביימבחן השתלבות- יש לבחון האם פעולת האדם משולבת עם פעולת רוח-
-     אם יש בפעולת הנשיפה פעולה בודדת ומנתקת לליבוי האשהרי שאתה חייב.
-     אם הפעולות יחדיו ליבו את האשפטור שכן פעולת הרוח היא מהטבעלא ניתן לשליטה והרוח הייתה מלבה את האש גם ככה.
הברייתא טענה שמדובר בשני מקרים שונים לגמרילכן כאשר מדובר על שני אירועים שונים אין לי שום סיבה לקשור ביניהםלדעת אביי מדובר רק במקרה אחד של מעשה.

2) אמר רבא: מבחן הצפיות-
-     כאשר האדם צפה את התוצאהחייבהרי שגם פעולת הרוח נקשרת אל פעולת האדם.
-     כאשר התוצאה אינה צפויה במעשהפטורהרי לא ניתן לחייב על משהורוח לא צפויה.

הברייתא אשר הבחינה והפרידה בין מעשיו של האדם לבין הרוח אומרת לנו שלמעשה האדם תמיד אחראי על מעשיואך לא יהיה אחראי על מעשי הרוח מכיוון שזה תלוי בצפיותרוח מצויה או רוח שאינה מצויה (מפתיעה).

כאשר הבחנו שמדובר ברוח מצויההרי שהאדם היה צריך לצפות את התוצאה ולכן הוא חייב.
גם לפי רבא אין הבדל בין דיני שבת לדיני נזיקין> זה תלוי במידת הצפיות:
-     אם באה רוח לא מצויה והפרידה בין המוץ לבין הגרגרים> פטור גם בשבת וגם בנזיקין מכיוון שהפעולה לא הייתה מכוונת.
-     אדם שזרק גרגרים באויר ולפניו רוח מצויה המפרידם> חייב בשבת ובנזיקיןזו פעולה שמהווה מלאכה ולכן תחויב גם בתוצאות השריפה.

3) אומר רזירא: מבחן איכותי/עוצמתי-
מדובר בנסיבות שבהן אותו אדם לא ממש נשף לכיוון האשאלא הפעולה דמתה לחימום כפות ידיו בנשיפהתכלית הפעולה הוא חימום ולא ליבוי האשלכן ניתן להפריד בין פעולת הרוח המנותקת מפעולת האדםצריך שמידת העשייה שלך גם תהיה רצינית.

    אצל שלושתם לא הייתה ההבחנה מושגית בין דיני שבת לדיני נזיקין. הגדרת האחריות היא אותה הגדרהלפיה יש לבחון-
-     האם מדובר בפעולות משולבות?
-     האם הייתה צפיות בפעולה יחידה אשר לבדה היא משמעותית ואיכותית, בגינה התוצאה הייתה מתרחשת בכל מקרה?
-     האם מדובר בתוצאה שאינה צפויה?

4) אומר רב אשי: מתי אומרים זורה ורוח מסייעת חייב? מתי אנו מכירים בכך שאדם רותם את איתני הטבע לצרכיו וזה נחשב שלו?
התשובה היא בדיני שבתשכן מלאכת מחשבת אסרה התורההרעיון של מלאכה הוא היצירה אשר דורשת כוונהוכל הקטגוריה של שבת היא מכוונת, אני מטיל את התודעה האנושית על המציאות של הטבעלצורך הענייןאני מדליק אש או חורש או קוצר או צדהן פעולות מכוונותזהו אחד העקרונותאם לא בכוונה זו לא עשייה.
בדיני שבת פעולת הרוח ותוצאותיה צורפו לעשייה שלי כך שאני מטילה את הרצון האנושי על הטבעאם בשבת רציתי להפריד בין גרעינים לחיטהתרמתי את איתני הטבע לפעילות שלימלאכת המחשבת הופכת את פעולות הטבע לפעולות שליאני זורה הרוח מסייעת ליאני משתמש ברוח לצרכים שלי.

בדיני נזיקין יש לבדוק האם:
-      עשיתחייב.
-      לא עשיתומדובר בגרימה בלבד> פטור.
21.             משנה בבא קמא הב
הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברה בהמתו של בעל הבית פטור ואם הוזקה בהן בעל הקדרות חייב ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור נגח הוא שורו של בעל הבית חייב נפל לבורו והבאיש מימיו חייב היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור.

אם השור שלי נכנס בלי רשות לחצר שלך ונפל לבור המים שלך ומת שםאתה לא חייב לשלם לי על השור כי הוא נכנס בלי רשותאם אני גרמתי נזק לבור המים שלך אני חייב.
22.             בבא קמא מחע"ב
אמר רבא לא שנו [=למדוהורואלא שהבאיש מגופו אבל הבאיש מריחו – פטורמאי טעמאגרמא בעלמא הוא וגרמא בעלמא לא מיחייב [=מה הנימוקמשום שזו גרימה ("גרמא") בלבדועל גרימה פטור].
רש"י: מגופו. שהיה מלוכלך בטיטאבל מריחיה. לאו גופיה הוא [=לא גופו הואדסרחון דנבילה ממילא אתי לה [=שהסרחון של הנבילה בא ממילאונבילה גרמא [=גרימה עקיפההוא שגורמת לסרחון שיבא.

