בג"צ דחה עתירה נגד ההליך הפלילי בשל הפרות הקורונה

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ דחה בימים אלו עתירה שעניינה בטענת העותרת כנגד ההליך הפלילי שננקט נגדה עקב הפרות חוזרות של הגבלות הקורונה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

·    צו מניעה נגד מכירת מוט היגוי (סטיק) ממטוס 129מתקיפ...

·    מיכאל פן למעצר בית, לא יוסגר בינתיים לארה"ב תיווך ...

·    שדדו את כספם של מתלוננים אשר באו לרכוש מהם מטבעות ...

·    פסילת שופט ועטיית מסכה במרחב הציבורי

לפנינו עתירה המכוונת נגד החלטות המשיבה, עיריית חיפה, להגיש נגד העותרת שני כתבי אישום, בשל הפרות לכאורה של תקנות הקורונה סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות), התש"ף-2020 (להלן: העירייה ו-תקנות ההגבלה, בהתאמה).

העותרת היא שותפות מוגבלת המפעילה בית עסק בנכס שבבעלות העירייה (להלן: בית העסק ו-הנכס, בהתאמה). מהעתירה עולה שביום 7.12.2020 ובעת שתקנות ההגבלה היו בתוקף, פקח מטעם העירייה מסר לעותרת הודעת תשלום קנס על סך 5,000 ש"ח בגין הפרה לכאורה של תקנה 7 לתקנות ההגבלה בעת הפעלת בית העסק (להלן: ההודעה הראשונה). העותרת לא חלקה על ההודעה הראשונה. כעבור מספר חודשים, ביום 4.2.2021 פקח מטעם העירייה מסר לעותרת הודעת קנס שנייה – הפעם על סך 10,000 ש"ח, בגין הפרה נוספת של תקנות ההגבלה בהפעלת בית העסק (להלן: ההודעה השנייה). העותרת הגישה בקשה לביטול ההודעה השנייה, ולאחר שזו נענתה בשלילה על ידי העירייה, העותרת הגישה בקשה להישפט בגין שתי הודעות הקנס.

ביום 10.1.2021 העירייה הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, כתב אישום נגד העותרת בשל האירוע האמור בהודעה הראשונה (תק"ח 15741-01-21, להלן: כתב האישום הראשון). כעבור כחצי שנה, ביום 6.7.2021 הגישה העירייה כתב אישום נוסף נגד העותרת, זו הפעם בגין האירוע נושא ההודעה השנייה (תק"ח 10373-07-21, להלן: כתב האישום השני). בתוך כך, במהלך דיון הקראת כתב האישום הראשון, העותרת טענה שאין לעירייה סמכות להגיש את כתב האישום; בא-כוח העותרת הוסיף וציין כי "ככל שטענה זו לא תתקבל, אבקש שהות להגיש עתירה". בהמשך, במסגרת ההליך שבו נדון כתב האישום השני, העותרת הגישה "בקשה להתליית הליכים" עד שתתקבל הכרעה בעתירה שאותה היא מתעתדת להגיש.

ביום 8.12.2021 הגישה העותרת את העתירה שלפנינו, שבה נתבקשנו להורות על ביטול החלטות העירייה להגיש את כתבי האישום. לטענת העותרת, ההחלטות להגיש נגדה את כתבי האישום נגועות בניגוד עניינים הנובע מתוקף היותה של העירייה בעלים בנכס שבו פועל בית העסק. נוסף על כך, לנוכח בעלות העירייה בנכס, העותרת סבורה שהעירייה למעשה "שותפה לעבירות" שבגינן הוגשו כתבי האישום; זאת במיוחד, כך נטען, כאשר העירייה גבתה מהעותרת את מלוא דמי השכירות עבור הנכס, גם כאשר מגבלות הקורונה לא אפשרו להפעיל את בית העסק. לשיטת העותרת, העירייה עושה שימוש בסמכותה מתוך שיקולים זרים ומתוך רצון לשפר את עמדת המיקוח שלה ביחסיים החוזיים שבינה ובין העותרת. בתוך כך, העותרת מוחה על כך שהעירייה פועלת בשני מישורים שונים כנגדה – בכובעה האחד, העירייה בהיותה בעלים בנכס גובה מהעותרת דמי שכירות ובכך נהנית מפירות הנכס; ובכובעה האחר משמשת העירייה כמי שאוכפת את תקנות ההגבלה. מעבר לכך, העותרת כופרת בעבירות המיוחסות לה בכתבי האישום וטוענת שמדובר באכיפה בררנית.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגיע בג"צ לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל סעד חלופי העומד לעותרת בנסיבות העניין.

בית משפט העליון נדרש בעבר לסוגיית הערכאה המוסמכת לדון בעתירות התוקפות פגמים שנפלו לכאורה בהגשת כתב אישום. ומשעשה כן קבע בית משפט זה הלכה שלפיה בהיעדר טעמים מיוחדים דרך המלך להעלאת טענות מסוג זה היא במסגרת ההליך הפלילי גופו (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.2.2006), להלן: עניין ניר עם). כך שהערכאה הדיונית הפלילית היא זו שמוסמכת לדון בהשגות על עצם חוקיות התנהלותן של הרשויות השונות טרם הגשת כתב האישום (ראו מני רבים: בג"ץ 2384/21 פלוני נ' המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 3 (11.4.2021); בג"ץ 5064/19 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (29.7.2019); בג"ץ 4291/14 גפסו נ' פרקליטות מחוז צפון, פסקה 6 (28.10.2014); בג"ץ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף נתניה, פסקה 3 (25.4.2007)). הלכה זו נסמכת על מספר טעמים, ואלו יפים גם לענייננו – ראשית, הימנעות מפיצול הדיון בכתב האישום להליכים נפרדים. פיצול זה אינו רצוי משיקולי יעילות ומטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים, והוא אף עלול לגרום לסחבת מיותרת ולהימשכות בלתי סבירה של ההליך הפלילי. שנית, טענה בדבר פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום, כרוכה מטבע הדברים במחלוקות עובדתיות שמקומן להתברר בערכאה הדיונית. שלישית, בידי הערכאה הדיונית ישנם כלים חלופיים לטיפול בפגמים, גם אם אירעו, שאינם עולים בהכרח לכדי ביטול כתב האישום (עניין ניר עם, פסקה 5).

המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים המצדיקים סטייה מההלכה האמורה, כך שטענות העותרת בנוגע לשני כתבי האישום שהגישה כנגדה העירייה, מקומן להידון במסגרת ההליך הפלילי המתקיים בכל אחד מכתבי האישום.

התוצאה היא שבג"צ הורה על דחיית העתירה על הסף. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.