בג"צ דן בתנאים הסוציאליים של עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל

 בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הכריע היום (30.11.21) בעתירה שעניינה בבקשת העותרת התאחדות הקבלנים בוני הארץ, כי בג"צ יורה למדינה, למשרד האוצר ולרשות האוכלוסין להשיב כספים שנגבו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

·    הצית רכב, נתפס עם אגרופן והעליון שיחרר למעצר בית

·    צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...

·    מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

·    שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...

·    דחף את בת זוגו מהגג, כתב אישום בגין ניסיון לרצח

·    פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי

·    זהירות! שרפו את דלת הבית של החייב

   

   עניינה של העתירה בסכומי כסף שהופרשו על ידי מעסיקיהם של עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל לצורך תשלומם של דמי מחלה. מקורה של הפרשה כאמור בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בענף הבנייה שתכליתם השוואת התנאים הסוציאליים של עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל לתנאים החלים על עובדים ישראלים. לטענת העותרת, סכומים אלו נגבו שלא כדין, בלא כל הסדר מתאים, ומימושם בפועל הוגבל. אי-לכך, דורשת העותרת כי נורה למדינה להשיב את כלל התשלומים שנגבו כאמור לידי המעסיקים וכי נחייב את המדינה לייעד את יתרת הכספים, ככל שאלו אינם ניתנים להשבה, למטרות קרובות אחרות.

   נושא תשלום השכר והתנאים הסוציאליים להם זכאים עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל הוסדר לראשונה בהחלטת ועדת השרים לענייני ביטחון מיום 8.10.1970 (ראו: החלטה ב/1 של ועדת השרים לענייני בטחון, "שכר ותנאים סוציאליים לעובדי השטחים" (11.10.1970)). החלטה זו הבטיחה כי תנאי העסקתם של עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל יהיו תואמים לדין החל בישראל. לצורך כך הוקם מנגנון אשר חיקה את המכשיר הפנסיוני שהיה מקובל באותה העת להבטחתם של תנאים סוציאליים של עובדים אחרים בישראל. בהתאם לכך, חייבה המדינה – עד סוף שנת 2018 – את הפרשתם של 2.5% משכרו כל עובד עבור דמי מחלה. שיעור זה נגבה בהתאם לקבוע בהסכמים קיבוציים שונים, והופקד לקרן ייעודית.

   יחד עם זאת, בשנת 2003 חל שינוי מדיניות שהוביל לסגירתן של קרנות דמי המחלה הייעודיות בפני מעסיקים ועובדים חדשים. כתוצאה מכך, עודכן ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה באופן שמעביר את הנטל הביטוחי של ימי המחלה לכתפי המעסיקים עצמם. הוראותיו של הסכם זה הורחבו באופן שהחילן גם על עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל, אולם אף על פי כן, המשיכה המדינה לגבות סכומים כאמור עד תום שנת 2018, וזאת גם ביחס לעובדים פלסטיניים חדשים.

   אי-לכך, ביום 18.7.2016 הוגשה עתירה בבג"ץ 5918/16 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל (21.12.2020) (להלן: העתירה הקודמת) והעותרת דכאן צורפה כצד לה, לבקשתה. במסגרת זו, נדרשו סעדים ביחס לכספי דמי-המחלה שנצברו בידי המדינה. בין היתר, התבקש הסעד המבוקש במסגרת העתירה דכאן, שעניינו – העברת כלל הכספים אשר נגבו עבור קרן דמי המחלה למטרות ייעודיות לרווחתם ובריאותם של העובדים הפלסטיניים. במסגרת העתירה הקודמת נבחנה גם האפשרות – המועלית גם כאן – להשבתם של כלל הסכומים שנגבו לידיהם של המעסיקים. כעולה מפסק הדין שניתן באותה עתירה, אפשרות זו ירדה מהפרק בעקבות הערות המותב ולאחר שנבחנו תגובות הצדדים לעתירה. בתוך כך נקבע כי גורל הכספים האמורים ייקבע על סמך המלצותיו של צוות בינמשרדי מיוחד שיוקם למטרה זו; ואלה היו הדברים שנכתבו:

   "[...] ממכלול החומר שהוגש ומטיעוני הצדדים לפנינו עולה כי בתקופה מאז הגשת העתירה חלו תמורות מהותיות בתשתית העובדתית הרלבנטית, ובהחלטות המדינה בנוגע לניהול הקרן ולכספים שהצטברו בה. כך, בין היתר, הוחלט על הפסקת הגביה מהמעסיקים לקרן, החל מיום 1.1.2019, והטלת האחריות לתשלום דמי מחלה ישירות על המעסיקים, תוך המשך כיסוי ביטוחי למעסיקים לגבי ימי מחלה שנצברו עבור העובדים עד לסוף שנת 2018. וכן כי הקרן תמשיך לפעול, ללא גביה נוספת מהמעבידים, לגבי התקופה שמתחילת שנת 2019, לגבי מעסיקים שהיו פעילים במועד זה, ולגבי עובדים שהיו פעילים אצל אותם מעסיקים באותו מועד, וכל עוד הם מועסקים בידי אותם מעסיקים. בנוגע להחלטות הנ"ל הוגשו הערות ופניות מטעם צדדים להליך, אשר עודן נבחנות אצל גורמי המדינה הרלבנטיים, בטרם גיבוש סופי של המתווה האמור. 

   בנוסף, הסתבר כי בעקבות הערות בית המשפט המדינה חזרה בה מכוונתה להעביר למעבידים את יתרות הכספים שהצטברו בקרן, וכי שאלת גורל כספים אלה נבחן כיום על ידי צוות בינמשרדי – בהשתתפות נציגי משרד האוצר, רשות האוכלוסין וההגירה, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, משרד המשפטים ומשרד העבודה והרווחה - אשר טרם סיים את מלאכתו, וטרם התקבלו החלטות סופיות. 

   בנסיבות אלה, ולאחר שנשמעו טענות באי כוח כל הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי נוכח השינויים המהותיים שחלו כאמור בתשתית העובדתית הרלבנטית, ומאחר וטרם התקבלו החלטות סופיות של המשיבים בשני מרכיבי העתירה, הרי שהעתירה במתכונתה הנוכחית אינה אקטואלית עוד, והיא בבחינת עתירה מוקדמת.

   אשר על כן, אנו מוחקים אפוא את העתירה, וזאת תוך שמירת זכותן של העותרות לשוב ולפנות לבית משפט זה, אם ימצאו לנכון, ותוך שמירת מלוא טענותיהן, לאחר קבלת החלטות סופיות על ידי המשיבים.

   לשם מניעת יצירה של עובדות מוגמרות, המשיבים ימסרו לצדדים לעתירה זו הודעה מפורטת על ההחלטות שיתקבלו בנוגע להמשך פעילות הקרן וסדר הטיפול בדמי מחלה לעובדים הפלסטינים בישראל, ובנוגע לגורל יתרות הכספים שהצטברו בקרן. זאת, תוך מתן שהות של 60 ימים לצדדים להחליט כיצד לכלכל את צעדיהם בטרם יכנסו השינויים עליהם יוחלט לתוקפם." (ראו: שם, פסקאות 6-4; ההדגשות הוספו – א.ש.). 

    לאור המפורט, מובן לדברי בג"צ, כי אין כל מקום לדון בעתירה שלפנינו בעת הזאת; ותוך מתן הסבר. כי לפי האמור בפסק הדין אשר ניתן בעתירה הקודמת, הגשתה של עתירה חדשה שעניינה גורלם של כספי ההפרשה תתאפשר רק אחרי שתתקבלנה החלטות סופיות על ידי הוועדה הבינמשרדית. כפי שעולה מתגובת המשיבים לעתירה דכאן, בעת הזאת החלטה כאמור טרם התקבלה. משכך, ברי הוא כי העתירה דכאן היא עתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקווה, פ"ד מח(5) 630, 644 (1994)).

   בג"צ קבע, כי יש לדחות את העתירה על הסף גם מחמת אי-צירופם של משיבים רלבנטיים, הם הגורמים אשר שימשו צד לעתירה הקודמת, וזאת בהעדר הצדקה לכך (ראו, למשל: בג"ץ 750/20 התנועה למען איכות השפיטה בישראל נ' הימן, פסקה 6 (13.9.2020)).

   העתירה נדחתה אפוא; העותרת תישא בהוצאות בסך כולל של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

   עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.