אם השור עשה את צרכיו במים: 
-     אם מת שם- אני חייב.
-     אם הוציאו את השור ויש קצת ריח למיםזו רק #גרמא ועל כך פטורזו גרימה עקיפה.
-     אם הוא חיכה שם כמה ימים ועד שהוציאו אותו- מעצם השהייה והריקבוןאחרי שבועיים כבר אי אפשר לשתות מהמיםלא השור שלי הזיקזו גרימה עקיפהפטור.
16.             רמב"ם הלכות נזקי ממון ידא-ז
(זאחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייבאחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייבבא אחר וליבה המלבה חייבליבתו רוח שאינה מצויה תמיד הרי כולן פטוריןליבה וליבתו הרוח חייב שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו  כשאר  כל  המזיקין. > ???
השגת הראב"דליבה וליבתו הרוח חייב שהרי הוא גרםא"א [=אמר אברהםואיך לא הפליג [=הבחיןכמו שמפליג [=שמבחיןבברייתא אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור.

-     הברייתא אמרה אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב ואם לאופטור.
-     רב אשי אמר שבסיפור הזה אם מדובר ברוח מצויה הוא גם פטור.
-     ההלכה בתלמוד בד"כ לפי ההלכה האחרונהבדיני שבת תמיד יהיה חייבלפחות ברוח מצויה.
-     הרמב"ם הוסיף כי הרי גם האדם גרם= גרימה ישירה וכל הגורם להזיק בנזיקין חייבהרמב"ם עושה פרפראזה של הטקסט של רב אשיהרי ראינו כי הרב אשי טען:

15.             בבא קמא נטע"ב – סע"א
רב אשי אמרכי אמרינן [=מתי אנו אומריםזורה ורוח מסייעתו [=חייב], הני מילי [=דברים אלו הםלענין שבתדמלאכת מחשבת אסרה תורהאבל הכא [=אבל כאןגרמא בעלמא הוא [=גרימה בלבד הואוגרמא בנזקין פטור.

ר׳ יוחנן- קיים קש״ס מוסרי ברעיון של #גרמא בנזיקין פטורבסיפור של הנמיההשורהעורביםולכן פטור בדיני הארץ אך חייב בדיני שמיים.
לעומת זאת, הרמבם טען כי מדובר בגרימה ישירה ולכן הוא חייב.

לדעת המרצה- הרמב"ם הבין שבאיזשהו מקום בתלמוד באחד הטקסטיםישנה הכרעה שמשנה את כל הסיפוראמירה מכוננת שהופכת את כל הסיפור ובעקבות זאת גרימה בנזיקיןחייבהרמב"ם עובר מקרה-מקרהלוקח את הסוגיה התלמודית ואומר שעל גרימה חייביםכל זאת נובע מפס"ד שנפגוש בהמשךעל כן הכלל גרמא בנזיקין פטור> שנוי במחלוקת.

19.             בבא בתרא כוע"א
[מקרה ניפוץ הפשתן]
דבי בר מריון בריה דרבין כי הוה נפצי כיתנא הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי [=בביתו של בר מריון בנו של רביןכאשר היו מנפצים פשתן היתה הנעורת הולכת ומזיקה אנשים].
אתו לקמיה דרבינא [=באו לפני רבינא (לדין)] אמר להו [=אמר להם]: כי אמרינן מודה ריוסי בגירי דיליה הני מילי דקא אזלא מכחו הכא זיקא הוא דקא ממטי לה [=כאשר אנו אומרים שרבי יוסי מודה בחיציו שלודברים אלו נאמרים רק במקום שהדבר בא מכוחוכאן הרוח היא שמביאה אותו].
מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו [=הקשה עליו מר (אדוננובנו של רב אשימה בין זה לבין זורה ורוח מסייעת אותו? // ראו 15 לעיל]
אמרוה קמיה דמרימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו [=אמרו דבר זה בפני מרימרואמר להםאכן זהו מקרה של 'זורה ורוח מסייעתו' <ודעתו היא לחייב את מנפצי הפשתן לאור זאת>].
ולרבינא [=שפטר את מנפצי הפשתןמאי שנא [=מה ההבדל בין זה לבין גץ...] מגץ היוצא מתחת הפטיש [=של נפחוהזיק דחייב [=שחייבלשלםהתם ניחא ליה דליזל הכא לא ניחא ליה דליזל [=שם (לגבי גץ הניתז מן הפטישנוח לו (לנפחשהגץ  ילךכאן לא נוח לו שהדבר ילך].

כשמסרקים פשתןהנעורת עפה ברוחאנו מצפים לשמוע שבסוגיה התלמודית יהיה פטור ושהרמב"ם יאמר שהוא חייבהרמב"ם במקור 20 אומר כך:
מקור 20 -רמב"ם שכנים יאא-ב
"מי שעשה גורן בתוך שלואו קבע בית הכסאאו מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקואפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקוואפילו על ידי הרוח מצויה שכל אלו כמי שהזיקו בחציו הן <-.
אע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך אם הוליכה הרוח המצויה המוץ ואת העפר והזיקה בהן פטור מלשלם שהרוח הוא שסייע אותו ואין נזק זה בא מכח מזיק עצמו.<-"

כשהאדם זורה והרוח מסייעת> 
דיני שבתחייב.
דיני נזיקין- 
-     ע״פ רוב הפוסקים התלמודיים פטור בדיני ארץ וחייב בדיני שמיים. 
-     לעומתםהרמב"ם טען-
    כאשר מדובר בפעולה ישירה- חייב. 
    כאשר נגרם נזק בעקבות פעולה עקיפה- הרי שגרמא בנזיקין פטוראסור ולכן ניתן להוציא צו מניעה המחייב ביטול הפעולה העתידית שעשויה לגרום נזק.

הרמב״ם יצר אנומליה ביחס להלכת פוסקי התלמוד-
מחדמנפץ את הפשתן ויוצר נזק באמצעות הרוחפטור.
מאידך, אדם השתמש ברוח להפצת הזרעים> 
-     בדיני שבת חייב שכן כל פעולה בשבת מחייבת.

-     בדיני נזיקין- גם כשמדובר בגרימה עקיפה ניתן להמשיל זאת לגרימה ישירה ולכןחייב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה