יום ראשון, 14 בנובמבר 2021

הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות בישראל

 הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות בישראל תמונת מצב והמלצות לכיווני פעולה נכתב על ידי רוני רוטלר- הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן יונית אפרתי- נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על הבעל שם טוב, גוגל ופרטיות ברשת

עו"ד נועם קוריס כותב בכלכליסט

עו"ד נועם קוריס בערוץ 13

עו"ד נועם קוריס - הבלוג 

דבר נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בפועל- בן לו היה לי! ילד קטן, שחור תלתלים ונבון לאחוז בידו ולפסוע לאט בשבילי הגן. ילד. קטן. אורי אקרא לו, אורי שלי! ... עוד אתמרמר כרחל האם. עוד אתפלל כחנה בשילה. עוד אחכה לו. )מתוך עקרה, רחל בלובשטיין, תרפ"ח( הערגה והכמיהה לילד מוכרת לנו משחר הימים, עוד מתפילת רחל וחנה, ובחברה הישראלית היום, ציפייה זו קיימת ושרירה ואף ביתר שאת. אך עבור לא מעט אנשים עם מוגבלות, הרעיון להפוך להיות הורים הינו עדיין בגדר שאיפה או חלום רחוק. אלו אשר אכן מחליטים להפוך להורים זוכים לצערי לא אחת ליחס שלילי, להרמת גבה, ושאלות החודרות לפרטיותם ומנסות לתהות האם יוכלו או לא יוכלו לעמוד בכך, ובעיקר חווים תחושה של אי אמון ביכולתם. זהו שלב בו אנשים נחשפים לפערים הגדולים בין מה שהם יודעים ומאמינים שהם יכולים וצריכים לעשות, לבין יחסה של החברה לשאיפות אלה. הזכות למשפחה ובתוכה הזכות להורות כלולה באמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות. סעיף 23 באמנה קובע כי "תוכר זכותם של אנשים עם מוגבלות בגיל הנישואין להינשא ולהקים משפחה, בהסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים". כמו כן נקבע כי על המדינה לנקוט בפעולות הדרושות למימוש זכות זו ולתת לכל אדם את הכלים הדרושים ולמנוע אפליה של אנשים עם מוגבלות בכל הקשור לנישואין, משפחה והורות. בהתאם לאמנה ולעקרונותיו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות יש לפעול בדרכים שונות כדי להבטיח עבור אנשים עם מוגבלות את הזכות להורות. על רקע דברים אלו, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות החליטה להידרש לנושא. בשנים האחרונות ערכנו שולחנות עגולים בנושא יחד עם שותפינו במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, במשרד הבריאות, ובאקדמיה, בהשתתפות הורים, בוגרים עם מוגבלות,גורמי מקצוע שונים, ארגונים ועמותות על מנת ללמוד את הסוגיה ולפעול לשינוי משמעותי. דו"ח זה הינו חלק מהתוצר של שולחנות אלה ומטרתו לסקור את הנושא על כל היבטיו ולהצביע על דרכים לטיוב ושינוי. אנו בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים פועלים כל העת לקידום אמנת האו"ם והפיכתה מהלכה למעשה, ליצירת חברה נגישה ומכילה יותר, חברה שבה אנשים עם מוגבלות ייתקלו פחות בחסמים ובאפליה, שבה יוכלו להשתתף באופן מלא בכל תחומי החיים ולממש את שאיפותיהם ואת זכויותיהם. לתפיסתנו, השוויון צריך לבוא לידי ביטוי בכל שלבי החיים מלידה ועד זקנה וכך אנשים עם של אנשים עם מוגבלות הזכות להורות 5 מוגבלות יוכלו להשתתף באופן מלא בכל תחומי החיים: חינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה וכמובן משפחה והורות. ההורות לאנשים עם מוגבלות מציבה אתגרים ומורכבות לאנשים עצמם, אך גם לבני משפחותיהם, לקהילה ולחברה כולה. אני מתכבדת להקדים דברים אלו לדו"ח, אשר נועד לקדם את תפישת ההשתלבות וההשתתפות בחברה בתחום חשוב זה, להצביע על החסמים והפערים הקיימים, ולהציע מענים מותאמים, על מנת לאפשר להורים עם מוגבלות, לממש את הורותם ורצונם במשפחה באופן מיטבי ומותאם גם להורים וגם לילדים, הכוללת גם מענים ביחס לסביבה שוויונית ותומכת. אבקש להודות בראש וראשונה למובילות תהליכי השולחן העגול ועורכות הדו"ח על עבודתן המקיפה והיסודית - לגב' יונית אפרתי, מנהלת מחלקת שילוב בקהילה בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, ולעו"ד רוני רוטלר מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות באוניברסיטת בר אילן ויו"ר הועדה המייעצת לנציבות. וכן לשותפינו במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, גב' איריס פלורנטין, סמנכ"לית בכירה וראש מינהל שירותים חברתיים ואישיים ומר גדעון שלום - סמנכ"ל בכיר וראש מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, לאנשי הצוותים במשרדי הממשלה, ולכל העוסקים במלאכה החשובה והמורכבת הזו. הדו"ח מצביע על ההתקדמות שכבר נעשתה, לצד הפערים שעוד נותרו, ומציב חזון בר השגה אליו יש לשאוף, ולפעול לקידומו. אני תקווה כי דו"ח זה יהווה תשתית להמשך שיתוף הפעולה וקידום הטיוב בתחום כל כך חשוב ועדין זה על ידי כל הגורמים, לטובת אנשים עם מוגבלות, ילדיהם, והחברה כולה. דינה דומיניץ, עו"ד נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות )בפועל(, משרד המשפטים הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות 6 דבר משרד הרווחה הזכות להורות ומימושה בפועל בחיי היומיום, היא אחד הייעודים הרגישים והמורכבים ביותר בחייו של כל אדם ואדם, ועבור אנשים עם מוגבלות בפרט. מטרת דו"ח זה היא לקדם מדיניות ותפישה, המאפשרת ותומכת באדם עם מוגבלות המעוניין ורוצה בכך, להיות הורה או בן זוג, ולסייע לו ככל הניתן, להגשים את ייעודו כהורה, ברוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וברוח אמנת האו"ם הבין לאומית, עליה חתומה מדינת ישראל. ההורות והזוגיות הם לטעמנו אחד הביטויים למימוש רצונו של האדם המעוניין בכך, לחיים מלאים ושווים בחברה ומטרת הדו"ח היא לאפשר ולהכיל קיומה של הורות וזוגיות מיטבית, לאנשים עם כל סוגי הלקויות ובכל רמות התפקוד. נושא ההורות מהווה אתגר בראש וראשונה לאנשים עצמם, וגם לבני משפחותיהם לקהילה ולסביבה בה הם חיים. מטרת הדו"ח היא לעודד את תפישת ההשתלבות וההכלה בחברה בתחום חשוב זה, כמוגם לתת מענים מותאמים עם ההנגשות הנדרשות, על מנת לאפשר להורים עם מוגבלות, לגדל את ילדיהם באופן המיטבי, וליצור סביבה מכילה ותומכת הן בילדים והן בהוריהם. הדו"ח משקף את העשייה ותמונת המצב הנוכחית ואת ההתקדמות שחלה בתחום זה בשנים האחרונות, אך בד בבד הוא מציב אתגרים ומשימות מורכבות, שראוי כי המדינה תתמוך ותסייע במימושם גם לעתיד לבוא. קידום נושא ההורות והזוגיות הוא חלק ממארג רחב יותר של מגמות לתגבור שילובו של האדם עם מוגבלות בכל תחומי חייו בקהילה בהתאם למצבו, רצונותיו ובחירותיו – ואנו תקווה כי יהיה בדו"ח זה לקדם נושא חשוב זה. של אנשים עם מוגבלות הזכות להורות 7 פתיחה ותקציר ההורות מהווה חלק מהותי בחייהם של רבים, היא אחת מפסגות ההגשמה העצמית, היא האתגר ומקור הגאווה, תחושת הסיפוק, התסכול והנחת. בדיוק כך היא משמעותית גם עבור אנשים עם מוגבלות. אולם, מפניות אשר הגיעו אלינו לאורך השנים, עולה כי עבור אנשים עם מוגבלות ניצבים חסמים רבים למימוש ההורות. מפניות פרטניות אלו יצאנו לעבודה מערכתית הבוחנת את תפקיד ואחריות החברה, מהחסמים השונים הניצבים בפני כל הורה והורה לתופעה החברתית הרחבה, כאשר הפרט, המשפחה והחברה כמכלול משמשים כמישורי פעולה משלימים. את הצירים האלו ביקשנו להביא לידי ביטוי גם בדו"ח זה. בישראל כ–5.1 מיליון אנשים עם מוגבלות, בהתאם לנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית 1 לסטטיסטיקה )הלמ"ס(. בהתאם להערכת הלמ"ס כ-300 אלף מתוכם הם הורים לילדים עד גיל .17 2 הורים אלה מתמודדים לעיתים קרובות עם חסמים חברתיים וסביבתיים המוצבים בפניהם בתחום הקמת המשפחה וההורות. הורים עם מוגבלויות שונות נתקלים בחסמים שונים: חלקם נתקלים בחוסר נגישות פיזית, חלקם בחוסר נגישות של שירותים, וחלקם בסטיגמות חברתיות ויחס מפלה. אצלם חלקם אף מוטל ספק בנוגע למסוגלותם ההורית. אצלם רובם, חסמים אלה מתבטאים בין היתר בהיעדר מענים מספקים וזמינים לסיוע הנדרש להם במילוי המטלות ההוריות, ובחוסר נגישות לשירותים הניתנים לכלל ציבור ההורים וילדיהם. לעיתים הם אף נתקלים ביחס חשדני המופנה כלפיהם מטעם החברה ומטעם הרשויות השונות, יחס אשר פעמים רבות יוצר חשש מפני התערבות ביחסי המשפחה והפרדתם מילדיהם, ואף עלול למנוע מהם לפנות ולבקש עזרה וסיוע, דבר המעצים את הקשיים. אלה מהם אשר נתקלים בקשיים בגידול ילדיהם גם בהיבט הרגשי-נפשי והשכלי, כדוגמת הכלה הורית, הצבת גבולות, או טיפוח קוגניטיבי של הילדים עשויים למצוא את עצמם במצבי קיצון בהם הדברים מגיעים לכדי הגדרתם על ידי בית המשפט כחסרי מסוגלות הורית. במצבים אלה ילדיהם עשויים להיות מועדים להוצאה מהבית ואף לאימוץ יותר מילדים של אנשים ללא מוגבלות. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998( להלן: "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות"( והאמנה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות )2006( )להלן: "האמנה הבינלאומית"(, אשר נחתמה ואושררה על ידי ישראל, מעגנים את מחויבותה של המדינה לקדם שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. האמנה מייחדת לתחום המשפחה וההורות סעיף מפורט )סעיף 23 )לפיו על המדינה לקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות גם בתחום ההורות, לרבות אי אפלייתם לרעה ומתן ההתאמות והסיוע הנדרשים להם להביא ילדים לעולם ולגדלם. שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אינו מסתכם באי-אפליה וביחס ניטרלי אליהם כאל כלל האוכלוסייה. בליבו של מושג שוויון זכויות זה עומדת ההבנה כי היבטים רבים בסביבה ובחברה עוצבו ללא התחשבות ביכולותיהם וצרכיהם של אנשים עם מגוון מוגבלויות. לפיכך על מנת לקדם ולקיים שוויון מהותי יש צורך בהתאמות, בבנייה מחדש ובפיתוח שירותים אשר יאפשרו השתתפות משמעותית של אנשים עם מוגבלויות בכל היבטי החברה. 1 דו"ח נתונים סטטיסטי שנתי ,2020 הופק על ידי מכון ברוקדייל עבור נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות . "ס לשנת ,2016 חלקם נעשו הורים בהיותם אנשים עם מוגבלות וחלקם נעשו אנשים עם מוגבלות לאחר שכבר 2 בהתאם לניתוח סקר הלמ נולדו ילדיהם .קבוצה זו אינה כוללת הורים אשר אינם מגדלים את ילדיהם בביתם . הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות 8 על אף שמדינת ישראל חתמה ואשררה את האמנה ועל אף שמדובר במדינה המעודדת זוגיות וילודה באופן נרחב ובאמצעים שונים, לא קיימת בישראל מדיניות מוצהרת בשאלת ההורות של אנשים עם מוגבלויות, והפער בין הוראות ועקרונות האמנה לבין המצב בשטח הוא עצום. כתוצאה מכך, רובם ככולם של החוקים והתקנות העוסקים בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות כמו גם השירותים המפותחים עבורם אינם מתייחסים אל נושא ההורות; ולחוק השוויון ולאמנה אין כמעט ביטוי בפסיקה העוסקת בהבאת ילדים לעולם או בגידולם. למרות שזכויות המשפחה של אנשים עם מוגבלויות אינן מוגבלות באופן מפורש בחוק, הרי שבפועל אנשים עם מוגבלויות, ובעיקר מוגבלות נפשיות ושכליות, מדווחים כי הם מתקשים בהיבטים רבים לממש את זכויותיהם בזוגיות, בנישואין, בהבאת ילדים לעולם, בגידולם, ובשמירת הסטטוס שלהם כהורים. מתוך הכרה בחשיבותה של ההורות, הן כהגשמת רצונו של האדם והן כאחד המרכיבים המרכזיים לחיים מלאים להשתתפות פעילה ושוויונית בקהילה, על מנת לאגם את הידע והניסיון הנצבר עד כה, ולהצביע על הפערים למימוש הזכות להורות בהתאם לאמנת האו"ם, בשנת 2018 הניעה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תהליך משמעותי וחשוב לקידום המצב בישראל. ראשית באמצעות הכללת הנושא בכנס השנתי של הנציבות, ומיד לאחר מכן, בקיום תהליך של מפגשים בין-משרדיים )"שולחנות עגולים"( בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים: ממשלה )משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הבריאות והמשפטים(, הורים עם מוגבלויות, ילדים להורים עם מוגבלויות ובני משפחה אחרים, ארגונים, עמותות ואקדמיה. בדו"ח זה ריכזנו את תוצרי התהליך הבין-משרדי שנערך, ופרשנו את הקשיים שחווים הורים עם מוגבלויות וילדיהם, את הנעשה במשרדי הממשלה בתחום זה, ואת התוכניות החדשניות )בארץ ובחו"ל( המכירות בחשיבות הסיוע והסרת החסמים להורות, בשילוב מחקר וראיונות שערכנו. מטרת הדו"ח לשקף תמונת מצב אודות מימוש הזכות להורות במדינת ישראל וכן לשמש כקריאת כיוון ולהצביע על פעולות קונקרטיות שיש בהן בכדי לקדם ולממש את הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל, כמתחייב לאור אמנת האו"ם. אין ספק כי תחום ההורות מעלה שאלות רבות ומורכבות בתחום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, אולי יותר מכל תחום אחר. זאת בראש ובראשונה מאחר והמדובר בהורות לילדים, אשר טובתם אמורה להימצא תמיד בראש מעייניהם של כל העוסקים בתחום. לכן, נושא טובתם של הילדים נמצא גם במרכזו של דו"ח זה, מתוך הבנה כי קידום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בתחום ההורות דורש לא רק שוויון עם אחרים בנגישות וקבלת שירותים, אלא – בהתאם לעקרונות חוק השוויון והאמנה – מצריך כי יינתנו ההתאמות הנדרשות ותמיכה בהורים כבר בשלבים מוקדמים, אשר ייטיבו עם המשפחה כמכלול. באופן זה, ימומשו זכויות הילד בד בבד עם קידום זכותם של הוריהם לשוויון בתחום ההורות. נושא זה נדון בהרחבה בדיוני השולחנות העגולים, הוא עומד בראש מעייני הגורמים הממשלתיים הפועלים בתחום, ומהווה נושא מרכזי גם בדו"ח שלפניכם. נבהיר, לכן, כי קידום זכויותיהם של הורים עם מוגבלויות כמוצע בדו"ח זה קשור באופן הדוק עם קידום זכויותיהם וטובתם של ילדיהם. כנדבך ראשון בתהליך זה מופו החסמים בהם נתקלים הורים עם מוגבלות, וזוהו ארבע קטגוריות: האחת, יחס חברתי, רפואי ומשפטי חשדני ואף שלילי, הן בשלבי הבאת הילדים לעולם והן בשלבים שונים של גידולם. השנייה, השפעתם של גורמי לחץ )כגון מצוקה כלכלית( שאינם קשורים באופן ישיר למוגבלות על של אנשים עם מוגבלות הזכות להורות 9 ההורות השלישית, בושה, חשש וקושי לחפש ולקבל עזרה מקצועית, בשל הרצון שלא להיחשב להורים שאינם טובים דיים, וכן הפחד מפני תוצאות אשר יגרמו לניתוק הקשרים בינם לבין ילדיהם. הקטגוריה הרביעית היא חוסר בסיוע מותאם להורים, הבא לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים: חוסר סיוע כלכלי אשר יאזן את עלותה של הורות עם מוגבלות, וחוסר בהדרכה , בשירותים תומכים ובמתן כלים לליווי ולסיוע במילוי שלל תפקידי ההורות. המענה לקשיים וחסמים אלה במסגרת תהליך קידום זכויותיהם של הורים עם מוגבלויות נמצא כעת בישראל בתחילתו. לפיכך, דו"ח זה אינו בא לסכם את הנעשה בתחום אלא להוות נקודת פתיחה למחשבה ולפיתוח אמצעים ושירותים אשר יאפשרו קידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות גם בתחום ההורות. בהתאם לכך, על בסיס הידע שנצבר, ובהלימה למחויבותה של מדינת ישראל לקדם עקרונות של שוויון זכויות גם בתחום ההורות, מובאים בדו"ח זה כיווני מחשבה והמלצות לשינוי מדיניות ולפיתוח שירותים במספר תחומים. ההמלצות מבוססות על ההבנה כי בפני אנשים עם מוגבלויות, כקבוצה מובחנת, מוצבים חסמים מיוחדים, בתחום ההורות כמו גם בתחומים אחרים, ולפיכך קידום שוויון זכויות עבורם יתבצע לא רק באמצעים של אי-אפליה פאסיבית ויחס ניטרלי בהתאם ליחס המופנה כלפי כלל האוכלוסייה, אלא באמצעות התאמות אקטיביות של השירותים הקיימים ופיתוחם של שירותים אשר יאפשרו לאנשים עם מוגבלות לממש את רצונם להורות ולקיים הורות משמעותית ומיטיבה לילדיהם. בין השאר על ידי: איסוף נתונים ומידע בנוגע לקיומם של הורים עם מוגבלויות ולצרכיהם; פעילות לשינוי העמדות השליליות הרווחות כלפיהם, בקרב הציבור ובקרב אנשי מקצועות הטיפול, הרפואה והמשפט; חלוקת משאבים וסיוע כלכלי להורים עם כל סוגי המוגבלויות מתוך הכרה בעלויות הגבוהות אשר דורשת ההורות בשלבים שונים בחייהם של הילדים; שימת דגש על אכיפת נגישות פיזית ונגישות השירות במקומות בהם נמצאים ילדים; פיתוח אמצעי תמיכה בקהילה, בבית המשפחה ובמערכי הדיור לילדים ולהורים עם כל סוגי המוגבלויות, תוך הכשרת עובדי רווחה למתן שירות מגוון, שימת דגש על מתן סיוע בשלבים מוקדמים של ההורות, ופיתוח תוכניות ייעודיות )לרבות המתבססות על תמיכת עמיתים(. לצד זאת יש להנגיש ולהתאים תכניות כלליות המיועדות להורים לילדים בסיכון; הכרה בחשיבות המשפחה המורחבת ותמיכה בה באמצעים משמעותיים; פיתוח התייחסות משפטית להורים עם מוגבלויות ברוח סעיף 23 לאמנה הבינלאומית תוך יישום עקרונות של שוויון זכויות בקרב רשויות הרווחה ובתי המשפט העוסקים בהורות, לרבות פיתוח הנחיות וכלים לבדיקת יכולת הורית באופן רגיש-מוגבלות, פיתוח מערך תמיכה טיפולי לצד הסיוע המשפטי הניתן להורים, קידום המודעות ומניעת אפליה כנגד הורים עם מוגבלויות; והגברת שיתוף הפעולה בין הרשויות ובין נותני השירותים ופיתוח רצף שירותים שיינתנו על ידי הגורמים והמשרדים השונים. אנו תקווה כי דו"ח זה יהווה אבן דרך משמעותית בתהליך קידומה של הזכות להורות בקרב אנשים עם מוגבלות בישראל בהתאם לעקרון השוויון ולאוטונומיה של כל אדם לממש את רצונו ובחירתו להיות הורה. עו"ס יונית אפרתי עו"ד רוני רוטלר מנהלת מחלקת שילוב בקהילה מנהלת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הפקולטה למשפטים משרד המשפטים אוניברסיטת בר אילן כותבות הדו"ח הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות 10 תודות דו"ח זה משקף את פירות העבודה, המחשבה והשאיפות המשותפים לאנשים רבים, אשר חלקו עמנו את ניסיונם, דעותיהם, מעשיהם ומחקריהם בתחום ההורות של אנשים עם מוגבלויות, ונבקש להודות לכולם: לאנשי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: הנציב )לשעבר( מר אברמי טורם, ד"ר גבי אדמון-ריק, ועו"ד ערן טמיר. לפרופ' גדעון ספיר, ד"ר מיה גפן, פרופ' ליאורה פינדלר, ולסטודנטים/ות: זהר שלום, ליאור לרנר, רבקה פורמן, אורי רוס, אלישבע אמיתי, ארד קלמן, גילת האברד, רעי כהן, ואביבית טספאי מאוניברסיטת בר אילן, לבנג'מין פרנסיס )Francis Benjamin )מ-University State Michigan ולחנה לוי ) Hannah .University of Miami-מ( Levy למשתתפים בדיוני "השולחן העגול" הבין-משרדי: משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: גלית גבע – מנהלת השירות למשפחה, קהילה ואומנה, מינהל מוגבלויות )לשעבר(, הדס זהבי – מנהלת תחום מעבר ושילוב בקהילה, מינהל מוגבלויות, דליה לב- שדה – מנהלת שירות ילד ונוער )לשעבר(, ענבל לוריא – יועצת למנכ"ל לשעבר(, אביגיל סגל, סגנית מנהלת השירות למען הילד )אימוץ(, מפקחת ארצית תחום פיקוח והשמת ילדים, ענת פרנק – מנהלת תחום תכניות ייחודיות, מינהל מוגבלויות, הילה רכס-מליק – מנהלת תחום מערכת תמיכה למשפחות, מינהל מוגבלויות, מרק שמיס - מנהל אגף בכיר הערכה, הכרה ותוכניות, מינהל מוגבלויות, אריה שמשמנהל תחום מערכת תמיכה למשפחות, מינהל מוגבלויות )לשעבר(. משרד הבריאות: דינה ברק - מנהלת תחום בכירה בתחום משפחות, תיאום טיפול ופניות הציבור )לשעבר(, עדי נעמן – מנהלת תחום בכיר שילוב בקהילה, אגף בריאות הנפש. משרד המשפטים: עו"ד שני שדה, ממונה ארצית ייצוג הורים בהליכי אימוץ, הסיוע המשפטי. אילנה אבנרי, שלו שירותי שיקום, סוזי ג'בוטרו, שלו שירותי שיקום, ד"ר איילת גור, אוניברסיטת בר אילן, ד"ר דורית ברק, בית איזי שפירא, עו"ס יערית גינזבורג, עו"ד חיה גרשוני, אוניברסיטת תל אביב, בני וורצמן, ד"ר דורית ושלר, אוניברסיטת בר אילן, סמדר חכם, יעקב טייכמן, דניאלה יקירה, אופיר מוראד, מנהל מרכז חירום שוסטרמן בירושלים, הדס נתן, הילה עמנואל, הרב רפי פוירשטיין, חיים סלומון, מכון פוירשטיין, יקיר פניני-מנדל, ג'וינט: ישראל מעבר למוגבלות, ד"ר כרמית-נעה שפיגלמן, אוניברסיטת חיפה. לאנשי המקצוע עמם קיימנו שיחות ואשר חלקו עמנו את פועלם ומחשבותיהם: משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: גדעון שלום, סמנכ"ל בכיר, ראש מינהל מוגבלויות, ויויאן אזרן, מנהלת אגף בכיר קהילה, מינהל מוגבלויות, ענבר זיתון, מנהלת תחום מעטפת תמיכה למשפחות, מינהל מוגבלויות; איריס פלורנטין, סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל שירותים חברתיים אישיים,נורית ויסברג נקש, מנהלת שירות לרווחת המשפחה והילד, מרים ספיר, עו"ס ראשית לעניין סדרי דין, רקפת עצמון, מנהלת השרות למען הילד – אימוץ, חוה לוי, עו"ס ראשית לפי חוק הנוער - טיפול והשגחה. ורד רוטפוגל, מנהלת שירות תכניות טיפול במשפחה וילד. של אנשים עם מוגבלות הזכות להורות 11 למנהלי תכנית ברו"ש: ד"ר רועי אלדור, מנהל התחנה לטיפול בילד ובנוער ע"ש אילן, המרכז הירושלמי בריאות הנפש, משרד הבריאות, רחל פוסטולובסקי, מנהלת אזור דרום באגף הרווחה, עיריית ירושלים, רותי בן אברהם, סגנית מנהלת אזור דרום באגף הרווחה, עיריית ירושלים, ותמי שטארק, רכזת תוכנית "ברוש", אגף הרווחה )אזור דרום( עיריית ירושלים; עו"ד נועה בן-שאול, אקי"מ; לארגון רמות: ימית בלמס, מנהלת "דיור בעמק", דורית גולדשטיין, מנהלת מערך דיור עפולה, ושרית קנדלו-קידושין, מנהלת תחום דיור בקהילה. הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות  מבוא "אני הייתי רוצה שמישהו מטעם איזשהו מקום... הייתי מצפה בשביל השקט הנפשי שלי שתבוא פעם בשבוע מישהי שתראה שהכל בסדר... מה אני הייתי צריכה? אולי לחבר אותי לסדנאות, לשתף אותי במה קורה באינטראקציה של אמא חד הורית. לחבר לשירותים הקיימים... נגישות, אנחנו צריכים שדברים יהיו לנו נגישים ביום יום. אני אפילו לא יודעת מה עוד אני צריכה ללמוד אבל אני יודעת שאני רוצה". )אם עם מוגבלות קוגניטיבית( ")לגבי האמהות( אני מופתעת לטובה. אני מרגישה שאני יותר שלמה. שזו הגדרה בזהות שלי שהיא מאוד משמעותית... אני האמא. זהות. משמעות... הילדים הם משוש חיי. באמת משוש חיי. את יודעת איך הם ממלאים אותי... הם ההישג הכי משמעותי בשבילי... ההורות היא חוויה משמעותית, לעתים אף קיומית... ". )אם עם מוגבלות בראיה( ההורות נחשבת בדרך כלל, ובוודאי בישראל, אחד הנדבכים המרכזיים להתפתחות ומימוש עצמי. היא קשורה הדוקות לבחירות של תעסוקה, בחירות כלכליות, ומעניקה בטחון עתידי בדמות קשרים בינאישיים הדוקים ומתמשכים וטיפול לעת זקנה. אך מעבר לכך, ההורות קובעת במידה רבה את ההקשר הקהילתי שלנו ואת הסטטוס החברתי והזהות שלנו בכל מקום בו אנחנו נמצאים, והיא אחד האמצעים המרכזיים להשתייכות לחברה ולקהילה. כך גם להורים עם מוגבלות. אולם, אנשים עם מוגבלויות )פיזיות, חושיות, נפשיות ושכליות( חווים חסמים ואתגרים מיוחדים בכל תחומי החיים. אלו מתבטאים, בין היתר, בחוסר נגישות פיזית ונגישות לשירותים, במצב סוציו-אקונומי נמוך, ובשיעורים נמוכים של השתתפות בתעסוקה והשכלה גבוהה. תפיסות חברתיות עכשוויות מייחסות את הקשיים לא רק למוגבלות הגופנית או הנפשית אלא גם להקשר החברתי ולהסדרים המתבטאים לא אחת באפליה, הדרה, והפרדה של אנשים עם מוגבלויות, וקוראות, לכן, לפעולות אקטיביות של התאמת הסביבה והשירות, למניעת הפליה ולמתן הסיוע הנדרש על מנת שיוכלו להשתתף ולהשתלב בחברה באופן שוויוני. בדו"ח זה נבקש להתמקד בתחום חיים מרכזי אחד בו חווים אנשים עם מוגבלויות חסמים ואפליה – תחום ההורות. האמנה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות קוראת להסרת החסמים ויצירת ההתאמות והתמיכות הנדרשות להשתתפות מלאה בחברה, ובכלל זה גם למימוש הזכות למשפחה והורות. לכן, בדו"ח זה ביקשנו להבין מהן הדרכים שבהן יש לנקוט על מנת להסיר את החסמים, להתאים את הסביבה והשירותים הקיימים, ולהעניק לאנשים עם מוגבלויות אפשרות מהותית לממש את רצונם להיות הורים "... החוויה שלי כאמא... היתה לי הרגשה של המון בדידות בדבר הזה. הכרתי זוג עם מוגבלות שהיו להם ילדים והם היו כל הזמן המודל שלי בראש, היה לי חסר לראות הורים אחרים מתמודדים, באופן שאני מתמודדת... באו אלי לביקור בית ואמרו "אם קשה לך כל כך למה הבאת ילד?..." )אם עם מוגבלות פיזית(. של אנשים עם מוגבלות הזכות להורות ולגדל את ילדיהם, באופן שוויוני ביחס לכלל האוכלוסייה, ובהתאם לעקרונות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998 ,והאמנה הבינלאומית. על מנת לדון בסוגיית ההורות לעומק, בשנת 2018 החלה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בתהליך שתחילתו בהכללת הנושא בכנס השנתי של הנציבות, ומייד לאחר מכן, בקיום תהליך של מפגשים בין- מגזריים )"שולחנות עגולים"( בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים: ממשלה )משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הבריאות ומשרד המשפטים(, הורים עם מוגבלויות, ילדים להורים עם מוגבלויות וקרובי משפחה אחרים, ארגונים, עמותות ואקדמיה. במסגרת המפגשים נצבר ידע רב אודות החסמים בהם נתקלים ההורים, מחקרים אקדמיים חדשניים המתנהלים בתחום, והתוכניות המפותחות על ידי גורמים ממשלתיים וארגוני המגזר השלישי. על הידע שנאסף במהלך המפגשים הוספנו מחקר אקדמי ומחקר משווה בין-לאומי, וכן ראיונות עומק עם הורים. על בסיס כל אלה, בדו"ח זה ביקשנו לרכז את הזכויות והחסמים בתחום ההורות בישראל, את הידע הרב שנצבר בתחום זה, ולהתוות עקרונות ודרכי פעולה אפשריים לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות בתחום ההורות. בשנים האחרונות חלו תמורות רבות בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, בתחומי נגישות המרחב הציבורי, תעסוקה, הזכות לאוטונומיה ולכשרות משפטית ועוד. לצד זאת, ההתמקדות בזכותם של אנשים עם מוגבלות להורות היא חדשה יחסית ונראה כי בשלה העת להציבה במרכז שיח הזכויות כחלק מתהליך שוויון זכויות והשתתפות שיווניות בכל תחומי החיים. במסגרת זו ביקשנו להדגיש כי זכויותיהם של הילדים וזכויותיהם של הוריהם אינן עומדות בסתירה, וכי השאיפה היא, לכן, לבסס סיוע והתאמות להורים אשר יחזקו אותם ואת תפקודם ההורי בשלבים מוקדמים, אשר ייטיבו עם המשפחה כמכלול, וישיאו את זכויות הילד בד בבד עם קידום זכותם של הוריו לשוויון בתחום ההורות. האמצעים להשגת השוויון הם רבים ומגוונים: החל בסיוע חומרי, כגון קצבאות שלוקחות בחשבון את העלות של רכישת סיוע בגידול ילדים, דרך סיוע פסיכולוגי והדרכה משמעותיים בשלבים מוקדמים ככל האפשר, כדי לתת כלים מתאימים ולמנוע מראש מצבים בעייתיים, הנגשת התוכניות הקיימות המיועדות למשפחות לילדים בסיכון, ייחוד איש/אשת מקצוע טיפולי בו יוכל להסתייע ההורה במהלך הליכים משפטיים, הכרה נרחבת בסטטוס של אנשים נוספים בלי לשלול את הסטטוס ההורי, ועוד. על מנת לממש ולפתח את כל אלה, בראש ובראשונה יש להכיר בהורות כתחום אישי וקהילתי אשר חשוב שאנשים עם מוגבלויות ישתתפו בו, בהתאם לרצונם החופשי והאוטונומיה האישית שלהם. בעידן זה, בו "אני הייתי רוצה שמישהו מטעם איזשהו מקום... הייתי מצפה בשביל השקט הנפשי שלי שתבוא פעם בשבוע מישהי שתראה שהכל בסדר... מה אני הייתי צריכה? אולי לחבר אותי לסדנאות, לשתף אותי במה קורה באינטראקציה של אמא חד הורית. לחבר לשירותים הקיימים... נגישות, אנחנו צריכים שדברים יהיו לנו נגישים ביום יום. אני אפילו לא יודעת מה עוד אני צריכה ללמוד אבל אני יודעת שאני רוצה". )אם עם מוגבלות קוגניטיבית( הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות 14 השיח הנוגע לאנשים עם מוגבלויות הוא שיח של שוויון, השתתפות, עצמאות ובחירה חופשית, מבקש הדו"ח להבהיר כי ההורות היא נדבך מרכזי של עקרונות אלה. כחברה שמאמינה בחשיבות ההורות, ובחשיבות שוויון זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, עלינו לשאוף לכך שתחום ההורות ייכלל בליבו של שיח השוויון ויקודם בכל הזירות הרלוונטיות. דו"ח זה מהווה קריאת כיוון לחשיבה ופעולה רב מערכתית אשר יובילו אותנו אל המטרה. בחלקו הראשון של הדו"ח נדון בהגדרתה הפסיכו-סוציאלית והמשפטית של ההורות, לרבות סוגיית טובתם של ילדים; בחלקו השני של הדו"ח נפרוש את הידע הקיים בתחום ההורות עם מוגבלות ונציג נתונים מישראל, וממצאי מחקרים בארץ ובעולם; בחלקו השלישי של הדו"ח נציג בקצרה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואת האמנה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ואת יחסם לתחום המשפחה וההורות; בחלקו הרביעי של הדו"ח נציג את החסמים המרכזיים להורות של אנשים עם מוגבלויות; בחלקו החמישי של הדו"ח נציג את המענים הקיימים כיום בישראל בתחום זה; בחלקו השישי של הדו"ח נציג מבט בינלאומי השוואתי על התחום תוך בחינת הנעשה בארה"ב, בקנדה, בבריטניה ובאוסטרליה; על בסיס כל אלה, בחלקו השביעי והאחרון של הדו"ח נציג את המלצותינו לדרכי פעולה עתידיות לקידום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בתחום המשפחה וההורות. ")לגבי האמהות( אני מופתעת לטובה. אני מרגישה שאני יותר שלמה. שזו הגדרה בזהות שלי שהיא מאוד משמעותית... אני האמא. זהות. משמעות... הילדים הם משוש חיי. באמת משוש חיי. את יודעת איך הם ממלאים אותי... הם ההישג הכי משמעותי בשבילי... ההורות היא חוויה משמעותית, לעתים אף קיומית... ". )אם עם מוגבלות בראיה( של אנשים עם מוגבלות הזכות להורות 15 1.הורות 1.1.הורות: הפן הפסיכו-סוציאלי ההורות מהווה בדרך כלל נדבך מרכזי בחייו הבוגרים של הפרט, בשיקוליו הכלכליים קצרי וארוכי הטווח, ובהשתייכותו המשפחתית, החברתית והקהילתית לאורך כל חייו הבוגרים ובעת זקנתו. על פי רוב מתייחסת החברה אל ההורות כאל בחירה אישית טבעית ופרטית. לכן העיסוק בהורות כזכות מתעורר רק במצבים מסוימים, ובעיקר כאשר נדרש סיוע מדינתי במימושה או באי שלילתה. או אז הופך המרחב המשפחתי והאינטימי לציבורי ונשאלות שאלות בנוגע לחלוקת משאבים ומסוגלות הורית. מתוך הכתיבה שעסקה במשמעותה הפסיכולוגית והסוציולוגית של ההורות עולים שלושה מוטיבים  המוטיב הראשון הוא ההורות כתפקיד המקיים את מוסד המשפחה והכולל אחריות על תהליך עיקריים.  הגדרתה הסוציאליזציה של הילדים, תפקיד המאופיין במחויבות, אחריות אינטנסיבית וטיפול רגשי ומעשי. של ההורות כתפקיד מושפעת רבות מהאקלים החברתי-תרבותי שבו היא מתרחשת. בעולם המערבי כיום, רווחות גישות פסיכולוגיות לגידול ילדים אשר העבירו את המיקוד המסורתי בצורכי המבוגרים למיקוד בילדים, בצרכיהם ובזכויותיהם, מיקוד המתבטא גם בזירה המשפטית, באכיפת סטנדרטים של "הורות  אינטנסיבית". המחקר שעסק באפיוני התפקיד ההורי הגדיר מספר אלמנטים אשר זכו להסכמה כללית, כגון חשיבות 6 וסגנון הורות "אוטוריטטיבי" שמשמעו הפגנת חיבה איכות ההתקשרות שבין ההורה לילד בינקות, ומעורבות הורית, ושימוש בעידוד וחיזוקים חיוביים, השגחה פעילה על פעילויות הילדים והטלת משמעת  עקבית אך לא קשוחה. לצד זאת, הבנת הרכיבים המעצבים את ההתקשרות וסגנונות ההורות השונים נמצאת בתהליך מתמשך. ריבוי הרעיונות התיאורטיים ושפע הממצאים המחקריים מקשים על אינטגרציה פשוטה והסקת מסקנות חד משמעית ביחס לרכיבים המשמעותיים של ה"הורות הטובה" והבנת מנגנוני השפעתה על מורכבות  הסוגיות הקשורות בגידול ילדים. המוטיב השני הוא ההורות כשלב אחד מתוך השלבים ההתפתחותיים של הפרט. קיימת הסכמה רחבה כי המעבר של הפרט להורות מהווה אירוע חיים התפתחותי משמעותי המשנה ומעצב את הן את הזהות  האישית והן את זו החברתית.  אסתר כהן "מבוא: התמודדויות הוריות וטיפול בהורות" חוויית ההורות: יחסים, התמודדויות והתפתחות )עורכת: אסתר כהן, 2007 )9. 4 כפי שיפורט להלן, ויתור על הורות או על חלק ממרכיביה כרוך בהחלטה שיפוטית בהתאם לחוק הנוער )טיפול והשגחה( התש"ך–1960 או חוק אימוץ ילדים, התשמ"א–1981 . 5 .Galia Bernstein & Zvi Triger, Over Parenting, 44)4( University of California Davis Law Review 1221 (2010) 6 Alan L. Sroufe, Attachment and Development: A Prospective, Longitudinal Study from Birth to Adulthood, 7)4( Attachment .and Human Development, 349 (2005) Marjory Roberts Gray & Laurence Steinberg, Unpacking Authoritative Parenting: Reassessing a Multidimensional 7 .Construct, 61)3( Journal of Marriage and the Family, 574 (1999) 8 כהן, לעיל ה"ש 3 ,בעמ' 12. 9 Challenge of ) Ron Shor & Maya Moreh-Kremer, Identity Development of Mothers with Mental Illness: Contribution and Motherhood, 14(3) Social Work in Mental Health, 215, 216(2016 הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות 16 במישור האישי, המעבר להורות כולל הגדרה מחדש של העצמי, רכישה ושליטה בהתנהגויות במישור החברתי, המעבר 10 ומיומנויות חדשות, וקבלה של שגרה קבועה הכוללת שינויים תכופים. להורות כולל גם מעבר, סימבולי ופיזי, לקבוצת השתייכות של הורים ולקהילות שונות. תהליך ההתפתחות של ההורה נמשך לאורך כל החיים, ולאורו נתפסת ההורות כהזדמנות וכאתגר התפתחותי, שכן היא דורשת התכווננות והשתנות חוזרת ונשנית המותאמת לשינויים ההתפתחותיים המתרחשים אצל הילד והמשפחה. המוטיב השלישי הוא ההורות כמערכת יחסים בין ההורה לילד היחיד ולכלל הילדים במשפחה. מערכת היחסים מתפתחת ומשתנה עם השנים: היא מתחילה כמערכת יחסים מדומיינת, ממשיכה עם הלידה למערכת יחסים המתאפיינת בצורך בטיפול אינטנסיבי ותמיכה כלכלית של ההורה בילדו, טיפול אשר מרכז הכובד שלו משתנה בדרך כלל עם השנים מטיפול פיזי לטיפול בעל מאפיינים פסיכולוגיים. עם הזדקנותו של ההורה עשוי להתרחש תהליך הפוך שבו הילד, אשר הופך לאדם בוגר, לוקח על עצמו את הטיפול הפיזי והפסיכולוגי בהורהו. בנוסף, להורות יש השלכות מהותיות על היחסים שבין ההורים )כבני-זוג( לבין עצמם, ובין ההורים לבין אנשים נוספים, גורמים ומערכות הנוטלים חלק בגידולם של הילדים. במדינה "פרו-נטליסטית" כמו ישראל, ההורות מהווה פעמים רבות תנאי ליצירת מערכות יחסים ולהשתתפות ברבדים קהילתיים שונים ורבים. על אף מורכבותה, הכניסה להורות נעשית, ככלל, בהתאם להחלטות אישיות וללא הכנה פורמלית. ערכו של ההורה נקבע, בעיני אחרים ובעיני עצמו, על פי התמסרותו לתפקיד ובהתאם להישגים ולהסתגלות של 12 ילדיו. 2.1.הורות: הפן המשפטי חשיבותה הפסיכו-סוציאלית של ההורות בחיי הפרט משתקפת גם במשפט. הזכות להורות הוכרה בפסיקה 13 בישראל זכתה הזכות להורות בישראל כמו גם ברחבי העולם, כאחת מחירויות האדם הבסיסיות. למעמד של "זכות חוקתית" והוכרה כחלק מהמרכיבים היסודיים ביותר של הזכות לכבוד האדם, בכלל וכחלק מכוחו של האדם לעצב את חיי המשפחה שלו על פי האוטונומיה של רצונו החופשי. זה נקבע כי זכות האדם למשפחה היא מיסודות הקיום האנושי, כי מימושה הוא תנאי למיצוי החיים וטעם החיים, תנאי להגשמה העצמית של האדם, ליכולתו לקשור את חייו עם בן זוגו וילדיו בשותפות גורל אמתית, 15 וכי היא משקפת את תמצית הווייתו של האדם ואת התגלמות מאוויי חייו. עוד נקבע כי שמירה על האוטונומיה של התא המשפחתי, ולמעשה על כוח ההורים להכריע בענייני ילדיהם, מתבקשת גם מערכים ומאינטרסים חברתיים, החורגים מזכויות ההורים.16 בהתאם לכך נקבע, כי הזכות לקיומם של חיי משפחה, ובכלל אלה זכותו של קטין להיות עם הוריו, מהווה תשתית לקיומה של  .Ramona T. Mercer, Becoming Mother Versus Material Role Attainment 36)3( Journal of Nursing Scholarship, 226 (2004) 11 כהן, לעיל ה"ש 3 ,בעמ' 19. 12 כהן, לעיל ה"ש 3 ,בעמ' 9. סעיף טז להכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, 1948 ,סעיף 10 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, 13 כ"א 31 ,205. בג"ץ 03/7052 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים פ"ד סא)2 )202( פורסם בנבו, 06.5.14 .)14 בג"צ 03/7444 בלאל מסעוד דקה ואח' נ' שר הפנים )פורסם בנבו, 2010.2.22 .)15 שולמית אלמוג ואריאל בנדור "טובת ילדים, זכויות אדם", ספר זמיר על משפט, ממשל וחברה )יואב דותן ואריאל בנדור עורכים( 93( 2005 .)16 של אנשים עם מוגבלות הזכות להורות חברה, שכן התא המשפחתי הוא תא היסוד של החברה האנושית, ועליו נבנית החברה והמדינה. לפיכך נקבע כי על המדינה מוטלת החובה לשמור על התא המשפחתי, לאפשר ולהבטיח את מימוש חיי המשפחה. ההכרה המשפטית בזכות להורות משתנה מהקשר להקשר. בענייני אימוץ חלוקים שופטי בית המשפט לעומת זאת, בסוגיות של פריון והולדה קיימת הכרה העליון בשאלה, האם קיימת זכות להורות באימוץ. פסיקתית רחבה בזכות להורות, ואילו בהליכי גירושין בין הורים מקובל שלא לנקוט בשיח של זכויות הוריות אלא של חובות ואחריות הורית, כאשר ההתמקדות העיקרית היא בטובת הילד כעקרון חולש. זאת ועוד, בתי המשפט קיימו ועודם מקיימים דיון נרחב סביב השאלה האם הזכות להורות היא זכות "חיובית" שנובעת ממנה חובת עשה מצד המדינה, או שמא היא זכות במובן חירות, היינו, שהיא מובילה לאיסור על המדינה להתערב בבחירות ההורות של הפרט, שאין בצידה חובת עשה. ההכרה הפסיקתית בזכות להורות במובן "חירות" היא כיום ברורה הרבה יותר, ולצידה לא קיימת קביעה ברורה האם ישנה בעניין זה יוער, כפי חובה אקטיבית מצד המדינה להגשים את זכות הפרט להורות, ומה כוללת חובה זו. שיפורט בהרחבה להלן, כי בהתאם לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות חובת המדינה למניעת אפליה אמורה לכלול אלמנטים אקטיביים על מנת לאפשר מימוש זכויות וחירויות, מתוך הכרה בכך שקיימים חסמים למימוש חירויות אלו. ברוב המדינות, כמו גם בישראל, ההורות היא סטטוס משפטי המוענק לפרט על ידי המדינה, על פי רוב על בסיס ביולוגי וגנטי. משמעותה המשפטית של ההורות באה לידי ביטוי בזכותם של הורים, כלפי המדינה, מטבע הדברים, קשורות זכויות המשפחה של הפרט בגורם החוסה 21 לגדל את ילדיהם ולחנכם במשמורתם. תחת הגנה מובהקת של המדינה, הוא הילד, גורם המאפשר ומצדיק התערבות במקרים בהם המדינה סבורה כי ההורות נוגדת את טובתו. בישראל, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962( להלן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"( מגדיר את ההורים כ"אפוטרופוסים טבעיים" על ילדיהם הקטינים ומקנה להם מעמד משפטי בלעדי, הכולל זכויות וחובות: "החובה לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ו למשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק 22 באפוטרופסותם חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין. מצב בו הורה פוגע בקטין או נמנע מלמלא את חובותיו כלפיו יכול בנסיבות מסוימות להביא להוצאת הילד מביתו ובמצבי קיצון של אימוץ אף לאיבוד הסטטוס ההורי. התערבותה של המדינה ביחסים שבין הורה לילדו מתאפשרת במצבים שונים בהתאם לעילות המוגדרות בחוק. פרשת עדאלה, לעיל ה"ש 14 ;ע"א 77/488 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד לב)3 )421( פורסם בנבו, 78.8.21 .)17 18 פרשת עדאלה, לעיל ה"ש 14. בג"צ 01/4293 משפחה חדשה נ' שר העבודה והרווחה )פורסם בנבו, 09.3.24 .)19 לפסקי דין אשר עסקו בתחום זה ראו: בג"ץ 18/4645 פלונית ואח' נ' שר הבריאות ואח' )פורסם בנבו, 19.2.13 ;)בג"ץ 12/4077 פלונית נ'  משרד הבריאות ואח' )פורסם בנבו, 13.2.5 ;)בג"ץ 12/5771 ליאת משה ואח' נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים ואח' )פורסם בנבו, 14.9.18 ;)בג"ץ 15/781 איתי ארד-פנקס ואח' נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים ואח' )פורסם בנבו 20.02.27 ;)בג"צ 06/2245 ח"כ נטע דוברין ואח' נ' שרות בתי הסוהר ואח' )פורסם בנבו, 06.6.13.)  John Lawrence Hill, What Does it Mean To Be A "Parent"? The Claims of Biology as the Base for Parenting Rights, 66 New York University Law Review 353 (1991); Emily Buss, "Parental" Rights, 88 Virginia Law Review 635 (2002). סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.  סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.  סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.  הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות 18 החוקים המאפשרים למדינה להתערב ביחסים אלה, באמצעות רשויות הרווחה ובתי המשפט, הם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המאפשר להגביל את האפוטרופסות הטבעית, חוק הנוער )טיפול והשגחה( התש"ך – 1960( להלן: "חוק הנוער"( המאפשר לבית המשפט לנוער להכריז על קטין כ"קטין וחוק אימוץ ילדים, נזקק" ובעקבות זאת לקבוע את דרכי הטיפול בקטין, לרבות הוצאתו מהבית, התשמ"א - 1981( להלן: "חוק אימוץ ילדים"( אשר מאפשר לבתי המשפט לענייני משפחה, בהתקיים עילת אימוץ חוקית, לנתק, לרוב באופן מוחלט, את הקשר ומערכת היחסים בין ההורה לבין הילד, בין אם מרצונם החופשי ובין אם בהתאם להחלטת בית המשפט. החוק מאפשר להוציא ילד מרשות הוריו אף לפני הכרזתו כ"בר-אימוץ", אם "הדבר מוצדק כדי למנוע נזק לילד" )סעיף 12(ג()1.)) הקו המנחה לגבי מתן צו אימוץ או כל החלטה אחרת בנושא הליכי האימוץ, הוא כי עדיף שלא לנתק ילדים ולעקרון טובתו של המאומץ, מהוריהם הביולוגים ומשפחתם המורחבת, בכפוף לקיומן של עילות האימוץ והאם זו מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. בית המשפט הדגיש, כי הליך האימוץ אינו תר אחר מציאת "הורה אידאלי", וכי החדירה למאהל המשפחתי במסגרת זו נקבע על ידי בתי המשפט כי למרות תתרחש רק לשם הגנה על הילד ולא לשם שיפור מצבו. ש"טובת הקטין" היא הטעם המונח ביסוד כל עילות האימוץ, ומהווה שיקול במסגרתן, אין בכוחה ליצור עילה עצמאית להכרזה על קטין כבר אימוץ, ואין ל"דלג" על מבחן קיומן של העילות המנויות בחוק.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה