עו"ד נועם קוריס – לפני שמגישים תביעת לשון הרע

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

במשרד עורכי הדין נועם קוריס ושות' שהקמתי בשנת 2004 מטופלים בין היתר תיקי לשון הרע, הן של תובעים המבקשים לדרוש מזור לשמם הטוב והן למפרסמים המבקשים שלא לכרסם מחופש הביטוי שלהם.

לאחר שראיתי לא מעט תביעות לשון הרע המתנהלות בבתי המשפט השונים ולפני שמגישים תביעת לשון הרע, יש כמה דברים שכדאי לדעת.

בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 למשל, נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע  (1997) (להלן - שנהר) כמפורט להלן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

עניין נוסף שמפתיע אותי כל פעם מחדש שלא כל עורכי הדין בקרבנו כבר הפנימו בצורה טובה יותר הנו סעיף 13 בחוק איסור לשון הרע, שקובע מה מותר לפרסם.

"פרסומים מותרים

13.   לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

 (5)   ... פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"

בעניין זה למשל ניתן ללמוד את היקף ההגנה בנושא מדברי בית המשפט בת.א. 57646/99 עו"ד וינברג נ' עו"ד כהנא שם קבע בית המשפט בעניין דומה, כי:

"התובע והנתבע, שהם עורכי דין, הגישו תביעות הדדיות בגין לשון הרע במכתבים שהוחלפו ביניהם. המכתבים נשלחו במסגרת תביעה המתנהלת בין התובע ללקוחה של הנתבע (להלן- התביעה).

 (1) הגנת סעיף 13(5) לחוק, שלפיה פרסום שנשעה תוך כדי דיון בפני אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, באה להגן על האינטרס הציבורי שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה.

(2) ההגנה המוחלטת המוענקת בסעיף 13(5) לחוק נתונה גם לעורך דין המופיע בפני בית המשפט והיא חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכלשלב משלביו השונים, לרבות על כל פניה בכתב ועל כל מסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט. ההגנה חלה על כתבי-טענות, תצהירים, מסמכים המוגשים לבית המשפט ואפילו על מסמכים כאלה המוחלפים בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית-המשפט. היא חלה גם על מסירת סיפור המעשה לעורך הדין לשם הכנת עדות שתוגש לבית המשפט עתיד לבוא. החיסיון וההגנה שבסעיף חלים גם על מסמכים שלא הוגשו לתיק בית המשפט. כשיש להם זיקה ממשית לתביעה ושנעשו במסגרת מילוי תפקידו של עורך הדין."

לא מיותר לציין בעניין זה גם את שקבע בית המשפט העליון בעוד עניין דומה ברע"א 1104-07 עו"ד חיר ואח' נ' עו"ד גיל ואח', (פורסם בפסק דין), כדלקמן:

"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות - זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק - מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, תק-על 2003(2) 341 (2003)). וכפי שנאמר באחת הפרשות:

עיון בסעיפיו המשניים של סעיף 13 לחוק מלמדנו כי כל שביקש המחוקק בסעיף זה, הוא להעניק זכיה מוחלטת לפרסומים הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ורשויות רשמיות (ע"א 211/82 נאנס נ' דר' פלורו, פ"ד מ(1) 210 (1986)).

8.        ההגנה הבלתי-מתפשרת על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13 כרוכה בוודאי במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. אין ספק שעשוי ליהנות מן ההגנות שבסעיף 13 גם מי שבמובנים רבים - מנקודת מבט פרטנית - אינו ראוי להגנה. אולם נקודת המבט של סעיף 13 אינה מצטמצמת למקרה הספציפי. הסעיף נועד להגן על שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי, כאשר חלק מסעיפי המשנה - וסעיף-קטן (5) בכללם - מתייחסים לפרסומים שנעשים על-ידי רשויות השלטון או תוך כדי פעילותן. סעיף-קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעת לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי חוק איסור לשון הרע תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי. עמד על כך השופט מצא בדנ"א חטר-ישי הנ"ל:

החסינות שסעיף זה [13] מעניק לפרסום הנעשה על-ידי בעל סמכות מעין-שיפוטית במסגרת מילוי תפקידו היא אחת מההגנות הללו [המוחלטות], והיא מבטאת את הכרעתו הנורמטיווית של המחוקק, שלפיה באיזון בין זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב לבין האינטרס לשמור על הגינותו ועל יעילותו של ההליך המעין-שיפוטי, ידו של האינטרס האחרון על העליונה. הרציונל לכך הוא, כאמור, להבטיח שנושא המשרה המעין-שיפוטית יאמר דברו ללא מורא וללא חשש מפני תביעות עתידיות בגין הוצאת דיבה (שם, בפס' 6).

יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד המעורבים בהליך האחד כלפי השני. בוודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתוחמות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה. המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך (ראו ע"פ 53/49 וייל נ' היועץ המשפט, פ"ד ג 93, 103-104). לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88).

9.        התפיסה שהביעו כמה משופטי בית המשפט המחוזי היא שיש לקרוא לסעיף 13(5) לחוק סייג הנוגע לתוכן הפרסום. סייג זה מתמקד בשאלה האם ההתבטאות הדיבתית קשורה לדיון המשפטי ומשרתת אותו או שמא יסודה ברשעות ובזדון. יובהר מיד כי דרישה שלפיה הפרסום ייעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" נכללה במקור בחוק, אך נשמטה ממנו על-פי הוראת סעיף 7 לחוק לשון הרע (תיקון), התשכ"ז-1967. מכאן ניתן לכאורה ללמוד שהמחוקק במפורש ביקש למנוע בירור תוכני באשר לקשר שבין התבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון...

לאור תיקון החוק, ההגנה שבסעיף 13(5) חלה על כל דבר שנאמר תוך כדי דיון משפטי, וכי יש להסתפק בכלים האחרים העומדים לרשות המערכת כדי להתמודד עם התנהגות בוטה מצד בעלי דין ופרקליטים." (3) 497 (2004)." (הדגשות במקור)

ולהוסיף גם את עניין העדר עילת לשון הרע במקרה של הפעלת סמכויות ו/או הליכים משפטיים גם את תא (רמ') 39803-02-10 נווה שבא בית החלמה ואשפוז משלים בע"מ נ' רחל רויטמן (פורסם בנבו)

"המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעות כספיות בעילות של לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעות על הסף. המבקשים הגישו בקשה ובה טענו שיש לסלק את תביעות המשיבה על הסף. המבקשים טענו שהעובדות להן טוענת המשיבה אינן מבססות את עילות התביעה כנגד המבקשים בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: בית המשפט יטה ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית, ובמקרה של חוסר עילה, בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון. במקום שבו הוכח בפני בית המשפט העדרה של עילת תביעה, שהרי אין מקום לניהולם של ההליכים עד תום ודין התביעה להימחק על הסף"

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נדחה הערעור נגד האח הגדול עדנה קנטי נגד שידורי קשת בע"מ

נדחה הערעור נגד האח הגדול עדנה קנטי נגד שידורי קשת בע"מ

בית המשפט העליון, כבוד השופט ע' פוגלמן, דחה את בקשת הערעור של המבקשת שהשתתפה בתכנית המציאות "האח הגדול". לטענת המבקשת, המשיבות קופרמן הפקות בע"מ ושידורי קשת בע"מ גרמו לה לנזקים אגב צילום התכנית ושידורה, ולפיכך תבעה מהן פיצויים בעילות של כליאת שווא, פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע. ביום 30.5.2017 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' ברקאי) את התביעה באופן חלקי. תביעות המבקשת בדבר כליאת שווא ופגיעה בפרטיות נדחו אך תביעתה בגין לשון הרע התקבלה ופיצוי בסך 30,000 ש"ח נפסק לטובת המבקשת. המבקשת ערערה על פסק הדין. ביום 14.5.2018, בתום דיון במעמד הצדדים, הציע בית המשפט כי יפסוק בין הצדדים על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: סעיף 79א), כשלכל היותר יוכל לפסוק לטובת המבקשת 100,000 ש"ח. כעולה מפרוטוקול הדיון, הצדדים הסכימו להצעה ועוד באותו היום נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא י' שבח, והשופטים ש' שוחט וא' אטדגי) את פסק הדין שבו חייב את המשיבות לשלם למבקשת פיצוי בסך 78,000 ש"ח.

הבקשה האחרונה. עוסקת בטענה שהמבקשת טוענת כי הסכימה להצעת בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א עקב לחץ מצד בית המשפט ובלית ברירה. המבקשת מציינת כי עוד באותו היום ביקשה לחזור בה מהסכמתה אך פסק הדין כבר ניתן. לגופם של דברים מעלה המבקשת השגות שונות ביחס לקביעות הערכאה הדיונית שלא אימצה את גרסת המבקשת ואת העדויות מטעמה. עוד נטען כי נגרם למבקשת עוול נוכח הפיצוי שנפסק, אשר לדידה אינו הולם את היקף ועצמת הנזקים שנגרמו לה.

לאחר עיון בבקשה, קבע בית המשפט העליון בבקשה שדינה להידחות משאינה מעוררת כל שאלה רחבה החורגת מנסיבות המקרה, ואף המבקשת לא טענה שכך הדבר (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הדברים אמורים ביתר שאת שעה שעסקינן בבקשת רשות לערער על פסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א על ידי ערכאת הערעור, שאז חלה אמת מידה מצומצמת אף יותר (רע"א 11080/03 שלודי נ' דגאני, פסקה ד(2) (6.12.2004); רע"א 599/16 בקלה נ' בקלה, פסקה 2 (17.8.2016); רע"א 2873/18 שפר נ' מרום, פסקה 8 (22.5.2018); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 514-513 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, כל טענות המבקשת נטועות בנסיבות המקרה, הן "ערעוריות" בטיבן, ומכוונות במידה רבה לממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ולשיעור הפיצוי שנקבע בנסיבות העניין. כידוע, בכל אלה אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחתה אפוא. משלא התבקשה לא אף תשובה, לא נפסקו נגד המבקשת הוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

כתיבת פסק דין קודם בין הצדדים אינה מביאה לפסילת השופט

פסק דין קודם בין הצדדים אינו מביא לפסילת השופט

בפסק הדין שניתן לאחרונה בערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט קבע בית המשפט העליון שהעובדה ששופט נתן פסק דין בסכסוך קודם בין שני צדדים אין בה בכדי להביא לפסילתו מלדון בסכסוך חדש בין אותם הצדדים.

נשיאת בית המשפט העליון דחתה ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה (השופט א' ויצנבליט) מיום 2.4.2018 בת"ק 63381-07-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

בין המערערת והמשיבים, שהם שכנים בבית משותף, מתנהלים הליכים משפטיים שונים בשל סכסוך הקיים ביניהם. ביום 18.1.2018 דחה בית משפט השלום בהרצליה (השופט א' ויצנבליט) תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים שבה העלתה שורת טענות הנוגעות למגורים בבית המשותף (להלן: פסק הדין בהליך הקודם). במקביל, מתנהל בין הצדדים הליך נוסף בבית משפט לתביעות קטנות – הוא ההליך מושא הערעור דנן – שעניינו תביעה שהגישו המשיבים נגד המערערת בגין נזקי רטיבות אשר לטענתם נגרמו מדירתה. ביום 5.3.2018 התקיים דיון בתביעה ובסופו נקבע מועד נוסף לדיון בה.

על רקע זה הגישה המערערת ביום 21.3.2018 בקשה לפסילת המותב ובה טענה כי פסק הדין בהליך הקודם מעיד כי המותב נוטה לטובת המשיבים. ביום 2.4.2018 דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה. נקבע כי העובדה שישב בדין בהליך קודם בין הצדדים אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתו. זאת בפרט שעה שהסוגיה העומדת להכרעה בהליך מושא הבקשה כלל לא נדונה במסגרת ההליך הקודם בין הצדדים. בית המשפט הדגיש כי הוא טרם גיבש עמדה לגבי ההליך ותוצאתו. נימוק נוסף שתמך בדחיית הבקשה הוא השיהוי אותו נקטה המערערת בהעלאתה, לאחר שכבר התקיים דיון בהליך דנן ולאחר שפסק הדין בהליך הקודם ניתן. לבסוף, הוטעם כי ההכרעה בהליך הנוכחי בין המערערת למשיבים תעשה על סמך טענות הצדדים והראיות כפי שאלו יוצגו במסגרתו, וללא משוא פנים.

מכאן הערעור שהוגש. המערערת – שאינה מיוצגת – שבה וטענה כי פסק דינו של המותב בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים נטה לטובת המשיבים, וזאת תוך שבית המשפט התעלם מן העובדות שהוצגו לפניו והיה, כלשונה, "נאמן להשקפתו האישית". עוד מעלה המערערת טענות הנוגעות להחלטות דיוניות שניתנו במסגרת ההליך הקודם. לטענת המערערת "אותם מאפייני השפיטה בעייתיים", כלשונה, חזרו על עצמם גם בהליך מושא בקשת הפסלות, והיא מעלה טענות הנוגעות לאופן ניהול ההליך והיעדר רישום בפרוטוקול הדיון של הצעת פשרה שהועלתה על ידי המותב.

נשיאת בית המשפט העליון קבעה שלאחר שעיינה בערעור על נספחיו היא הגיעה לידי מסקנה כי דינו להידחות. באשר לטענות המערערת הנוגעות לפסק הדין בהליך הקודם, אין בעצם ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי הדין – אף אם מדובר בהליכים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה – כדי להקים עילת פסלות. על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר (ע"א 2211/11 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (4.7.2011)). בענייננו, לא הוכח חשש כאמור. הסוגיה העומדת במוקד ההליך מושא הבקשה נוגעת לרטיבות במקלחת בדירת המשיבים, שנגרמה לטענתם מדירת המערערת המצויה בקומה שמעל דירתם. עיון בפסק הדין בהליך הקודם מעלה – כפי שציין בית משפט קמא – כי סוגיה זו לא נדונה בו ובית המשפט הדגיש כי הוא טרם גיבש לגביה כל עמדה. למעשה, עיקר טענות המערערת נוגעות לתוכן פסק דינו של המותב בהליך הקודם ולהחלטות דיוניות שהתקבלו בגדרו. המקום להעלות טענות מסוג זה הוא בהליכי ערעור ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה (ע"א 7350/14 טי.ג'י.אי השקעות מניבות (2008) בע"מ נ' רונן, פסקה 6 (25.11.2014)). מכל מקום, כפי שנקבע, העובדה שהמערערת הגישה את הבקשה לפסול את המותב בשיהוי ניכר – כחודשיים לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם ואף לא בדיון שהתקיים ביום 5.3.2018 – תומכת בדחיית הבקשה והערעור עליה (ע"א 3213/18 שטרק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 3 (10.6.2018)).

באשר לטענות המערערת הנוגעות להתנהלות בית המשפט בהליך הנוכחי, טענות אלו לא באו בבקשת הפסלות שהוגשה לערכאה הדיונית וככלל, לא ישמע בית המשפט בערעור הפסלות טענות שלא הובאו במסגרת בקשת הפסלות שהוגשה לערכאה הדיונית (ע"פ 4060/17 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.5.2017); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 347 (2006)). גם לגופו של עניין, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי אין בהתנהלות המותב כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערת, שאף לא ביקשה לתקן את הפרוטוקול (השוו ע"א 1787/18 פלונית נ' פלוני(1.5.2018)). כמו כן, אין מקום לברר את טענותיה באשר להחלטות דיוניות שניתנו בהליך הנוכחי במסגרת הליכי פסלות.

מטעמים אלה כולם הערעור נדחה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

עו"ד נועם קוריס- נדחתה העתירה לפסול את היועץ המשפטי לממשלה

עו"ד נועם קוריס- נדחתה העתירה לפסול את היועץ המשפטי לממשלה  

בעתירה שהוכרעה בימים אלו בפסק דינו של כבוד השופט נועם סולברג, התבקש בית המשפט העליון להורות למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, לפסול את עצמו מכל עיסוק וקבלת החלטות בחקירה הנוגעת להצעות נטענות שהציע מר ניר חפץ לכב' השופטת (בדימ') הילה גרסטל, ובחקירת הפרשה המכונה 'פרשת 4000' אשר עוסקת בקשרים של ראש הממשלה עם מר שאול אלוביץ, בעל השליטה בחברת בזק.

לטענת העותרים, הפיכתו של מר ניר חפץ לעד מדינה מחייבת את היועץ המשפטי שלא לעסוק בחקירות שלגביהן דרושה עדותו. זאת, משום שהיועץ נעזר בחפץ כדי לקדם את מועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וגם משום שיש יסוד סביר להניח שהיועץ עצמו יהיה דרוש לחקירה כעד, על רקע עיסוקו בקשרים שבין ראש הממשלה לשאול אלוביץ במסגרת הסדר ניגוד עניינים שערך לו בעניין. לפיכך, נתון היועץ המשפטי בניגוד עניינים, ועליו לאצול את הסמכות לגבי חקירות אלה לגורם אחר במשרדו, כפי שנעשה במצבים דומים בעבר.

העותרים הדגישו כי הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא כלל מניעתי, אשר נועד למנוע מעובד הציבור להימצא במצב פוטנציאלי שבו ישקול שיקול זר בשל האינטרסים המנוגדים. כמו כן הודגש, כי הקפדה על כלל זה נדרשת לשם שמירה על אמון הציבור ברשויות. על ניגוד העניינים בענייננו ניתן ללמוד, לגישת העותרים, על דרך של היקש מכללי האתיקה לשופטים, אשר מהם עולה כי שופט אינו רשאי לדון בעניין שהיה מעורב בו בעבר; וכן מכללי האתיקה של עורכי דין, שלפיהם עורך דין אינו רשאי לייצג אדם אם הוא עומד להעיד מטעמו.

מנגד, סבורו המשיבים, כי לא מתעוררת בעיה של ניגוד עניינים בהמשך הטיפול של היועץ המשפטי לממשלה בחקירות שמר חפץ מעורב בהן. לטענתם, ההלכה הפסוקה היא כי חשש לניגוד עניינים על רקע היכרות אישית הוא חשש ממשי, "רק אם ההיכרות הייתה מהותית מבחינת משכה או מידת האינטנסיביות שלה" (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 548 (2010)); לא כך הוא בנדון שלפנינו: ההיכרות בין השניים היא היכרות שטחית ומצומצמת.

המשיבים הוסיפו, כי הטענה בדבר קשרים בין היועץ המשפטי לממשלה לבין חפץ בעת שהתמודד על התפקיד, מקורה בפרסום עיתונאי מיום 21.2.2018, שלפיו נעזר היועץ בחפץ כדי לתאם פגישה עם העיתונאי דן מרגלית. הרקע לפגישה הזו נעוץ בפרסומים שונים שפרסם דן מרגלית בנוגע ל"פרשת הרפז", פרסומים שהיועץ המשפטי הביע מורת רוח מהם בנוכחותו של חפץ. למיטב זכרונו של היועץ המשפטי, יעץ לו חפץ להיפגש עם דן מרגלית על מנת להציג לו את נקודת מבטו בקשר לפרשה; היועץ המשפטי, מצדו, אמר אז כי איננו מכיר את מרגלית, ובתגובה הציע לו חפץ להכיר ביניהם ולתאם מפגש. כך אכן היה; פגישה תואמה בביתו של דן מרגלית, חפץ הגיע אליה לצורך עריכת היכרות בין השניים, ומיד לאחר מכן עזב את המקום. במפגש הציג היועץ המשפטי לדן מרגלית את נקודת מבטו ביחס להתנהלותו בפרשת הרפז. לטענת המשיבים, נתונים אלה אינם מצביעים על חשש ממשי מפני ניגוד עניינים, ואין אפוא עילה להורות ליועץ המשפטי להימנע מטיפול בחקירות המדוברות.

אשר לאפשרות שלפיה היועץ המשפטי לממשלה יהיה דרוש לחקירה כעד, טוענים המשיבים, כי סברה זו נעדרת בסיס עובדתי. בקשר לכך הודגש, כי היועץ המשפטי לממשלה חובש את 'כובעו' של ראש התביעה הכללית, כמו גם את 'כובעו' של ראש המערכת אשר נותנת ייעוץ משפטי שוטף לממשלה, על זרועותיה. טענה שלפיה נוצר ניגוד עניינים בין השניים – בין שני 'כובעים' אלה – היא טענה מוסדית, שאינה קשורה דווקא לעבודתו האישית של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי; ואין לקבל אותה. לבסוף צוין כי לאור הוראת סעיף 17(ג) לחוק יסוד: הממשלה, הקובע כי "כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה", מוטל נטל כבד להראות כי קיים ניגוד עניינים של היועץ בקבלת החלטות בהקשר זה, ועל טענה שכזו להיות מבוססת היטב. העותרים, כך נטען, אינם עומדים בנטל הזה.

לפי פסק הדין של בית המשפט, הצדדים אינם חלוקים על אודות חשיבותו של האיסור בדבר ניגוד עניינים, כי אם על אופן ישומו בנסיבות העובדתיות הקיימות. בהקשר זה, עמדת המשיבים – נכונה. המגעים שניהל היועץ המשפטי לממשלה בעבר עם מר חפץ אינם יוצרים קרבה אישית המבססת חשש לניגוד עניינים. חפץ אמנם סייע ליועץ המשפטי לממשלה בעניין נקודתי (כאמור בפסקה 5 לעיל), אך אין מדובר בהסתייעות לטובת קידום התמודדותו על תפקיד היועץ, כפי שמציגים זאת העותרים. היכרותו של היועץ המשפטי עם חפץ היתה ברמה שטחית, מצומצמת ביותר, ולא התקיימו ביניהם קשרי חברות אישיים. היכרות כזו, בקשר לאותו ארוע נקודתי, אינה מקימה, כאמור, אפשרות ממשית וגם לא חשש סביר לניגוד עניינים.

סוגיית ניגוד העניינים בין פעילותו של היועץ המשפטי לממשלה ב'כובעו' כראש התביעה הכללית, לבין עיסוקו ב'כובעו' כראש מערך הייעוץ המשפטי – אינה מצדיקה לקבוע כי קיים ניגוד עניינים נקודתי בקשר לנדון. העותר 2 טען על ניגוד עניינים, וכנגד מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה ב'כובעו' כראש התביעה הכללית ב'פרשת 4000' בעניין שטיפל בו ב'כובעו' כיועץ משפטי לגבי קשרי ראש הממשלה עם מר אלוביץ. העותר 2 אינו מצדד בפיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה. על כל פנים, סוגיית ריבוי ה'כובעים' של היועץ המשפטי לממשלה היא סוגיה מורכבת ויש לגביה עמדות שונות (ראו דוח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו 52-56 (1998)), אולם כל עוד מקובל ריבוי ה'כובעים' הללו בשיטת המשטר שלנו, הרי שבכך אנו מניחים שהיועץ המשפטי לממשלה מסוגל להתמודד עם המורכבות שהדבר גורם; אין טעם להטיל דופי מיוחד בכך בנדון שלפנינו.

כפי שנמסר, וזו שגרת העבודה בכגון דא, העיסוק בשעתו בנושא הסדר ניגוד העניינים, בכללו הבירור העובדתי בנוגע לקשריו של ראש הממשלה עם מר אלוביץ נעשה בעיקר על-ידי מחלקת היעוץ והחקיקה (משפט ציבורי-מינהלי) במשרד המשפטים והיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, אל מול בא כוחו של ראש הממשלה. במקביל, עלה גיבוש ההסדר מעת לעת בפגישות עבודה שוטפות של היועץ המשפטי לממשלה עם ראש הממשלה. לדברי המשיבים, כאמור, טענת העותרים על כך שהמשיב אמור להעיד בתיקים הנדונים, נשענת על השערה ספקולטיבית, והיא אינה מבוססת עובדתית. המשיבים הניחו את הדעת, במובן זה שקיימת אצלם מוּדעוּת לחשש בדבר ניגוד עניינים, ומעת לעת נבחן עניין זה לפי הצורך. כך למשל, כשהתעורר חשד לניסיון להטות את ההליך לבחירת היועץ המשפטי לממשלה (שבו נבחר המשיב 1 לתפקיד) התקיימה התייעצות של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה יחד עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי) והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-חוקתי), כדי לדון בשאלת האפשרות לניגוד עניינים אצל היועץ המשפטי לממשלה. העמדה שהתגבשה כמפורט וכמנומק בתגובת המשיבים לעתירה היתה כי לא קיימת מניעה לטיפולו של היועץ המשפטי בפרשה זו, אם כי ככל שיהיה שינוי בתמונה הראייתית – ישקל העניין מחדש. לימים, עם התקדמות החקירה, משהתברר כי מדובר בארוע נקודתי, קיבלה המסקנה הנ"ל משנה תוקף. המשיבים הפנו בתגובתם לעתירה לעוד מצבים אחדים שנתקלו בהם, שחייבו בחינה נוספת של האפשרות למניעוּת של היועץ המשפטי לממשלה או של אחרים מטיפול בנושא. ישנן שיטות עבודה מסודרות לשם כך. פרקליט המדינה ביחד עם גורמים אחרים, נדרשו באופן פרטני לבחון מצבים מעין אלה, כשהתעוררו. כך נעשה, וכך עוד יֵעשה, במידת הצורך.

לבסוף, לא למותר לציין, כי סוגיית ניגוד העניינים של היועץ המשפטי לממשלה בקשר לעיסוקו עם ראש הממשלה, על רקע ההיכרות ביניהם, נדונה בכמה הליכים משפטיים בעבר, שהצדדים הפנו והתייחסו אליהם. בבג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל (1.3.2016) נדונה השאלה העקרונית בדבר מינויו של היועץ הנוכחי, בין היתר על רקע כהונתו כמזכיר הממשלה. באותו עניין נקבע כי אין עילה לפסילה מוחלטת של היועץ הנוכחי מלהתמנות לתפקיד, ודי בהסדר ניגוד עניינים פרטני שייערך לו (ראו פסקאות 77­–80 לפסק הדין של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן). קביעה זו במישור העקרוני, אינה שוללת טענות קונקרטיות בדבר חשש לניגוד עניינים בסוגיות ספציפיות. אכן, טענות כאלו הועלו בקשר לעיסוקו בחקירותיו של ראש הממשלה – אולם נדחו (בג"ץ 4344/16 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.3.2017)). נקבע כי מן ההכרעה בבג"ץ 43/16 עולה כי "ליועץ המשפטי ניתן לעסוק בכל נושא, לרבות כאלה שבהם היה מעורב כמזכיר הממשלה בכובע מקצועי. חזקה על היועץ המשפטי כי ימנע עצמו מטיפול במה שהיה מעורב בו באופן החורג מהתנהלות מקצועית כאמור, אך לא מצאנו דופי בהודעת משיבי המדינה בהקשר זה". עוד העיר בית המשפט לגופו של עניין, כי "מדובר במנגנונים רבי משתתפים, החל ביועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ובכירי משרדיהם ועד לפרקליטים ולאנשי המשטרה העוסקים בחקירה ובליוויה. איננו סבורים כי בקלות יכולות להינתן החלטות שאינן ראויות ושקולות ו'לחמוק תחת הרדאר', המקצועי מזה והציבורי מזה". על בסיס נימוק דומה נדחתה גם עתירה שכוונה לעיסוקו של היועץ המשפטי לממשלה בחקירת רעייתו של ראש הממשלה (בג"ץ 88/18 משגב נ' היועץ המשפטי לממשלה מר אביחי מנדלבליט (16.1.2018)).

על הרקע הזה הוגשה העתירה דנן, שבה התבקש בית המשפט לקבוע כי חרף כל האמור לעיל, כניסתו של ניר חפץ לתמונה מטה את הכף לכיוון ניגוד העניינים. ברם, בית המשפט העליון סבר, על יסוד האמור לעיל, כי אין בכוחו של הקשר בין היועץ לבין חפץ – כפי שהוצג – כדי להטות את הכף.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט 

עו"ד נועם קוריס- הוארך מעצרו של גיא מונסונגו שמואשם בהונאת משקיעים

עו"ד נועם קוריס- הוארך מעצרו של גיא מונסונגו שמואשם בהונאת משקיעים

מעצרו של גיא מונסונגו שמואשם בהונאת משקיעים ושהחליף את שמו לחגי שטראוס יוארך, כאשר בית המשפט אף קבע שחלק מהמעשים המפורטים בכתב האישום נעשו מול אנשים שעמם העורר יצר קשר לאחר מעצרו, חקירתו והזהרתו בדבר פעילותו האסורה

בית המשפט העליון הכריע בערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) שהוגש על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.5.2018 (מ"ת 29853-10-17, השופטת ש' זמיר). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום והליכים קודמים

ביום 18.10.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום שבו תוארו מעשי מרמה שביצע, על פי הנטען, בתחום הנדל"ן. פירוט נוסף באשר לכתב האישום הובא בהחלטה קודמת שניתנה על-ידי בעניינו של העורר ביום 9.1.2018 (בש"פ 10049/17). בעיקרו של דבר, על-פי הנטען, העורר פעל למכירת זכויות בפרויקטים בתחום הנדל"ן באמצעות מצגי שווא. העורר, כך נטען, גבה עשרות אלפי שקלים עד מאתיים אלף שקלים מאנשים שהתעניינו באותם פרויקטים, תוך שימוש באסטרטגיות שיווק אגרסיביות ו"ערבוב" בין חברות שונות שהיו בשליטתו על מנת להקשות את המעקב אחריו וכדי להסוות את פעילותו. כן נטען בכתב האישום כי גם לאחר שהעורר נעצר ושוחרר בתנאים מגבילים הוא המשיך במעשיו ופעל לשיבוש מהלכי משפט. עוד מתואר בכתב האישום כי בשלב זה העורר אף שינה את שמו במשרד הפנים, לאחר שזה פורסם בהקשרו של חשד לביצוע עבירות מרמה.

בהתאם לכך, יוחסו לעורר העבירות הבאות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין, הונאת נושים לפי סעיף 439 לחוק העונשין, אי מסירת מידע לפי סעיף 213א(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת רגל), אי-גילוי נכסים לפי סעיף 216(1) לפקודת פשיטת רגל, השמטה לפי סעיף 216(6) לפקודת פשיטת רגל, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, הלבנת הון אסורה לפי סעיפים 3(א) ו-3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, שימוש במרמה, ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, וכן הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר הוגשה בקשה לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו. בשלב זה ביקש העורר כי האפשרות לשחררו לחלופת מעצר תידון קודם למסירת כל חומר הראיות לעיונו, וזאת בשל העיכוב בהעברתו. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בקבעו כי דרך המלך היא להכריע בקיומן של ראיות לכאורה תחילה. ערר שנסב על החלטה זו נדחה על-ידי בהחלטתי הנזכרת לעיל מיום 9.1.2018.

לאחר אי אלו התפתחויות נוספות, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, ובית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. בעקבות זאת הוגשו שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן, שבמסגרתם נבחנה האפשרות כי העורר יועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני בביתו של אחד מהוריו (החיים בנפרד) באילת, לצד פיקוח אנושי של מי מהמפקחים המוצעים: הוריו, אחיו, גרושתו, וכן שניים מחבריו. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים לא יוכלו לזהות מצבי סיכון ולהתאים לתפקיד הפיקוח בנסיבות העניין, בשים לב למכלול קשייו ומורכבותו של העורר. שירות המבחן ציין את דפוסי ההסתרה והמניפולטיביות של העורר, את קשייו בוויסות דחפים ובריסון עצמי, וכן את אופי העבירות המיוחסות לו, שניתן לבצען גם מתוך הבית. עוד ציין שירות המבחן את התרשמותו כי העורר מתקשה לחוות מצבי קושי ולהתמודד עמם, כי הוא נוטה לחפש פתרונות מהירים לקשייו, ואף כי התנהלותו – ובכלל זאת החשד לשיבוש מהלכי משפט – מצביעה על קושי שלו לכבד גבולות וסמכות ולהיענות להם. שירות המבחן אף עמד על תפיסתו העצמית של העורר כקורבן. בסיכומו של דבר, שירות המבחן סבר כי מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני לא יוכל לצמצם סיכון להתנהלות בעייתית חוזרת מצדו, ולכן ציין כי אינו ממליץ להעבירו מבית המעצר.

ביום 17.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בעניינו. בתוך כך, עמד בית המשפט המחוזי על התכנון המוקדם המוקפד, השיטתיות והשימוש באמצעים מתוחכמים לצורך הונאת הלקוחות שבהם נקט העורר, על פי הראיות הלכאוריות. בית המשפט המחוזי הזכיר כי חלק מהמעשים המפורטים בכתב האישום נעשו מול אנשים שעמם העורר יצר קשר לאחר מעצרו, חקירתו והזהרתו בדבר פעילותו האסורה. בכל אלה, כך נקבע, יש כדי לתת משנה תוקף להתרשמותו של שירות המבחן מקשייו של העורר לכבד גבולות וסמכות ולהיענות להם. בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס לעובדה שלאחר שחרורו של העורר ממעצר קודם הוא שינה את שמו במשרד הפנים ביום 22.5.2017, וזאת על מנת שיוכל להמשיך בביצוע מעשיו הפסולים חרף פרסום שמו כחשוד בביצוע עבירות. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי את האמור בכתב האישום לפיו העורר פעל להדיח עדים ולשבש מהלכי משפט. על רקע זה, בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לתת בעורר אמון שיאפשר את העברתו לחלופה למעצר מאחורי סורג ובריח, "טובה ככל שתהא". לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי לא עלה בידי העורר להצביע על נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטייה מעמדתו של שירות המבחן בשלושת התסקירים הארוכים והמפורטים שהגיש.

הערר

בערר שבפני בית המשפט העליון טען העורר, בעיקרו של דבר, כי לנוכח העובדה שמדובר בעבירות הונאה, ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני. העורר הוסיף כי היה על בית המשפט המחוזי לתת משקל לכך שהעורר והמפקחים כולם נעדרי עבר פלילי, כי העורר בחר לשוב לישראל לצורכי חקירה והעמדה לדין (לאחר שקודם לכן עזב את הארץ שלא כדין), וכי בסיכומו של דבר ניתן לתת מענה לקשיים שעלו באמצעות מערך מהודק של פיקוח אלקטרוני, פיקוח אנושי וערבויות כספיות גבוהות. לבסוף, הדגיש העורר אף את מצבו הרפואי שהופך את שהותו במעצר למכבידה יותר.

העורר הסתמך, בין השאר, על בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל (9.7.2015) (להלן: עניין פישר) שבו הורה בית משפט זה על שחרור עורר למעצר בפיקוח אלקטרוני חרף המלצתו השלילית של שירות המבחן.

מנגד, עמדת המדינה היתה שדין הערר להידחות. המדינה מדגישה כי אין לתת אמון בעורר. בהקשר זה עומדת המדינה על כך שהעורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו מבלי שהיה עליו מורא הדין – לאחר שהוכרז כפושט רגל, ואף לאחר שנעצר בפעם הראשונה לצורכי חקירה. המדינה מוסיפה שלצורך המשך פעילותו הפלילית לכאורה אף שינה העורר את שמו, וכן מציינת כי הוא הואשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. בהמשך לכך, המדינה טענה שמתקיימות בעניינו של העורר מספר עילות מעצר, כולן בדרגה גבוהה – מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי משפט (כפי שעולה מכתב האישום), ובנוסף לכך חשש להימלטות.

עוד הוסיפה המדינה שיש לאבחן את עניינו של העורר מעניין פישר, שעליו הוא מבקש להסתמך, אשר בו ביצוע העבירות היה מבוסס על קשר עם חשוד אחר שבאותה עת כבר היה מצוי מאחורי סורג ובריח.

להשלמת התמונה יצוין כי במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט העליון עדכנה באת-כוחה של המדינה כי מצבו הרפואי של העורר נבדק, וכי הבדיקות שלהן הוא זקוק יבוצעו בזמן הקרוב.

דיון והכרעה

לאחר שבית המשפט העליון שקל את הדברים הוא סבור שדין הערר להידחות.

הלכה היא שסטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה באופן חריג, במקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל (ראו: בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 וההפניות שם (15.8.2010); בש"פ 35/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 וההפניות שם (‏23.1.2018)). בעיקרו של דבר, לא מצאתי כי במקרה זה קיימים טעמים המצדיקים סטייה מהמלצתו של שירות המבחן, שחזרה ונשנתה בשלושת התסקירים. זאת, בניגוד לעניין פישר, שבו הודגש כאמור כי החשוד המרכזי הנוסף בפרשה היה מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח (מצב שהשפיע על עילות המעצר).

אכן, לנוכח הנסיבות המפורטות בכתב האישום, ובכללן מעשי המרמה וכן ההתנהלות המניפולטיבית שיוחסו לעורר, דומה שאין לומר שהפיקוח המוצע יוכל להפיג את החשש העולה מעילות המעצר – הן לעניין המסוכנות והן לעניין החשש מפני שיבוש. בית משפט זה קבע בעבר כי בעבירות תרמית והונאה קיים חשש ממשי כי הנאשם ימשיך במעלליו גם בעת שהותו בחלופה למעצר מאחורי סורג ובריח (ראו: בש"פ 4720/15 בן משה נ' מדינת ישראל, פסקה 19 וההפניות שם (9.7.2015)). דברים אלה יפים במיוחד מקום שבו מדובר בעורר שכבר הוכיח כי הוא אינו ראוי לאמון שניתן בו, כאשר המשיך לכאורה לקדם את תכניותיו הפליליות ולשבש מהלכי משפט גם לאחר שנעצר ונחקר, בין היתר תוך שינוי שמו במשרד הפנים (ראו והשוו: בש"פ 507/00‏מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 385, 392 (2000)).

לקראת סיום ציין בית המשפט העליון, כי דבריה של המדינה במעמד הדיון מניחים את הדעת כי המענה שניתן בעת הזו למצבו הרפואי של העורר הוא מספק. כמובן שטענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט